מהלכי הפיוס הגורפים בעולם הערבי עם איראן, והסבבים הלא נגמרים עם עזה לצד הטרור הפלסטיני בגדה, עוררו בציבור ובקרב פרשנים חשובים מועקה על כך שהנה עוד פעם כל העולם נגדנו, ואיך נתארגן נגד המזרח התיכון שמתאחד מחדש.

ובכן, טוב שיש עין צופיה, ויש לעקוב בדריכות אחר כל ההתפתחויות האזוריות ובזירה הפלסטינית, כדי לקדם כל רעה, אבל בחינה מפוכחת של המצב, הן האזורי והן הפלסטיני, מעידה שלא כצעקתה. ישראל לא נכנסת לטבעת חנק, ועל פי מצב העניינים כרגע האתגרים הביטחוניים של ישראל נעוצים יותר במהלכי הממשלה מאשר בהתפתחות האזוריות ובזירה הפלסטינית.

בחינה מפוכחת מעידה שלא כצעקתה. ישראל לא נכנסת לטבעת חנק, ובמצב העניינים כרגע האתגרים הביטחוניים של ישראל נעוצים יותר במהלכי הממשלה מאשר בהתפתחות האזוריות ובזירה הפלסטינית

ונתחיל עם הפלסטינים. התחזית שהפלסטינים יתאחדו נגדנו בכל האמצעים העומדים לרשותם, פיגועי טרור קלאסיים לצד פיגועי דריסה, וסכינאות גם בשטחים וגם בתוך ישראל – לא מתממשות ואפילו ארגוני הטרור לא מצליחים להתאחד. המצב היום לא שונה מהותית מלפני שנה, והמאמץ המרוכז לחולל מהומה אסטרטגית ברמדאן נכשל, לא מעט בגלל החלטת ישראל שלא לאפשר לאיתמר בן גביר לחולל מהומות על הר הבית. נקווה שיהיה מי שירסן אותו ביום ירושלים ובמצעד הדגלים, וגם את האירוע הזה נעבור בשלום.

אותו ח'דר עדנאן, שמותו היה הניצוץ שהדליק את הסבב האחרון עם עזה, הגיע לשכם עם הופעת גוב האריות, אבל גורש מיידית, ונמלט משם כל עוד נפשו בו. אנשי התנזים של שכם ראו בו אוייב ולא שותף למאבק משותף נגד ישראל.

ובכלל, התוצאה היא שתופעת חיבור הכוחות בג'נין בין פתח, ג'יהאד וחמאס תחת ההנחיה של איראן לא התרחב לגדה כולה, וישראל מצליחה לבודד את התופעה יחד עם הרשות הפלסטינית לג'נין בלבד.

גם גוב האריות לא מצליח להתפרס בגדה, ולמרות קריאות התמיכה ברמדאן בהר הבית. הלכה למעשה, זאת תופעה המתוחמת לשכם, ואיננה תופעה כלל גדתית.

סאלח עארורי מרכז מלבנון את פעילות הטרור בגדה, ועד כה נכשל. הרמדאן שהוא תכנן יחד עם איראן היה אמור לתת לו מקפצה להנהגת הגדה, להפוך לאיש שבלעדיו אי אפשר להרגיע את השטח, אבל כלום לא קרה, ונקווה שגם לא יקרה.

עארורי מרכז מלבנון את פעילות הטרור בגדה, ועד כה נכשל. הרמדאן שתכנן עם איראן היה אמור לתת לו מקפצה להנהגת הגדה כאיש שבלעדיו אי אפשר להרגיע את השטח, אבל כלום לא קרה, ונקווה שגם לא יקרה

זה מביא אותנו למהלך הפיוס של חמאס עם סעודיה ולמהלכי הפיוס הבין-ערביים ובין איראן, ועם כל הכבוד לישראל – בבסיס המהלכים האלה אין שום קשר לישראל. סעודיה ואיראן לא מתאחדות כדי "להשמיד" את ישראל, וספק אם המילה ישראל בכלל נהגתה ביניהם במהלכי הפיוס.

אז מה קרה? מה חיבר את סעודיה עם איראן, והאם זה בכלל מהלך אסטרטגי ארוך טווח, או מהלך טקטי קצר ימים?

בשורש העניין נמצא סיום המלחמה בסוריה בניצחונו של בשאר אסד, והלקח שהערבים הסונים למדו מן המלחמה. קודם כל, כל קבוצות המאבק באסד היו מפולגות, בעוד שאסד ואיראן היו חזית אחת. ולדימיר פוטין היה משענת איתנה לאסד, ואל פשעי המלחמה של אסד הצטרפו פשעי המלחמה של פוטין.  זאת בעוד שארה"ב – למרות שהזהירה את אסד משימוש בנשק כימי – לא עשתה דבר כאשר הוא השתמש בנשק הזה נגד אזרחים, והעולם הערבי נוכח לראות שאי אפשר לסמוך על ארצות הברית.

כאשר סעודיה הסתבכה במלחמה בתימן, לא היה מי שיעזור לה מול מתקפות הטילים של החות'ים, ואפילו דונלד טראמפ לא עשה דבר כאשר מתקני הנפט שלה הופצצו קשות במתקפה איראנית ישירה.

מצד שני, איראן הסתבכה במרי אזרחי. היא מצליחה לשלוט עליו, אבל אלה גלים שבאים והולכים, ואיראן עצמה זקוקה לפסק זמן כדי לחזק את מערכות הפנים שלה.

עם כל הכבוד לישראל – בבסיס המהלכים האלה אין שום קשר לישראל. סעודיה ואיראן לא מתאחדות כדי "להשמיד" את ישראל, וספק אם המילה ישראל בכלל נהגתה ביניהם במהלכי הפיוס

המבחן ליחסי איראן וסעודיה יהיה בתימן. האם באמת החות'ים יפסיקו את שיגור הטילים לסעודיה? כל עוד זה יישמר – הנורמליזציה עם איראן תחזיק מעמד, אבל סיפור אהבה מרגש לא יהיה פה.

זה לא קשור בכלל עם ישראל, ונורמליזציה עם ישראל תיתכן, אבל לא עם ממשלה שמחפשת קטטות עם הפלסטינים ומנחה אותה מדינות משיחית על הר הבית.

וכאן אנו מגיעים ל"פיוס" עם הפלסטינים.

בין סעודיה לפלסטינים יש קרע עמוק, והוא קשור בכישלון הפיוס הסעודי בין חמאס לפתח במכה בשנת 2007. סעודיה קיוותה כי בצל קדושתה של מכה יגיעו שתי התנועות להסכם, והם אכן הגיעו, כדי שלא להעליב את המארחים הנדיבים, אבל מייד אחרי השיחות חמאס סילקה בכוח הנשק את פתח מעזה ופילגה את הרשות הפלסטינית בין עזה לגדה.

סעודיה לא כל כך נפגעה מכישלון התיווך, כולם נכשלו לפניה, אלא מן העלבון שהפלסטינים עלבו במכה. מאז סעודיה ניתקה קשריה עם חמאס, הפסיקה את הסיוע לרמאללה, וחידשה אותו לסירוגין רק על פי לחץ אמריקאי.

בשנים האחרונות, אחרי שרמאללה נקטה מדיניות של ניטרליות בין הסונים לשיעים בסער הערבי, סעודיה הפסיקה את הסיוע לפלסטינים בכלל – עזה וגדה.
אבו מאזן אמנם הוזמן לאיפטאר אצל המלך סלמאן, וכמה מעצורי חמאס בסעודיה שוחררו לירדן, אבל המבחן האמיתי יהיה בחידוש הסיוע הסעודי לרשות, ועד כה זה לא קרה, ולדעתי לא יקרה.

אבו מאזן אמנם הוזמן לאיפטאר אצל המלך סלמאן, וכמה מעצורי חמאס בסעודיה שוחררו לירדן, אבל המבחן האמיתי יהיה בחידוש הסיוע הסעודי לרשות, ועד כה זה לא קרה, ולדעתי לא יקרה

אז עד כה הטרור הפלסטיני מתוחם היטב ולא מצליח לפרוץ קדימה. מהלכי הפיוס הבין-ערביים ועם איראן הם טקטיים בעיקרם, ולא קשורים בכלל בישראל. מתוך הערכה ששום דבר לא ישנה את הנחישות האיראנית לפגוע בישראל, לא ישירות, אלא דרך הערבים, יש לעקוב בדריכות אחרי מהלכיה של איראן, אבל זה לא חדש, ואווירת הגעוולד שהשתררה במקומותינו אין לה הרבה על מה להתבסס.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.