למי שעובר בירושלים ובתל אביב נדמה, כי בתל אביב תולים דגל ישראל אחד על המכונית ואילו בירושלים תולים שניים, כאילו הירושלמים אומרים – זה דגל שלנו יותר מאשר של תל אביב.

בימים שהמחאות בתל אביב הפתיעו את כולם, ודגל ישראל הפך לסמל המייצג את המוחים, התראיינה השרה אורית סטרוק ברדיו וקבלה על כך שהמוחים "מחללים" את הדגל. היא הוסיפה כי עבורם הדגל הוא קדוש, ואילו עבור המוחים הוא מקל שהם חובטים בו.

בימים שדגל ישראל הפך לסמל המייצג את המוחים בת"א, התראיינה השרה סטרוק ברדיו וקבלה על כך שהמוחים "מחללים" את הדגל. היא הוסיפה כי עבורם הדגל הוא קדוש, ואילו עבור המוחים הוא מקל שחובטים בו

ואכן, כל עניין "של מי הדגל" התחיל מייד אחרי כיבוש העיר העתיקה במלחמת ששת הימים. הרב קוק הורה לתלמידי מרכז הרב להתעטף בדגלים כאילו היו טליתות, ולצאת בריקודים לעיר העתיקה ולכותל, מה שנקרא אז ריקוד הדגלים ועכשיו נקרא יום ירושלים.

אבל ריקוד הדגלים לא היה אז אצבע בעין לערבים, כמו היום, אלא אצבע בעין לחרדים. כדי להבין זאת יש להכיר את עיקר המחלוקת בין הדתיים הציוניים, אז המפד"ל, בעלת הברית ההיסטורית של מפלגת העבודה, לבין החרדים – המחלוקת בשאלת המשיח.

בעוד שהחרדים מאמינים כי המשיח יבוא "בעיתה אחישנה", כלומר: יבוא כאשר יבוא ואסור לבן אדם לעשות כלום כדי להחיש את בואו, הרי שהדתיים הציוניים האמינו כי הציונות החילונית היא אתחלתא ד'גאולה, כלומר: ראשית בוא המשיח ובניין בית המקדש בפועל ממש, ולא הַמְתנה עד שהמקדש יירד מן השמים.

שחרור ירושלים בידי צה"ל "הקדוש" היה הוכחה בעיני הדתיים הציונים שדרכם היא הנכונה, וכי המשיח יבוא במעשים ולא בהמתנה. הצבא הקדוש שיחרר את ירושלים הקדושה ודגל ישראל הפך לקדוש. לימים המפד"ל המתונה של אז, המפלגה הפרגמטית והפרקטית, החלה להיפרד מבעלת בריתה מן השמאל, התקרבה לימין עד שהתחברה לליכוד, וחוללה גם בתוך הליכוד תהליכי הקצנה דתית משיחית שהבשילו בימים אלה.

לפיכך, גם החרדים מצדם מתכחשים לדגל ישראל, לאו דווקא בגלל החילונים, גם, אבל בעיקר בגלל הדתיים הציונים. המחלוקת ביניהם היא דתית – האם דגל ישראל הוא חלק ממהלך הבאת המשיח, או שדווקא בגלל זה יש לפסול אותו.

בשאלת הר הבית, העלייה של הדתיים הציוניים על ההר נחשבת בעיני החרדים חילול הקודש ממש, ודין העולים על ההר היא כרת, לא פחות. זה שהם מעדיפים ברית פוליטית דווקא עם אלה שדינם כרת, שיש על פי דין תורה להמיתם, זה שאלה לבירור נוסף. האם חמדת התקציבים מאפילה על עיקרי הדת הבסיסיים ביותר?

אבל ריקוד הדגלים לא היה אז אצבע בעין לערבים, כמו היום, אלא אצבע בעין לחרדים. כדי להבין זאת יש להכיר את עיקר המחלוקת בין הדתיים הציוניים, אז המפד"ל, לבין החרדים – המחלוקת בשאלת המשיח

לפיכך, דגל אחד מייצג 3 עמים – הדגל של החילונים שהוא דגל לאומי, ממלכתי, המייצג את ערכי מגילת העצמאות, הדגל של הדתיים הציוניים, שהוא דגל דתי, המייצג את הכמיהה המשיחית והעשייה בפועל ממש של בניית בית המקדש, והאנטי דגל של החרדים, הרואים בו התרסה כלפי שמים וחילול השם.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.