ישראל, על כל הצלחותיה המדהימות, נמצאת במסלול התאבדות שאין דומה לו בעולם. הממשלה הנוכחית לא רק ממשיכה בתהליך שמוביל למדינה דו-לאומית על ידי ריתוך ישראל לגדה המערבית, אלא גם מאיצה את הדינמיקה שתומכת בצמיחה הפרועה ובבידול המזיק של האוכלוסייה החרדית.

אם שום דבר לא ישתנה, ישראל תהפוך למדינה נחשלת דוגמת סומליה, לא פחות. זאת לא נבואת זעם – זה חשבון.

ממשלה זו מבוססת על ברית ארוכת שנים (משנת 1977) המחברת בין הליכוד לימין הקיצוני האולטרה-לאומי ולמפלגות דתיות הנשלטות על ידי רבנים ופוליטרוקים חרדים הנחושים לשמור על הסטטוס קוו. בגלל התלות הזו, הליכוד לא יכול לשנות כיוון – לא בחזית הפלסטינית ולא בחזית החרדית.

אם שום דבר לא ישתנה, ישראל תהפוך למדינה נחשלת דוגמת סומליה. ממשלה זו מבוססת על ברית ארוכה המחברת בין הליכוד לימין הקיצוני האולטרה-לאומי ולמפלגות הנשלטות ע"י רבנים ופוליטרוקים חרדים

מעבר למתרס מוצאים שורה של מפלגות שרואות את עצמן כליברליות איכשהו, כחילוניות או כמשרתות את המגזר הערבי. המאמצים של פוליטיקאים שונים למתג עצמם כ"מרכזיים" – מאמנון שחק בשנות התשעים עד יאיר לפיד וכעת בני גנץ – לא הצליחו עד היום לשבור את השוויון בין שני הגושים. ככל שהזוועה מתעמקת יש מעבר קבוע לכיוון המרכז, אבל הוא מתאזן (ויותר מזה) על ידי הילודה במגזרים הדתיים. התוצאות בינתיים נקבעות על פי אחוז ההצבעה בסקטורים השונים.

גם כשה"מרכז-שמאל" בשלטון, הוא חלש מכדי לעשות הרבה, והתלות שלו במפלגות הערביות לא עוזרת. אז ישראל ממשיכה בצעדת ההתאבדות שלה לעבר שני אסונות גדולים.

האסון ראשון הוא שבסופו של דבר ישראל תהפוך לבלתי נפרדת מהגדה המערבית (הממשלה אישרה זה עתה עוד 1,000 יחידות דיור הפוגעות בעצמה כדי ללמד את הפלסטינים "לקח" בעקבות פיגוע). זה יחליש באופן דרסטי את הרוב היהודי בישראל ויהפוך את המדינה למקום שבו לחלק ניכר מהאוכלוסייה (הפלסטינים בגדה המערבית) אין זכויות אזרח ורק מעט זכויות אדם, והם אכולי שנאה למדינה השולטת בהם בפועל (הרשות הפלסטינית קרובה לפיקציה). יש שיגידו שכבר מאוחר מדי לשנות מסלול; הם למעשה מוותרים על הציונות, ואני לא מסכים.

האסון השני הוא שישראל מערערת את יכולתה להיות מדינה מודרנית וכלכלה בת קיימא בכך שהיא מעודדת באמצעות קצבאות ילודה חרדית מופקרת של כ-7 ילדים למשפחה, ממשיכה לסבול את סירובה של הקהילה ללימודי ליבה שיאפשרו השתתפות רצינית בשוק העבודה, משלמת משכורות (צנועות אמנם) לתלמידים בישיבות שבהן מבלים את חייהם המוני גברים חרדים הרחוקים מלהיות גאונים בתורה, ומרעיפה עליהם שלל סובסידיות ישירות ועקיפות.

בקצב הזה החרדים יהיו רוב בעוד שניים-שלושה דורות, כפייה דתית תהפוך לנושא הדומיננטי בשיח הפוליטי, והחילונים שהם מנוע הכלכלה יימלטו. ישראל תהיה למדינה מרוששת ופגיעה וספק אם תשרוד יותר מכמה שנים.

בקצב הזה החרדים יהיו רוב בעוד 2-3 דורות, כפייה דתית תהפוך לנושא הדומיננטי בשיח הפוליטי, והחילונים שהם מנוע הכלכלה יימלטו. ישראל תהיה למדינה מרוששת ופגיעה וספק אם תשרוד יותר מכמה שנים

לאסונות הללו הוסיפה הממשלה הנוכחית מאמץ לערער את יסודות הדמוקרטיה הליברלית ולהקים משטר סמכותני נבחר שיוכל לשלוט ללא מעצורים, עד להתמוטטות הסופית.

השאלה שאני רוצה להפנות היא למצביעי הליכוד. מפלגת פעם ראתה את עצמה כ"לאומית" וגם "ליברלית". מייסדה, מנחם בגין, היה פטריוט מובהק, אך גם חסיד של מערכת משפט עצמאית – והדברים היו קשורים. למרות שהיה יהודי גאה, ולמעשה לאומן, בגין היה נחרד מהכיוון הנוכחי של הדברים.

אז האם מצביעים רציונליים וחילונים שרואים את עצמם כ"ימנים" – אלה שהם מצביעי הליכוד בעצם – באמת רוצים את התוצאות האלה? אני מבין שרבים מהם כועסים על השמאל מסיבות אחרות. רבים הם יהודים מזרחים המצויים במלחמת תרבות נפרדת עם האוכלוסייה האשכנזית (והמעורבת) השלטת ב"מרכז-שמאל". אבל בכל זאת, ניתן להעלות על הדעת שהם עשויים לתעדף הישרדות.

כי הדרך הסבירה ביותר להציל את המפעל הציוני היא לעקור את המצביעים האלה מבעלי בריתם מהימין הקיצוני ומהמגזר החרדי – אם על ידי העברת הליכוד למרכז או נטישת המפלגה בכלל. זה יעצב מחדש את הפוליטיקה הישראלית ואולי ייצור רוב להצלה הלאומית.

איך זה יכול להיראות?

בתור התחלה, זה בהחלט דורש אסטרטגיה לאומית להיפרדות מהפלסטינים בגדה המערבית.

הדרך הסבירה ביותר להציל את המפעל הציוני היא לעקור את המצביעים החילונים הרציונליים מהימין מבעלי בריתם מהימין הקיצוני ומהמגזר החרדי – אם על ידי העברת הליכוד למרכז או נטישת המפלגה בכלל

חבר שאל אותי לאחרונה אם אני מאמין שאם ישראל תעצור את כל ההתנחלויות היא תשיג שלום עם הפלסטינים. התשובה היא לא, אני לא מצפה להסכם שלום עם הפלסטינים – למרות שאני כן רוצה כזה. התנאים שלהם (שעדיין כוללים חלוקת ירושלים, החזרת צאצאי פליטים וכדומה) קשים מדי, הם עצמם מפולגים מדי ויש בהם יותר מדי קנאים (קצת כמו בישראל עצמה). אבל ההתנחלויות גורמות נזק מעצם הגדרתן, על ידי כך שהן מקשות על אפילו נסיגה עתידית מהגדה. אני צופה שנסיגה כזו מרוב השטח צריכה בסוף לקרות, בין אם חד צדדית או בהסכם חלקי.

אפשר לשאול מדוע מילא הימין החילוני את הגדה המערבית בהתנחלויות יהודיות, שתוכננו ומוקמו כדי למנוע חלוקה. מה לעזאזל עבר להם בראש? משיחות אינספור ליקטתי כמה מודלים של מחשבה עקומה:

• אלה שחושבים שנסיגה כל כך מסוכנת (חמאס ישתלט כמו בעזה, עוד טילים יגיעו מקרוב יותר למרכז הארץ וכן הלאה), שאפילו פגיעה בדמוקרטיה וביהדותה של ישראל שווה את זה.
• לא דמוקרטים שפשוט לא אכפת להם שרבע מהמדינה – הפלסטינים בגדה המערבית, במה שהופכת למעשה למדינה אחת – נשללי זכות ההצבעה.
• אלה שחושבים שהפלסטינים צריכים פשוט להצביע בירדן – ואז, מכיוון שהם מצביעים איפשהו, זה בסדר. ירדן היא לא דמוקרטיה, ירדן לא שולטת בגדה המערבית, ויש כאן ציפייה מאנשים להצביע למדינה שהם לא חלק ממנה ולא רלוונטית לגורלם.
• אנשים שחושבים שזה בלתי נמנע שתהיה מלחמה עצומה שבה הפלסטינים יגורשו. זה לא מוסרי, וזה יוביל לסילוק ישראל מקהילת המדינות המקובלות בעולם.
• אופטימיסטים שחושבים ששטחי A של הגדה המערבית, על אף שהם מותירים איים פלסטיניים לא רציפים, יכולים איכשהו להוות הפרדה מספקת. עיינו בהיסטוריה של הבנטוסטנים של דרום אפריקה באפרטהייד – או רק בהיסטוריה של מפות. נפתלי בנט המסכן נכנס לקטגוריה הזו.

אני מעריך שאפשר, באמצעות שיח מנומק, להקטין את גודלה של כל אחת מהקבוצות הללו, ולמעשה ליצור טריז בין מצביעי הליכוד רבים לבין אלה מהימין הקיצוני הנחושים להחזיק בכל הגדה המערבית. זה קשור להבחנה בין הרע (הסכנות של נסיגה) לבין הקטלני (הכיבוש).

אני מעריך שאפשר, בשיח מנומק, להקטין את גודלה של כל אחת מהקבוצות וליצור טריז בין מצביעי הליכוד רבים לבין אלה מהימין הקיצוני הנחושים להחזיק בכל הגדה המערבית. זה קשור להבחנה בין הרע לבין הקטלני

במישור הדתי יש יותר ויותר אנשים, כולל בימין, שמתחילים להבין שישראל מסתכנת בהרס עצמי אלא אם כן  החרדים יפחיתו את שיעור הילודה, ימתנו את דרכם ויצטרפו למעגל העבודה במספרים סבירים (ולא בתור משגיחי כשרות). התקווה היחידה היא שמצביעי הימין החילוני יעשו הערכה מחדש ויבינו שנדרשים  צעדים קונקרטיים לטיפול בבעיה – למשל, הפסקת סובסידיות לילדים והתעקשות על תוכנית לימודים לכל ילדי ישראל.

אין בזה שום דבר "אנטי יהודי". אין שום דבר "יהודי" בהתנהלות הנוכחית של החרדים. החרדים בארה"ב לא חיים על חשבון החילונים. הרמב"ם היה רופא. הטירוף כאן הוא המצאה ישראלית מודרנית.

זה לא יהיה קל לחולל שינוי, כמובן. כדי לאפשר למצביעי הליכוד לשנות כיוון ישראל תצטרך כנראה ללכת לאט בחזית הפלסטינית. להסתפק אולי בינתיים באי-גרימת נזק נוסף – לא להוסיף מתנחלים – ולהקטין חיכוך ולהעניק כמה הקלות שאפשר עד היום שאולי החלוקה תתאפשר שנית.

העובדה שתקומתה של ישראל כאומה עצמאית נמצאת בסכנה כעת על ידי אלה המאמינים שהם "לאומנים" היא אחד הפרדוקסים הבולטים של ההיסטוריה המודרנית.

אומרים שציבור מקבל את ההנהגה שהוא ראוי לה. אם מספיק יהודים ימשיכו להצביע לימין, אין מנוס מהמסקנה שמגיע להם שהציונות תיחרב.

כן, מדברים על סופה של הציונות, ולא ה"פוסט-ציונים" הם שעושים זאת. יש מגמת ייאוש נרחבת ברחבי הארץ בימים אלה אצל המגזרים היצרניים והפטריוטים ביותר שלה, הנגרמת מתחושה שאין תקווה. שהקלפים חולקו כולם  ושישראל נידונה לכליה.

אין בזה שום דבר "אנטי יהודי" בעבודה ובלימודי ליבה. אין שום דבר "יהודי" בהתנהלות הנוכחית של החרדים. החרדים בארה"ב לא חיים על חשבון החילונים. הרמב"ם היה רופא. הטירוף כאן הוא המצאה ישראלית מודרנית

אני חושב שזה מוקדם מדי: התקווה טמונה בדיאלוג אמיתי עם מצביעי הליכוד. הסוף לא נקבע מראש. עוד לא.

אבל יש לנו רק כמה שנים, לא יותר.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com