כל מי שגדל בציונות הדתית בעשורים האחרונים, כולל כותב שורות אלה, התחנך על האתוס שטבע יו"ר המפד"ל והשר לשעבר, הרב ד"ר יוסף בורג, לפיו מהות הציונות-הדתית היא במקף שבין שני חלקי שמה. כלומר, אלו הרואים עצמם נמנים על מגזר זה אמורים לחבר בין ציונות לדתיות ובין חול לקודש.

עם השנים הושמעו ביקורות שונות על התזה הזו – הן מפני שמעשית היא לא תמיד שיקפה את המציאות, הן מפני שמעבר למקף עצמו יש תוכן פוזיטיבי לציונות הדתית מעבר לאותו תיווך. אך על כל פנים, בזרם המרכזי של הציונות הדתית המשיכו לפעול על פיו: בחיזוק הקשרים עם חילונים וחרדים, בתפישה ממלכתית שהתבטאה בתרומה למדינה, בפתיחות מסוימת ובמתינות, ובמאמץ עילאי לשלב חיים מודרניים בעולם חילוני יחד עם שמירת מצוות.

בזרם המרכזי של הציונות הדתית המשיכו לפעול עפ"י תזת המקף בין ציונות ליהדות: בחיזוק קשרים עם חילונים וחרדים, בממלכתיות התרומה למדינה, במתינות ופתיחות מסוימת ועוד

נדמה שכל אלו בטלים ומבוטלים במשנתו ובפועלו של מי שניכס לעצמו את ייצוג הציונות הדתית כולה – יו"ר המפלגה הנושאת שם זה, שר האוצר, בצלאל סמוטריץ'.

נתחיל במובן מאליו: החבירה לאיתמר בן גביר וחבר מרעיו היא חרפה וכתם שיהיה קשה להסיר מהציבור הציוני-דתי כולו. חובשי כיפה רבים מתביישים בכך שמעריצי הרב מאיר כהנא וברוך גולדשטיין, על כל המשתמע מכך, מייצגים אותם בכנסת.

לצד זאת, סמוטריץ' איפשר את הצטרפותם של כמה אישים שרחוקים כרחוק מזרח ממערב מהציונות הדתית המחברת, המחויבת לכלל, מסבירת הפנים והמורכבת. כך, לשם המחשה, מהנעם הידוע של אורי אורבך ז"ל נותרנו עם הנעם של אבי מעוז.

מעבר לכל אלו ניתן לראות כיצד סמוטריץ' מפגין לאחרונה, בהתבטאויותיו ובמעשיו, התנהלות שסותרת באופן עמוק ומהותי את ערכי הליבה של הציונות הדתית הממלכתית, ככל שהיא קיימת כגוף אחד כיום.

כּשֹר אוצר ובכיר בקואליציה הוא נותן את הסכמתו פעם אחר פעם למהלכים אולטרה-מגזריים וצרי-אופקים. בימים האחרונים נחשף התקצוב המופרז למוסדות חינוך דתיים, ויותר מכך למוסדות חרדיים בלתי-ממלכתיים בעליל, שאינם כפופים לפיקוח משרד החינוך. בצעדים אלה ואחרים, הוסיף סמוטריץ' להעלים עין אל מול העברת מיליארדי שקלים לגופים פרטיים החותרים תחת המדינה. בכך הוא נתן את ידו לקדיחת החור בספינה, בעוד האתוס הציוני-דתי תמיד ביטא את ההתנדבות ולקיחת האחריות לשימור יציבותה.

ניתן לראות כיצד סמוטריץ' מפגין לאחרונה, בהתבטאויותיו ובמעשיו, התנהלות שסותרת באופן עמוק ומהותי את ערכי הליבה של הציונות הדתית הממלכתית, ככל שהיא קיימת כגוף אחד כיום

העניין האחרון מטריד ביותר מפני שגם אם ניתן להניח ולקוות שמקרה בן גביר הוא טעות מצערת ומזעזעת שלא תשוב – לפחות לא במסגרת ציונית דתית או בשם קבוצה זו – מהלכיו של סמוטריץ' באוצר מסמנים שינוי מגמה מדאיג.

האגף החרד"לי (חרדי-לאומי) בציונות הדתית הלך והקצין בשנים האחרונות עד לבדלנות מחשבתית ומעשית, והתרחקותו מלב הישראליות אינה תופעה חדשה. אך כעת נראה שזרם זה משתלט, מעשית ורעיונית, על הייצוג הפוליטי של הציונות הדתית.

היום יותר מתמיד ניתן לראות את המאפיינים של קבוצה זו, שנראה שכמו הועתקו מעמיתיהם, ראשי המפלגות החרדיות: מעבר לתפישֹה צרה ונוקשה של יהדות, ניכּר תעדוף מוחלט של המגזר על פני המדינה, ובכך למעשה ביטול הממלכתיות במובן של פעילות למען האינטרס הכללי וחיזוק המדינה היהודית והדמוקרטית.

אמנם, הציונות הדתית אינה מושלמת ומעולם לא הייתה כזו. המורכבות שבה מלאת פגמים, ואינטרסים מגזריים היו ויהיו מנת חלקה. אלא שנדמה שכעת הולכים ונעלמים – לפחות במרחב הפוליטי – כמה ממעלותיה: הרצון לשמר מתחים בריאים ומפרים בין היהדות לדמוקרטיה והשאיפה ליצור מרחב של רצף, בו מגוון צורות חיים הן לגיטימיות.

מאפייני הציונות הדתית כמו הועתקו מראשי המפלגות החרדיות: תפישֹה צרה ונוקשה של יהדות, ותעדוף המגזר על פני המדינה, ובכך למעשה ביטול הממלכתיות במובן של פעילות למען האינטרס הכללי

חשיבותו של מגזר זה, מעבר לרעיונותיו שלו – הנתונים במחלוקת, מטבע הדברים – כגורם ממזג וממתן נדמית ברורה מתמיד במצב הנוכחי, בו הקונפליקט בין הצדדים החילוניים והחרדיים מגיע לשיאו.

ניתן אף להציע כי הסיבה והמסובב הפוכים: סטייתה של הציונות הדתית מעמדתה הממתנת והמגשרת היא-היא אחד הגורמים המרכזיים לפילוג העמוק שאנו חווים כיום.

כמה חבל שנציגי הציונות הדתית בכנסת בחרו בצד אחד של הקונפליקט באופן אחד וביטלו את האחר, הן בתקציב השערורייתי המוצע, הן ברפורמה המשפטית והן בשלל התבטאויות פומביות מביכות ומצערות.

מנהיגהּ הקודם של מפלגה דתית אחרת, ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, נהג לדמות את תפקידו לצד בנימין נתניהו כיד על ההגה המטה אותו ימינה ומוודאת שיתקדם בנתיב זה. בהמשך לדימוי זה, נראה שסמוטריץ' מסובב את ההגה בפראות, והרכב בו מצויים כולנו עלול להתרסק על יושביו.

השינוי הפרסונלי הזה, ממי שהוביל ממשלה שסימלה שינוי וחיבורים, לעוגן של ממשלת ההקצנה והאינטרסים הצרים והמגזריים, מבטא מגמות מדאיגות מאוד של הקצנה וחיזוק הצדדים החרדיים, הלאומניים והאנטי-ממלכתיים בפוליטיקה הציונית-דתית. זוהי אזעקת אמת, ככל הנראה מאוחרת מדי, לתומכיו ומיוצגיו.

יתכן שסטיית הציונות הדתית מעמדתה הממתנת היא אחד הגורמים המרכזיים לפילוג שאנו חווים, והשינוי הפרסונלי מבטא מגמות מדאיגות של הקצנה וחיזוק הצדדים הלאומניים והאנטי-ממלכתיים

תקציב המדינה כבר אושר, ואת החשבון שלצדו נשלם כולנו בעתיד הקרוב והרחוק. אך את התיקונים המשמעותיים יצטרכו לתבוע מצביעי ומצביעות הציונות הדתית מנציגיהם בבחירות הבאות. עד אז, ארוכה הדרך הביתה. התארגנויות ציוניות-דתיות חדשות נרקמות, שותפות רחבה עם חילונים, מסורתיים ואפילו חרדים מסוימים מתגבשת. הגשר המתפורר, כך ניתן לקוות, ייבנה אט-אט מחדש.

גלעד רובינשטיין הוא ראש תחום יהדות, חברה ומדינה במרכז מנור מבית יוזמת המאה. בעל תואר שני בהיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו מהאוניברסיטה העברית. בעברו מנהל תכניות חינוכיות במרכז זלמן שזר ובמכון ון ליר