בטוריהם של נחום ברנע (ווינט, 5.6.23) ובן-דרור ימיני (ידיעות אחרונות, 2.6), קובלים השניים על הצעדים (החריפים מדי לשיטתם) שתנועת המחאה נוקטת כלפי אחד ממחוללי ההפיכה המשטרית, חבר-הכנסת שמחה רוטמן.

הגם ששמורה לשני הפרשנים, כמו לעיתונאים אחרים, זכות לביקורת נוקבת על המחאה נגד רעיונות ההפיכה, מחולליה והנזקים האדירים הטמונים בה, הרי שבנושא "הגנת היתר" על רוטמן הם טועים: זו אינה עת של "שיחות סלון" והגיגים על מהות הדמוקרטיה.

חצי מיליון אזרחים לערך מעורבים דרך קבע בשבועות האחרונים במאבק הנחוש ומעורר ההשראה נגד ההפיכה המשטרית, וכבר סימנו מספר הישגי ביניים.

בנושא "הגנת היתר" של הפרשנים על רוטמן הם טועים: זו אינה עת ל"שיחות סלון" והגיגים על מהות הדמוקרטיה. כחצי מיליון אזרחים מעורבים בקביעות לאחרונה במאבק הנחוש ומעורר ההשראה נגד ההפיכה המשטרית

עזות המצח, הציניות ויצר תאוות הכוח והבצע, הולידו תקציב מדינה – שאף אם אושר באופן דמוקרטי – טומן פגיעה בכיסם של כל האזרחים; בוזז מיליארדים לקצבאות וחינוך של האזרחים הלא יצרניים; מעביר תקציבי עתק להתנחלויות ומדרדר את המצב בישראל.

כל זאת, תחת שלטונו של ראש ממשלה נאשם בפלילים שאיבד כל אחריות באשר לטובת המדינה, ושר אוצר משיחי, שבוחר ביודעין להתעלם מכל הנתונים, העובדות והמחקרים של אנשי המקצוע במשרדו ושל טובי הכלכלנים בארץ בהווה ובעבר. לא רק שהוא לא מאזין ומטמיע את ההמלצות והאזהרות, אלא שהוא מגלגל עיניו לשמיים, ומפתח הזיות ותיאוריות סרק על "יציאה מהמשבר", תוך הבטחות לצמיחה מההשלכות ההרסניות של ההפיכה המשטרית והמשפטית "בעזרת השם".

אותו שר השתלט גם על החלק האזרחי של השטחים הכבושים במשרד הביטחון, והעביר תקציבי סרק לכל שלוחותיו בחינוך יהודי מומצא בזרם החינוך הממלכתי, שלא נהנה מעצמאות מוסדית כמו החינוך הדתי והחרדי.

הצפי, למרבה התבהלה, הוא שכל זה יוחמר עתה עם המינויים לתפקידים המתפנים בצמרת האוצר – הטומנים בחובם חשש כבד כי יביאו עלינו את אנשי שלומם של בצלאל סמוטריץ' ובנימין נתניהו, ולא את האנשים הנכונים מקצועית ועניינית לתפקיד.

עזות המצח, הציניות ויצר תאוות הכוח והבצע, הולידו תקציב מדינה – שאף אם אושר באופן דמוקרטי – טומן פגיעה בכיס כל האזרחים; בוזז מיליארדים לקצבאות וחינוך אזרחים לא יצרניים ומעביר תקציבי עתק להתנחלויות

המסקנה מכל אלה היא לא רק שיש לתמוך במחאת השטח נגד כל מי שנותן יד לממשלת החורבן, ולא רק שיש להגביר את הלחץ על ראש הממשלה – אלא שיש להחריף את התגובות במקרים שהדיקטטורה כבר כאן, תחת מסווה של רוב של 64 ח"כים.

למעשה, מדובר כאן בסילוף מהות הדמוקרטיה: הרוב נותן אכן זכות למשילות, אך לא לגיטימציה לעשות הפיכה מהמסורת והתובנות שנבנו כאן במשך 75 שנה, ללא יצירת הסכמות רחבות, מערכת של ריסונים ואיזונים, ומוסר יהודי ואוניברסלי.

בקיצור, להבדיל מההצעה למתן את המחאה האישית כנגד מחרבי הדמוקרטיה, יש דווקא להחריף את הצעדים. כך לדוגמה: התגובה לתקציב המדינה שעבר אינה צריכה להיות רק בדמות מחאה בכנסים כלכליים ומכתבי מומחים.

עלינו להמשיך לעתור נגד נושאים פוגעניים בתקציב המדינה (השלטון המקומי עוסק בפן של כוחנות "חוק הארנונה").

עלינו לדרוש את פיטורי שר האוצר הכושל ביותר שהיה בתולדות מדינת ישראל, שמפקיר את החיים הכלכליים שלנו על מזבח הזיותיו, ועד אז, להחרים את שר האוצר המשיחי והמנותק הזה מכנסים אקדמאיים וציבוריים (מנהיגות העולם הדמוקרטי בחו"ל בזה לשר האוצר של מדינת ישראל ומתנערת ממנו בביקוריו).

עלינו ללמוד ולתכנן כיצד לבצע מרי של אי תשלום מיסים, אם פשעי התקציב נגד האזרחים יוותרו על כנם. עלינו לשבש עוד ועוד את מהלכי הדיקטטורה והחורבן של הממשלה הנוחתים עלינו.

עלינו ללמוד ולתכנן כיצד לבצע מרי של אי תשלום מיסים, אם פשעי התקציב נגד האזרחים יוותרו על כנם. עלינו לשבש עוד ועוד את מהלכי הדיקטטורה והחורבן של הממשלה הנוחתים עלינו

עלינו לעשות כל זאת גם לאחר הבחירות לוועדה לבחירת שופטים, ובתקווה שהוועדה המאוזנת לבחירת שופטים אכן תיבחר ותתחיל את פעולתה המתבקשת בדמוקרטיה שלנו.

ד״ר ענת מאור היא חברת כנסת לשעבר, חברת קיבוץ נגבה.