מאז השבת השחורה של 7.10.23 ישנו קונצנזוס בישראל על כך שאין ברירה וישראל חייבת למגר את ארגון "חמאס" ואת שלטונו בעזה. לנוכח האירועים המפלצתיים, שככל הנראה מסתכמים ביותר מ-1300 הרוגים ועוד לפחות 200 חטופים ובתוכם ילדים, נשים וקשישים, קשה לחשוב על כל תוצאה אחרת.

הזעם אדיר, המוטיבציה והרצון לנקמה מעולם לא היו כה מוצדקים, אך מה המשמעות בפועל של ההבטחה ומה יידרש כדי ליישם אותה? ומה עשתה ולא עשתה ישראל בעבר מול שלטון הארגון האכזר בעזה?

הזעם אדיר, המוטיבציה והרצון לנקמה מעולם לא היו כה מוצדקים, אך מה המשמעות בפועל של ההבטחה למגר את חמאס ומה יידרש כדי ליישמה? ומה עשתה ולא עשתה ישראל בעבר מול שלטון הארגון האכזר בעזה?

ביוני 2007 תפס "חמאס" את השלטון ברצועת עזה תוך שהוא מסלק תוך 10 ימים באכזריות את אנשי הרשות הפלסטינית. הפעולות שביצעו אנשי "חמאס" במהלך ההשתלטות הזכירו בחלקן את אלה שנקטו בעוטף עזה בשבוע שעבר.

מאז ההפיכה התקיים פיצול פלסטיני בין הרשות הפלסטינית בהנהגת אבו-מאזן השולטת בגדה המערבית ומקיימת שיתוף פעולה חלקי עם ישראל לבין רצועת עזה הנשלטת על-ידי "חמאס".

בדצמבר 2008, בסוף ימיה של ממשלת אהוד אולמרט, הייתה הפעם היחידה שישראל הייתה קרובה של להפיל את שלטון "חמאס". מבצע "עופרת יצוקה" החל בתקיפה אווירית מאסיבית, אחריה נכנסו כוחות קרקע ובמהלך מהיר עם אבדות בודדות הצליחו לחתוך את הרצועה ל-3 גזרות נפרדות ומבודדות אחת מהשנייה ובתוך כך לפגוע באנשי "חמאס" רבים.

בשונה מהמצב הנוכחי, ישראל הייתה זאת שיזמה ובכך השיגה יתרון גדול. חמאס המופתע ספג אבדות רבות בימים הראשונים והתקשה לייצר תגובה משמעותית.

בשלב זה התעורר ויכוח קשה בצמרת הישראלית – האם להמשיך במבצע ולנסות להפיל את שלטון "חמאס" או להסתפק בהישג של פגיעה קשה בארגון הטרור תוך מחיר נמוך לישראל. ראש-הממשלה, אהוד אולמרט ואלוף פיקוד הדרום יואב גלנט תמכו בהמשך הפעולה, שר הביטחון אהוד ברק והרמטכ"ל גבי אשכנזי העדיפו לעצור וידם הייתה על העליונה.

בדצמבר 2008, בסוף ימיה של ממשלת אולמרט, הייתה הפעם היחידה שישראל הייתה קרובה של להפיל את שלטון "חמאס". מבצע "עופרת יצוקה" החל בתקיפה אווירית מאסיבית, אחריה נכנסו כוחות קרקע

מאז ועד היום, מבצע "עופרת יצוקה" ב-2008 היה הנקודה היחידה בה ישראל איימה באמת על שלטון "חמאס". במהלך המבצע כינס יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו מסיבת עיתונאים ובה תקף את הממשלה והבטיח כי "ימוטט את שלטון חמאס". הפער בין ההצהרות למעשים מעולם לא היה גדול יותר. מאז חזרתו לתפקיד ראש-הממשלה ב-2009 נולדה מדיניות חדשה, הרואה בשלטון "חמאס" נכס לישראל.

נתניהו ראה בפיצול בין הרשות הפלסטינית ל"חמאס" יתרון לישראל מפני שהוא מחליש את אבו-מאזן ולכן העדיף לשמר את שלטון "חמאס" בעזה ואף לצמצם את העימותים עימו.

הרשות הפלסטינית אכן נחלשה, אך לעומת זאת לאסוננו "חמאס" התחזק מאד. הרצון שלא לאיים על שלטון "חמאס" הוליד את אסטרטגיית הסבבים הקצרים, שבסיומם הושגה תמיד הפסקת אש למספר חודשים. בחלק מהמקרים אף הסתפקה ישראל בעימות מול "ג'יהאד אסלאמי" בלבד וראתה הישג בכך ש"חמאס נשאר על הגדר".

בתוך כך, באוקטובר 2011, קיבלו שני ארגוני הטרור זריקת כוח משמעותית. בעסקת שליט שחררה ממשלת נתניהו 1,027 מחבלים מתוכם שורת בכירים מאד שאהוד אולמרט סירב לשחרר ב-2009. בין המוני המשוחררים נכללו יחיא סנוואר ועלי קאצ'י, אחד ממפקדי מתקפת הזוועה ב-7.10.

ב-2011, קיבלו 2 ארגוני הטרור זריקת כוח משמעותית. בעסקת שליט שחררה ממשלת נתניהו 1,027 מחבלים ובהם שורת בכירים שאולמרט סירב לשחרר ב-2009. ביניהם סנוואר ועלי קאצ'י, ממפקדי מתקפת הזוועה

במקביל לסבבי הלחימה הקצרים ותקופות השקט ביניהם, "חמאס" התעצם בצורה אימתנית, כמעט ללא כל הפרעה מצידה של ישראל. יכולות השיגור של הארגון שבזמן מבצע "עופרת יצוקה" הגיעו עד באר-שבע וקריית-גת השתפרו והורחבו ללא היכר ואפשרו לו לשתק לפחות את מחצית מדינת ישראל (מהמרכז דרומה) ובמקביל, כפי שאנו יודעים היום הוא שיפר את יכולותיו ונערך לפעולת קומנדו אכזרית ושומטת לסתות.

חריג בתקופה היה מבצע "צוק איתן" בקיץ 2014 אליו נגררה ישראל לאחר חטיפה ורציחת 3 נערים ישראלים בגוש עציון. המבצע ארך 50 ימים וכלל כניסה קרקעית מוגבלת שנועדה לאתר ולאטום מנהרות שהכין "חמאס" במטרה לחדור לישראל, אך לא עסקה כלל באפשרות של איום על שלטונו.

בתום מו"מ ארוך בין ישראל ל"חמאס" הושגה הפסקת אש. באופן יחסי הביא "צוק איתן" לתקופה ארוכה של שקט, בה התרחשה פריחה מחודשת של שדרות ויישובי עוטף עזה. בתקופה זאת התקבע עוד יותר הריטואל המוכר של סבבים קצרים ובסיומם הפסקות אש.

הכללים היו מוכרים לכולם לרבות המטח המסכם של "חמאס" למרכז הארץ, דרך שהמציא הארגון לאותת שכוחו במותניו גם בסיום הקרבות. על תקופה זאת נהגו לומר תושבי האזור: "אנחנו חיים 95% מהזמן בגן עדן ו-5% בגיהינום". אלא שבזמן זה התחמש "חמאס" ונערך לגיהינום מסוג אחר.

יכולות השיגור של חמאס, שב"עופרת יצוקה" הגיעו עד באר-שבע וקריית-גת, השתפרו והורחבו ללא היכר ואפשרו לו לשתק את מחצית ישראל. במקביל, שיפר את יכולותיו ונערך לפעולת קומנדו אכזרית ושומטת לסתות

כעת מגדירה ממשלת ישראל יעד של הפלה ומיגור של שלטון "חמאס". היא עושה זאת בתנאים הגרועים ביותר שניתן לדמיין, כאשר "חמאס" יזם מתקפת ענקית ואחריה ירד ל"עזה תחתית", עיר המנהרות שנחפרה מתחת עזה, מתוך ידיעה ברורה שישראל צפויה להגיב ולהיכנס קרקעית.

בנוסף, ישראל מתמודדת עם אתגר שלא היה מעולם כאשר בשטח הרצועה מוחזקים יותר מ-200 חטופים ישראלים. לשם השוואה במבצע "עופרת יצוקה" ב-2008 אחד השיקולים לעצירה היה החשש לפגוע בחייל חטוף אחד (!), גלעד שליט.

יישום ההבטחות של ממשלת ישראל למיטוט "חמאס" וסיום שלטונו יחייבו פגיעה עמוקה ומתמשכת ב- 3 תחומים:

1. חיסול פיזי של מנהיגי "חמאס" ורוב הזרוע הצבאית.
2. חיסול תשתיות השלטון האזרחיות (משרדי ממשלה, בנקים רשתות תקשורת וכדומה).
3. פגיעה קשה באמצעי הלחימה, בדגש על מאגרי הנשק והרקטות של הארגון.

הפגיעה הפיזית באנשי "חמאס" ונטרול האמל"ח יכולים להתבצע רק בדרך של פעולה קרקעית שכנראה תתחיל בקרוב. בשבוע האחרון תקפה ישראל ללא הפסקה מהאוויר. ההתקפות האלה פגעו בתשתיות ובתושבי עזה, אך רק בצורה מועטה באנשי "חמאס". מכיוון ש"חמאס" היה זה שיזם, וימי הפתיחה תפסו את ישראל המומה, כל הדמויות המשמעותיות בארגון נמצאות עמוק בבונקרים.

בנוסף, ישראל מתמודדת עם אתגר שלא היה מעולם כשבשטח הרצועה מוחזקים יותר מ-200 חטופים ישראלים. במבצע "עופרת יצוקה" ב-2008 אחד השיקולים לעצירה היה החשש לפגוע בחייל חטוף אחד (!), שליט

לכן הכניסה הקרקעית צפויה להיות קשה אך הכרחית. בשלב הראשון, הצבא יכניס כוחות רבים, כדי לפרוץ את מערך ההגנה של "חמאס" שיכלול חמושים רבים וזירות מטענים. במפגש זה יספוג הצבא כנראה אבדות לא מעטות, אך יצליח סוף סוף לגרום לפגיעה משמעותית ב"חמאס".

אחרי שיושלם המהלך צה"ל יתחיל השלב הארוך שבו הצבא יצטרך לשהות חודשים בשטח ולנהל לחימה איטית ומסובכת הרבה יותר שרובה יהיה במנהרות העיר התחתית שבנה "חמאס" מתחת לאדמת עזה. יתכן שבזמן הזה תורגש הקלה של ממש בעורף וקצב השיגורים יצטמצם מאד.

האתגר של הצבא הוא קשה במיוחד מפני ש"חמאס" מחזיק בידיו "מגן אנושי" מהסוג שמעולם לא נאלץ להתמודד מולו – יותר מ-200 שבויים שישראל מחויבת לעשות הכל כדי לא לפגוע בהם ולנסות להחזירם הביתה. מצב זה מונע מישראל להשתמש בדרכים פחות סטריליות שנקטה בהן בעבר, למשל מיטוט המנהרות על ראשם של יושביהן.

לפיכך, התשובה לגבי השאלה שבכותרת היא חיובית, אולם המשמעות היא מלחמה ארוכה מאד עם מחיר גבוה נוסף של חיילים רבים. מי שחולם על ניצחון בזק בסגנון מלחמת ששת הימים אינו מחובר למציאות ולקשיים שנתקלו בהם גם מדינות חזקות מישראל במלחמה נגד ארגוני טרור.

בסיום המערכה "חמאס" לא יעלם מהעולם, אך ייחלש מאד ולא יוכל יותר להיות הכוח השולט ברצועה וגם לא לאיים על ישראל באופן משמעותי.

אתגר הצבא קשה במיוחד כי "חמאס" מחזיק בידיו "מגן אנושי" מהסוג שמעולם לא נאלץ להתמודד מולו – יותר מ-200 שבויים, מה שמונע מישראל להשתמש בדרכים שנקטה בעבר, כמו מיטוט המנהרות על יושביהן

שתי נקודות שיש לקחת בחשבון: כיום הכוח השני ברצועה הוא "הג'יהאד האסלאמי", ארגון קיצוני ואכזר לא פחות. ישראל תהיה חייבת לפגוע גם בו בצורה קשה, כדי להימנע ממצב ש"חמאס" מובס ורשע אחר תופס את מקומו.

הנקודה השנייה, "חזבאללה" צפוי להמשיך ולהטריד את ישראל לאורך גבול הצפון לאורך כל התקופה כדי למנוע מאתנו להפנות את מלוא הקשב והכוח לדרום. ככל שהמערכה בעזה תתארך וישראל תשקע בה, יגבר הסיכוי ש"חזבאללה" ינצל את המצוקה הישראלית ויפתח חזית שנייה בצפון. גם איום זה עלול להיות קושי נוסף בפניה של ישראל.

ואחרי כל זאת, הדברים חייבים להיאמר, אירוע מהסוג שהתרחש בשבוע שעבר אינו יכול להיות תסריט שמדינה חפצת חיים משלימה איתו. קונספציית נתניהו כאילו תמריצים כלכליים וסבבי לחימה קצרים יהפכו את "חמאס" לשכן סביר – קרסה בענק. במצב הנוכחי אין לישראל מנוס מלפעול למיגור "חמאס", אך יש להכיר גם בהשלכות ובמה שצפוי בחודשים הקרובים על-מנת להשלים את המהלך.

ד”ר למדעי המדינה וליחסים בינלאומיים. עבודת הדוקטורט שלי בנושא “כללי משחק בלוחמה א-סימטרית” זכתה בפרס הקרן ע”ש ענבר עטיה ז”ל למחקרים בנושא טרור.