כולנו מכירים את זה, ברחוב, בטוויטר (זצ"ל), בפייסבוק או במשרד, כולנו נתקלים בשאלות של ביביסטים שמנסות בתחכום די מועט לערער את הבסיס עליו עומדים שוחרי הדמוקרטיה. כמובן שאנו נתקלים בזה לא רק באופן אישי, אלא גם בטלוויזיה, שם יושבים השופרות ומפריחים לאוויר העולם שאלות.
והנה, הבלוג נחלץ לעזרתכם. שורה של שאלות שמקובל למצוא אצל השופרות השונים, מטעם עצמם ומטעם השלטון, ותשובות קצרות או ארוכות, כדי שתוכלו להשיב לבני השיח שלכם. אזהרה אחת קטנה, זה לא יעזור. הם לא מקשיבים. מה שיעזור זה רק קרב ברחובות, בכנסת, בתקשורת, בלי לוותר, עד הניצחון. ובכל זאת, לשאלות.
להלן שורת שאלות שמקובל למצוא אצל השופרות, מטעם עצמם ומטעם השלטון, ותשובות קצרות או ארוכות, כדי שתוכלו להשיב לבני השיח שלכם. אזהרה קטנה, זה לא יעזור. הם לא מקשיבים
64 מנדטים בחרו מהפכה משפטית. יש לכם שאיפות אחרות? תצביעו בקלפי.
התשובה פה מחולקת לכמה סעיפים:
- ראשית אם נבדוק את חלוקת הכוחות, נגלה שזה היה ניצחון טכני. למעשה, אמנם יש יתרון במנדטים אבל שוויון כמעט מלא בגושים.
- שנית, המהפכה המשפטית לא הובלטה בקמפיין של בנימין נתניהו ואנשיו. אפשר לראות היום בכל סקר, כולל בסקרים של עמית סגל, שלא חשוד באובייקטיביות יתרה, שיש רוב מוצק בעם שמתנגד למהפכה המשפטית באופן מוחלט.
- אבל זה הכל זוטות, כי הדבר השלישי הוא החשוב ביותר: דמוקרטיה היא איננה דיקטטורה של הרוב על המיעוט. להיפך. בדמוקרטיה הרוב מחוייב לשמור על המיעוט. לא יעלה על הדעת שרוב מקרי בכנסת יחליט שכל אדם שהשם שלו מתחיל באות מ', ישלם פי שתיים מיסים. למשל. אבל למה? אם רוב חברי כנסת יצביעו בעד, זה חוקי לא? אז זהו שלא. רוב דמוקרטי לא מאפשר מעשים לא דמוקרטים וההיסטוריה רצופה בדוגמאות כאלה.
- בנוסף, אין רשות לרוב מקרי בכנסת לשנות את כללי המשחק. בוא נניח שמחר רוב של 61 חברי כנסת מחליטים להכריז על אחד מהם כמלך ישראל לנצח נצחים, על ילדיו כיורשיו ועל ביטול הבחירות בישראל. מה הבעיה? הרי יש להם רוב. אותו הדבר כאן. אין שום אישור לרוב של 64 ח"כים, ולמען האמת ספק אם גם 120 ח"כים, לשנות את כללי המשחק בישראל. ישראל הוקמה כדמוקרטיה וצריכה להישאר כזאת.
מה את מתרגשים? סוף הדמוקרטיה? תפסיקו להלחיץ. כולה שינוי של כמה סעיפים שצריך היה לשנות מזמן כדי להפסיק את שלטון בית המשפט שלא נבחר.
אז קודם כל בואו נוריד את נושא ה"לא נבחר" מהפרק. גם הרמטכ"ל לא נבחר, גם נציב מס ההכנסה לא נבחר וכך גם ראש המוסד וראש השב"כ. כולם מקבלים החלטות, כולם דרג מקצועי ממונה סופר חשוב, לא פחות מהדרג הנבחר.
בואו נוריד את נושא ה"לא נבחר" מהפרק. גם הרמטכ"ל לא נבחר, גם נציב מס ההכנסה לא נבחר וכך גם ראש המוסד וראש השב"כ. כולם מקבלים החלטות, כולם דרג מקצועי ממונה סופר חשוב, לא פחות מהדרג הנבחר
כך בכל מדינה דמוקרטית. הביטוי המתועב שנתניהו ואנשיו הכניסו במשך שנים לשיח הציבורי "לא נבחרו", למול שופטים, קצינים, פקידי ממשל בכירים וכו', הוא הנדסת תודעה. בכל דמוקרטיה נורמלית יש דרג מקצועי שאינו נבחר על ידי העם בבחירות.
שנית, לא מדובר ב"שינוי של כמה סעיפים", מדובר למעשה בתוכנית משפטית שתכליתה הפיכת הרשות השופטת לכלי של הרשות המבצעת. כלומר, כלי של הממשלה. לא צריך להיות פרופסור למדע המדינה בשביל להבין שמדינה שבה הרשות המבצעת שולטת ברשות השופטת, היא מדינה שלא תהיה בה דמוקרטיה.
אם ממשלת ישראל תקבע את זהות השופטים ולמעשה גם לא תותיר כוח לשופטים לפסול החלטות של הכנסת, אנחנו נהפוך לרשות אחת. הממשלה הרי שולטת בכנסת, אם תשלוט גם ברשות השופטת, יגמר המשחק. נהפוך למדינה חד-רשותית, ללא הפרדת רשויות שמאפשרת איזונים ובלמים והיא תנאי בסיסי בדמוקרטיה. דמוקרטיה, חברים יקרים, זה לא.
וכן, עילת הסבירות בעצמה, רק היא, מאפשרת לממשלה כוח חריג ונדיר. כוח לעשות ככל העולה על רוחה, בכל מינוי שהוא, מבלי שיש לאזרח הישראלי שום סעד משפטי מולה. במדינה דמוקרטית, תמיד יש סעד משפטי. בישראל, מהיום, אין.
רגע רגע רגע, בדקנו ובארצות הברית דווקא הממשלה ממנה את השופטים, אז מה אתה מתרגש? לא טוב לך ארצות הברית?
אחלה לי ארצות הברית. מדינה שבה יש שני בתים לפרלמנט, עליון ותחתון שמאזנים זה את זה. בחירות אזוריות. נשיא שנבחר לתקופה מוגבלת של 8 שנים ומעל הכל חוקה ומגילת זכויות אזרח משוריינות בבטון. שיטת ממשל היא לא משהו שאפשר לקחת במזלג קצת מפה וקצת מפה ולהגיד שזה בסדר.
בארה"ב יש שני בתים לפרלמנט שמאזנים זה את זה. בחירות אזוריות. נשיא שמכהן לכל היותר 8 שנים, ומעל הכל חוקה ומגילת זכויות אזרח משוריינות בבטון. שיטת ממשל היא לא משהו שאפשר לקחת במזלג מפה ומשם
בארה"ב נשיא סופר חזק, אבל לתקופה מוגבלת ותוך תלות משמעותית בראשות המחוקקת. אם בישראל תכונן חוקה מתקדמת כמו בארה"ב, מגילת זכויות אזרח מודרנית, שני בתים ותקופת כהונה מוגבלת, נשמח כדמוקרטים לשקול גם שינויים בבית המשפט. אבל קודם כל, החוקה.
אתם אומרים שאתם דמוקרטים ועושים הפיכה צבאית. בושה!
אתם צוחקים נכון? הפיכה צבאית, בפעם האחרונה שבדקנו, היא השתלטות של הצבא בכוח על רשויות החוק המוסמכות ונטילת השלטון לידיים בכוח הנשק.
מה שקורה בישראל הוא הדבר ההפוך. שורה של אנשים שהם מלח הארץ, שהחזיקו את הצבא גם כששלטו במדינה מנהיגים שלא בחרו בהם, מודיעים שהם לא מוכנים להתנדב יותר לשירות צבאי.
הם לא לוקחים את הנשק לידיים. הם מניחים את הנשק. הנשק נשאר בצבא, הבעיה היא שאין מי שישתמש בו, כי מה לעשות, כדי להטיס מטוס קרב, צריך הכשרה של שנים. כן, גלית דיסטל אטבריאן וטלי גוטליב, אני מדבר אליכן.
אתם מציינים את הסיפור המשפטי אבל בעצם אתם סתם נגד ביבי, רק לא ביבי, זה הסיפור שלכם.
האמת מה שנכון, נכון. בערך. כן, אנחנו חושבים שביבי נתניהו הוא אדם שלא ראוי להיות ראש ממשלה בישראל. הוא נאשם בפלילים, מוקף בגורמים עבריינים, הכשיר כניסה של כהניסטים לקודשי הקודשים של הקבינט הביטחוני ובאופן כללי מוכיח פעם אחר פעם ולאחרונה ביתר שאת, שהוא לא כשיר להיות ראש ממשלת ישראל. אז כן, אנחנו נגד ביבי ואנחנו לא מתביישים. מותר בדמוקרטיה לחשוב שאדם מסוכן למדינה, בפרט שהעובדות נמצאות בצד שלנו.
הם לא לוקחים את הנשק לידיים. הם מניחים את הנשק והוא נשאר בצבא, הבעיה היא שאין מי שישתמש בו, כי מה לעשות, כדי להטיס מטוס קרב, צריך הכשרה של שנים. כן, גלית דיסטל אטבריאן וטלי גוטליב
אגב, בדמוקרטיה אפשר להגיד "רק לא X". זה לגיטימי לחשוב ש-X לא טוב למדינה. להגיד רק ביבי, זה למשל לא דמוקרטי, כי בדמוקרטיה לא יכול להיות שיש אדם שאין לו תחליף. זהו אחד מבסיסי הדמוקרטיה.
אתם מפסיקים להתנדב? כשהייתה ההתנתקות אנחנו התנדבנו. תתביישו! אתם חיילים על תנאי.
מעולה שאתם מזכירים את ההתנתקות. אפשר להסכים או שלא להסכים עם תוצאותיה. אני לכשעצמי חושב שההתנתקות הייתה מבורכת ומייחל ליום שנתנתק גם מיהודה ושומרון.
אז בואו נזכיר. ההתנתקות נעשתה על ידי ממשלת ימין בראשות אריק שרון, ראש הליכוד שנבחר ברוב עצום וקיבל 40 מנדטים ממצביעי הימין.
כמו פינויים אחרים שנעשו בעבר, בהם פינוי סיני על ידי ממשלת הליכוד, גם הליך זה נעשה ברשות ובסמכות, תוך הפעלת כל המנגנונים המקובלים, ואם כבר מתעקשים, אז גם בתמיכה מלאה בכל הסקרים של עם ישראל.
אין שום קשר, או דמיון, לניסיון להפוך את ישראל לדיקטטורה חשוכה, על סף איראן, ולשנות את המדינה מקצה לקצה. גם אנחנו "השמאלנים" יצאנו למילואים במלחמת לבנון הראשונה, בצוק איתן ובשומר חומות. לא תמיד תמכנו בהחלטות, אבל הכרנו בהחלטה לגיטימית של ממשלה לגיטימית, גם אם גרועה. אז אל תצפו שיצדיעו לכם.
כמו פינויים אחרים שנעשו בעבר, בהם פינוי סיני על ידי ממשלת הליכוד, גם הליך זה נעשה ברשות ובסמכות, ע"י ממשלת ימין, ואם כבר מתעקשים, אז גם בתמיכה מלאה בכל הסקרים בישראל
ושוב, מה אתם יוצאים להפגין? אתם לא יודעים לקבל אף פעם את ניצחון הימין, תמיד מפגינים, תמיד בוכים. הפסדתם בקלפי, זהו.
ולהם נגיד, הכי פשוט שיש. הפגנה היא כלי בסיסי חסר תחליף בדמוקרטיה ליברלית. אין ולא יהיה לו תחליף גם בעוד 300 שנה. הפגנות הן נשמת אפה של הדמוקרטיה.
מי כמוכם, אנשי "הימין", או החרדים ששותפים לממשלה, יודעים את ערכה של הפגנה. הפגנתם כשממשלה נבחרת עשתה את אוסלו, הפגנתם כשממשלה נבחרת הביאה לישראל את השילומים, פינתה את סיני או החליטה לפנות את עזה. הפגנתם כשנפתלי בנט מונה לראש ממשלה בכוחו של רוב פרלמנטרי.
הפגנה היא ברכה. מעולם לא היו בישראל מפגינים שזכו ליחס מזלזל, קיצוני, מטנף ומעליב כפי שזוכים לו מפגיני הדמוקרטיה שהם מלח הארץ ויסוד קיומה. נזכיר, את המדינה, תרצו או לא, הקים השמאל החילוני, הקיבוצי והאירופאי. זאת עובדה. זה לא נותן שום זכות עודפת לאיש מהקבוצה הזאת, אבל זו עובדה שאולי כדאי לזכור. מדינת ישראל הוקמה על בסיס חזון חילוני, דמוקרטי, ליברלי. על בסיס דמוקרטיות מתקדמות מההיסטוריה ובמטרה לעלות עליהן.
אתם אלה שכפיתם על נתניהו את הממשלה הזאת. הייתם נכנסים פנימה, הכל היה טוב. אתם אשמים.
ובכן, היה ראש ממשלה שעמד במצבו של נתניהו, קראו לו אהוד אולמרט. במקום לגרור את המדינה איתו לגיהינום, הוא בחר להתפטר מתפקידו ולהתמודד על צדקתו.
היה זה נתניהו שבחר להמשיך לכהן תחת כתבי אישום, תוך התגוללות על מערכת המשפט והחוק, תוך ניצול ברור של מעמדו כראש ממשלה על מנת לשפר עמדות במשפטו. איש לא הכריח אותו להכניס כהניסטים לכנסת, איש לא הכריח אותו להמשיך לכהן, איש לא הכריח אותו לבנות קואליציה שהוא יודע, בדיוק כמונו, שהיא המטורפת ביותר שנראתה במדינה דמוקרטית אי פעם.
הוא עשה את זה על דעתו בלבד, תוך החלטה שהוא חייב להמשיך להיות ראש ממשלה לנצח. 16 שנה לא מספיקות לו, והוא רוצה עוד. ועוד. ועוד. לא מאוחר להזכיר גם היום, לו היה מפנה את כסאו, כבר בבחירות הראשונות אי אז ב-2019, הייתה קמה ממשלת אחדות שככל הנראה הייתה מחזיקה מעמד עד היום. ללא כהניסטים, ללא מטורללים, והכל היה נראה אחרת.
הוא עשה את זה על דעתו בלבד, תוך החלטה לכהן כרה"מ לנצח. 16 שנה לא מספיקות לו, הוא רוצה עוד. ועוד. ועוד. לו פינה את כסאו, כבר ב-2019, הייתה קמה ממשלת אחדות שאולי הייתה ממשיכה עד היום
המצב – כולו, אבל כולו, על אחריותו. כל השאר מכשירים. הוא זה שבישל עבורנו את הדייסה האיומה הזאת.
יעוז סבר, איש עסקים, סופר, מנכ״ל MyTeam Group, יו"ר לשכת המסחר ישראל-המפרץ, חבר הקואליציה לביטחון אזורי. לשעבר עיתונאי, דובר עיריית רעננה וראש יחידת התקשורת במשרד הביטחון. ישראלי שאכפת לו.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו