בס"ד

דור הרבנים ששיקם את עולם התורה הלך בדרך כל בשר והנהגה באותו משקל אין בנמצא.

פטירתו של הרב גרשון אדלשטיין זצ"ל הופכת דף בהיסטוריה של העולם החרדי. "ראש הישיבה", כפי שכונה בשל תפקידו בישיבת פוניבז', היה למעשה השריד האחרון לגדולי התורה של הדור הקודם.

המנהיגים ההם, ילידי העולם הישן, עמסו על שכמם את מלאכת שיקומו של עולם התורה שכמעט נחרב בשואה, תוך שהם משרישים בתלמידיהם את תחושת ההמשכיות, את החובה ההיסטורית להעביר את הלפיד.

המנהיגים ההם, ילידי העולם הישן, עמסו על שכמם את מלאכת שיקום עולם התורה שכמעט נחרב בשואה, תוך שהם משרישים בתלמידיהם את תחושת ההמשכיות והחובה ההיסטורית להעביר את הלפיד

כשגדולי תורה אלו נאמו, שמעו מהם בני הישיבות המנסים להתחקות אחר הווייתה האולטימטיבית של תורה – לא רק דיונים הלכתיים בהגייה אשכנזית, אלא גם קול אותנטי, מוצל מאש, שהדהד מעולם שכבר איננו.

קבלת "דעת התורה" הנמסרת מפיו הקדוש של גדול הדור הייתה לרעיון המסדר של כלל בני המגזר, אשר ראה באישים דגולים אלו מעין נציגי העולם העליון. למרות רצונם העז שלא להיתפש כבעלי מופת, צבאו ההמונים על פתחי בתיהם הצנועים – לא רק כדי לשמוע תשובות הלכתיות, אלא גם כדי לקבל ברכות והבטחות.

גדולי הדור הישן הצליחו הן בשל אישיותם והן בזכות ההילה שהקנה להם מעמדם כ"מעבירי המקל", לאחד את הזרמים השונים של היהדות החרדית, כשכל אחד מתתי הזרמים מקבל בהכנעה את סמכותם.

רק שבינתיים דור זה הלך גם הוא בדרך כל בשר, ותמורות עצומות חלו במגזר: ממיעוט זעיר המצוי במגננה, לאגף עוצמתי בעל כוח פוליטי המסוגל להקים ולהפיל ממשלות.

אך נדמה כי אליה וקוץ בה. כאשר רבע מהתלמידים היהודים בכיתה א' רשומים במערכת החינוך החרדית, לא תוכל החברה החרדית להפטיר כבעבר. סביר לחלוטין שחלק משמעותי מהם יתפתה בעתיד לנטוש את הנרטיב הישן הדורש מכל בן תורה "להציל את עולם הישיבות שנחרב בשואה", שהרי עולם התורה ניצל כבר מזמן.

רק שבינתיים דור גדולי התורה הזה הלך גם הוא בדרך כל בשר, ותמורות עצומות חלו במגזר: ממיעוט זעיר המצוי במנגנה, לאגף עוצמתי בעל כוח פוליטי המסוגל להקים ולהפיל ממשלות

אכן, רבים אחרים ימשיכו להקדיש את חייהם לפיענוח דפי גמרא, אך יהיה זה רק משום שכך היא נטיית נפשם. שאם לא כן, הללו יחפשו דרכים אחרות לממש את כישוריהם ולבטא את מאווייהם.

מעבר לכך, הריבוד הדמוגרפי וזליגתו של האתוס האינדבידואליסטי הרווח אל קרבו של העולם החרדי, מביאים לכך שהמגזר עצמו כבר אינו מאוחד מסביב לחזון חברתי משותף.

שאיפותיו של בן המגזר שרכש השכלה גבוה, שירת בצה"ל ומקווה לפתח קריירה מצליחה, שונות במהותן מאלה של האברך השוקד על תלמודו וגאה בכך שהוא חי בצמצום. בדור שחלף התפצל העולם החרדי לתתי-מגזר שונים, כך שאפילו בתוך העולם הליטאי, יש המפרשים אחרת מושגים כמו הגשמה עצמית ו"דעת תורה".

העולם חרדי לא יתמוטט בקרוב. במהרה יתמנו גדולי תורה ראויים. אולם יכולתם לאחד את המגזר תחת אתוס מכונן אחד, לא תהיה כפי שהייתה פעם.

הסיטואציה החדשה מציבה אתגר משמעותי למגזר החרדי שעלול להתפצל לשסעים נוספים ולאבד את גיבושו. כדי להתגבר עליו תצטרך החברה החרדית להמיר את נרטיב "ההמשכיות" של העולם הישן, בנרטיב עדכני, בהיר יותר, המבטא את היותה חברה מגוונת ומבוזרת.

חילופי הדורות בהנהגה החרדית צפויים לאתגר גם את החברה הישראלית כולה.

אם עד עתה לקברניטי המדינה הייתה כתובת אחת ברורה, שאין ערעור על מנהיגותה, שאפשר "לסגור עניינים" מולה, הרי שכזו אין כיום בנמצא. כשראש הממשלה בנימין נתניהו ניסה (בהצלחה מוגבלת) לשכנע את החרדים להימנע מהתקהלות בזמן הקורונה, הוא ידע למי לפנות כדי שבקשתו תתמלא. למי הוא יפנה בפעם הבאה?

מנגד, המצב החדש טומן בחובו גם הזדמנויות: למדינה קל יותר לרתום לצרכיה חלקים ממגזר מפוצל ולעשות "הפרד ומשול". בשל אותו פיצול כמעט והצליחה "ממשלת השינוי" להביא להסכם עם חסידות בעלז על שילוב לימודי ליבה במוסדותיה. הרב אדלשטיין (בסיועו האדיב של נתניהו) הטיל את כל כובד משקלו ומנע זאת. האם יהיה מי שימנע זאת בעתיד?

העולם החרדי לא יתמוטט בקרוב. במהרה יתמנו גדולי תורה ראויים. אולם יכולתם לאחד את המגזר תחת אתוס מכונן אחד, לא תהיה כשהייתה. הסיטואציה מאתגרת את המגזר ואת החברה הישראלית כולה

"מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה", נהג לצטט מספר "קהלת" אבי היהדות החרדית, החת"ם סופר. ובכל זאת, אפשר להעריך שהעתיד יהיה שונה מן העבר. המגזר שציית באדיקות לגדוליו זכה לגדולה דווקא כשאיבד אותם, והוא זקוק לאתוס חדש.

הרב ד״ר דב מימון עמית מחקר בכיר במכון למדיניות העם היהודי. מְרַכֵּז את פעילות המכון בתחום המאבק באנטישמיות והמשכיות החיים היהודיים באירופה.