מדי פעם עולה שאלת "היום שאחרי" ברצועת עזה ומיד מוסרת מהשולחן. הרתיעה העיקרית מעיסוק בנושא נובעת מכך שעצם השאלה גורם לתחושה שעוד רגע מסיימים את המלחמה – והרי אנחנו אפילו עוד לא קרובים להשגת המטרות.

ההימנעות מגיבוש תוכנית כזאת היא טעות גדולה, מפני שאין פתרון אידיאלי לגבי היום שאחרי חמאס ויש לבחור בחלופה הפחות גרועה. כל אחת מהחלופות מחייבת היערכות ארוכה של חודשים ואולי אפילו שנים. אם יתחילו לדון בכך רק יום אחרי סיום המלחמה, רוב הסיכויים ש"חמאס" ילקק את פצעיו בזמן הזה, יתארגן מחדש ויבסס שוב את שלטונו ברצועה, גם אם חלש יותר.

הימנעות מגיבוש תוכנית ליום שאחרי היא טעות גדולה. כל חלופה מחייבת היערכות ארוכה של חודשים ואולי שנים. אם יתחילו לדון בכך רק יום אחרי המלחמה, רוב הסיכויים שחמאס יתארגן מחדש בינתיים

ברצועת עזה גרים היום יותר מ-2 מיליון איש, היא אחד המקומות הצפופים והעניים בעולם, 97% מאוכלוסייתה מוסלמית ומיותר להזכיר כי מדובר בקן צרעות המלא בתומכי חמאס ובארגונים קיצוניים אחרים.

שליטה ברצועת עזה היא לא רק שליטה צבאית, אלא מחייבת גם ניהול של המערכות האזרחיות: מערכת הבריאות, שיטור יומיומי, תשתיות, מערכת חינוך, תקשורת וכו'.

כאשר ישראל כבשה את הרצועה ב-67', אחת הפעולות המיידיות שהייתה חייבת לעשות היא מינוי אחראי למערכת הבריאות בעזה והקמת בי"ח "שיפא" מכספי משלם המסים הישראלי, לפני שגל מגפות ישטוף את האוכלוסייה המקומית ואת חיילי צה"ל.

ידיעה במעריב משנות השבעים, אוסף גרשון ציפור, ארכיון האדריכלות ישראל

אף אחד לא רצה את רצועת עזה מעולם. מצרים שלטה בה עד 1967, אבל נמנעה מלספח אותה וקיימה ממשל צבאי. ישראל "החליפה" את מצרים ב-67'.

יצחק רבין איחל "שעזה תטבע בים", מנחם בגין הציע אותה למצרים לקבל אותה חזרה "חינם" בהסכם השלום והמצרים סירבו. ב-1993 בהסכם אוסלו הראשון עברה הרצועה מישראל לידיה של הרשות הפלסטינית. ב-2007 השתלט חמאס על רצועת עזה, תוך שהוא מגרש באכזריות את אנשי הרשות הפלסטינית שחלקם נרצחו או נזרקו מהגגות ואחרים נסו על נפשם לישראל ומצרים.

רבין איחל "שעזה תטבע בים", בגין הציע להחזירה למצרים "חינם" והמצרים סירבו. ב-1993 עברה הרצועה לרשות הפלסטינית, עד השתלטות חמאס ב-2007 וגירושם האכזרי, שכלל רצח וזריקה מגגות

מאז 2007 שולט "חמאס" שליטה מוחלטת בעזה. מדיניות בנימין נתניהו מאז 2014 חיזקה מאד את כוחו הצבאי והידקה את שליטתו בשטח. בשנים אלה זכה "חמאס" לאספקה חופשית של מיליוני דולרים מקטאר לצד חסינות מחיסולים לבכיריו. ישראל הקפידה להתעמת כמעט אך ורק עם ה"ג'יהאד האיסלאמי".

נתניהו התעקש ששלטון "חמאס" הוא נכס לישראל מפני שהוא מחליש את אבו-מאזן. רוב בכירי מערכת הבטחון בשנים אלה תרמו את חלקם בהערכות חוזרות ש"חמאס מורתע" ושהאחריות לשליטה אזרחית דווקא מרסנת אותו.

ערב ה-7.10 השליטה של "חמאס" ברצועה היא מוחלטת, ואין בעזה אף כוח משמעותי אחר. לכן ככל שהמטרה היא שהארגון הרצחני והמרושע לא יוכל לחדש את שלטונו, כל פתרון חלופי חייב להגיע מבחוץ והכנתו מסובכת ודורשת זמן.

מעת לעת עולות, בעיקר ברשתות חברתיות ומצד פוליטיקאים שזועקים לתשומת לב, הצעות כאלה ואחרות על גירוש כל תושבי עזה או על חזרה לשלטון של ראשי חמולות שישראל תיבחר. ההצעות האלה הן פנטזיות.

ישראל לא תגרש 2 מליון עזתים, הנדידה שרואים מדי יום היא בסך-הכול מעבר מצפון עזה לדרומה. כל האוכלוסיה נשארת בתוך הרצועה. שלטון חמולות מתאים לכפרים ועיירות, לא לאוכלוסייה ענקית ובעייתית כל-כך.

מאז 2007 שולט חמאס שליטה מוחלטת בעזה. מדיניות נתניהו מאז 2014 חיזקה מאד את כוחו הצבאי והידקה את שליטתו בשטח. בשנים אלה זכה "חמאס" לאספקה חופשית של מיליוני דולרים מקטאר לצד חסינות מחיסולים

בתחום המעשי, 4 האפשריות האמתיות הן – ישראל, קואליציה בינלאומית, הרשות הפלסטינית או "חמאס". כל פתרון שאינו המשך שלטון "חמאס" יצריך הגעה להסכמות בין ישראל, ארה"ב, מצרים ושחקנים נוספים ולאחר-מכן היערכות של חודשים ארוכים.

אם התהליך יתחיל רק יום אחרי סיום המלחמה, רוב הסיכויים שהוא לא יקרה לעולם. במצב בו אף גורם לא יקח את על כתפיו את המשימה, ברצועה תתקיים אפשרות של כאוס למספר חודשים, בינתיים "חמאס" ישתקם ועד שיגיע הכוח החלופי (אם בכלל) הוא כבר ישלוט מחדש ברצועה.

1. שליטה ישראלית?

הטבח המזעזע גורם לרבים לטעון כי אין ברירה וכי ישראל חייבת לחזור ולשלוט באופן מלא ברצועה כפי שהיה בשנים 1967-1993. המשמעות של שליטה כזאת היא לקיחת אחריות על 2.2 מיליון עזתים, כולל ניהול של כל המערכות האזרחיות.

הזכרתי כבר את בי"ח "שיפא", שהורחב ושודרג במאות מיליונים מכספי ממשלת ישראל, ועד 93' הועסקו בו רופאים ישראלים לצד עזתים. שוטרים ישראלים יקבלו אחריות על אחת הערים הצפופות ויסתובבו 24 שעות בשכונות הצפופות והחולות של מחנות הפליטים. לא לצורך חיפוש אחרי מחבלים, אלא לחלוקת דו"חות תנועה ואיתור עבריינים מקומיים. מערכת החינוך, תשתיות הביוב, שיקום הכבישים ועוד, יוטלו על כתפיה של ישראל במידה והיא תחזיק בשליטה בלעדית.

הטבח המזעזע הוליד טענה כי בהיעדר ברירה ישראל חייבת לחזור ולשלוט באופן מלא ברצועה כמו ב-1967-1993. המשמעות היא לקיחת אחריות על 2.2 מיליון עזתים, כולל ניהול כל המערכות האזרחיות

מלבד העובדה שמדובר בעלויות אסטרונומיות, החיכוך הגבוה יביא לאורך זמן גם לפיגועים יומיומיים. לא יהיה צריך לחפור מנהרות ולתכנן פעולות מתוחכמות, פיגועי התאבדות, דריסה, דקירה, ירי, יוכלו להתבצע ללא קושי נגד אזרחים ישראלים שיהיו ברצועה כעל בסיס יומי כדי לנהל את המערכות הללו.

ניסיון העבר מראה כי יש שוני גדול בין ניצחון צבאי לבין שליטה קבועה. מדינות רבות ובהן גם ישראל בלבנון' חוו את הטרגדיה של ניצחון צבאי מזהיר ואחריו דשדוש ארוך ומדמם.

הצבא האמריקאי כבש במבצעים מוחצים את עיראק ואפגניסטן, הגיע למקומות המסתור של הרודן העיראקי סדאם חוסיין והטרוריסט אוסאמה בן-לאדן וחיסל אותם. אולם בשני המקרים לאחר מכן נותרו החיילים האמריקאים על אדמת עיראק ואפגניסטן לשנים ארוכות בהם ספגו אלפי הרוגים ממליציות מקומיות עד שהחליטו על הסגה חד-צדדית של הכוחות.

לצד זאת, בפן הביטחוני ברורה החשיבות של נוכחות צבא ישראלי בתוך רצועת עזה, יכולת להמשיך לפגוע ולעצור אנשי "חמאס" וארגונים אחרים, כפי שצה"ל עושה ביהודה ושומרון. אולם אם ישראל אינה מעוניינת להתאבד, כוח אחר יהיה חייב לקחת את הניהול האזרחי ואת השיטור היומיומי.

2. קואליציה בינלאומית

אפשרות שיכולה הייתה להוות פתרון בעולם אוטופי היא כוח בינלאומי של מדינות אירופאיות וארה"ב או כוח ערבי בהובלת מצרים והאמירויות. הבעיה היא שההיתכנות שאחת הקואליציות האלה תסכים לקחת על עצמה את המשימה היא קלושה מאד. רצועת עזה היא מקום חולה ומסוכן, הדבר ברור היטב לכל המדינות הללו, הסיכוי שיתנדבו לדמם בה לטובת השקט בין הפלסטינים וישראל הוא אפסי.

ניסיון העבר מראה כי יש שוני גדול בין ניצחון צבאי לבין שליטה קבועה. מדינות רבות ובהן גם ישראל בלבנון' חוו את הטרגדיה של ניצחון צבאי מזהיר ואחריו דשדוש ארוך ומדמם

בסיומה של מלחמת לבנון השנייה הוחלט על שליחת כוח רב-לאומי לגבול ישראל-לבנון. אלא שמי שציפה לראות חיילי מרינס וכוחות בריטיים על הגבול התאכזב קשות. כוח יוניפי"ל הורכב בעיקרו מחיילים מאינדונזיה, נפאל וגאנה. זאת גם הסיבה ש"חזבאללה" התייצב בקלות מחדש על הגבול עם ישראל ברגע שהיה מעוניין בכך. רצועת עזה היא איזור גרוע וקשה יותר מלבנון ולכן אם יוחלט על כוח רב-לאומי סביר להניח שהרכבו יהיה דומה וכך גם התוצאה.

3. הרשות הפלסטינית – הרע במיעוטו?

האפשרות של הרשות הפלסטינית רחוקה מלהיות מושלמת, אבל היא מעשית הרבה יותר מהסיכוי שיגיעו לכאן חיילי צבאות ארה"ב ובריטניה. עם הרשות הפלסטינית, על כל מגרעותיה, ישראל מצליחה לקיים כבר שנים ארוכות שיתוף פעולה סביר ביהודה ושומרון, במיוחד מאז סילוק יאסר ערפאת.

לכן הפתרון הפחות גרוע הוא חזרה של הרשות לניהול אזרחי של עזה, כאשר לצה"ל נשמר חופש פעולה צבאי נגד "חמאס" וארגונים אחרים בהתאם לצורך, כפי שקורה כמעט מדי יום בג'נין, טול-כרם ומקומות אחרים. בכל מקרה תצטרך ישראל להחזיק כוחות קבועים שימנעו אפשרות גישה לגדר הגבול ויוכלו לפעול גם נגד הברחות נשק מסיני.

אחרי כל זאת, כלל לא בטוח שהפתרון של חזרת הרשות הוא אפשרי. "חמאס" ריסק מ-2007 כל זכר לשלטונם של אבו-מאזן ומוחמד דחלאן וכלל לא בטוח שהם ירצו או יעזו לחזור לקן הצרעות ולהסתכן במלחמה פנימית חוזרת מול תומכי "חמאס".

הפתרון הפחות גרוע הוא חזרה של הרשות לניהול אזרחי של עזה, כאשר לצה"ל נשמר חופש פעולה צבאי נגד "חמאס" וארגונים אחרים בהתאם לצורך, כפי שקורה כמעט מדי יום בג'נין, טול-כרם ומקומות אחרים

ואם לא יהיה אף אחד?

במגבלות המציאות, כוח בינלאומי יכלה להיות פתרון נפלא, אבל הסיכוי שמדינות חזקות יסכימו לעשות זאת קלוש מאד, ולכן אם יקום כוח כזה הוא יורכב מאינדונזים ונפאלים (כמו בלבנון) ויהפוך לבדיחה.

לכן הפתרון הפחות גרוע הוא מצב דומה לזה המתקיים בשטחי יהודה ושומרון, כאשר הרשות הפלסטינית מנהלת את החיים האזרחיים וצה"ל פועל ביד חופשית בהתאם לצורך.

אם לא תהיה תוכנית ליום שאחרי, יווצר ברצועה תוך זמן קצר כאוס שיוביל לחזרה של "חמאס" לשלטון. במצב כזה "חמאס" ישקם תוך מספר חודשים חלק מיכולותיו זה יספיק לארגון המרושע כדי לחזור ולשלוט.

לכן, הדחייה או ההתעלמות מהעיסוק ביום שאחרי מסוכנת מאד, מפני שכל אחד מהפתרונות דורש הסכמות מסובכות ותקופת התארגנות לא קצרה. אם לא תהיה תוכנית כזאת, התוצאה בשטח תהיה עגומה ותביא לחזרת "חמאס" ובכך לאובדן של רוב הישגי המלחמה.

ד”ר למדעי המדינה וליחסים בינלאומיים. עבודת הדוקטורט שלי בנושא “כללי משחק בלוחמה א-סימטרית” זכתה בפרס הקרן ע”ש ענבר עטיה ז”ל למחקרים בנושא טרור.