ההצטרפות של חזבאללה למלחמה, ולו בממדים לוקאליים, מוכיחה כי הוא נותר נאמן לתפיסת עולמו, הרואה במלחמת הכרעה נגד ישראל את תכלית קיומו של הארגון.

*  *  *

מאז שנות השמונים, ארגון חזבאללה עבר תהליך מבוקר של לבנוניזציה שהשתקף בשלושה רבדים מרכזיים:

1. תיחום המאבק המזוין בגיאוגרפיה של לבנון ובמיוחד נגד המשך הנוכחות של צה"ל בדרום לבנון.
2. הקמת זרוע אזרחית מסועפת אשר התמקדה במתן מענה לצרכים האזרחיים של הקהילה השיעית בלבנון.
3. הקמת זרוע פוליטית ואף השתלבות במערכת הפרלמנטרית של לבנון.

אולם הלבנוניזציה לא השכיחה מחזבאללה את ייעודו הכפול, המעוגן בתפיסת עולמו האסלאמיסטית, הפוליטית והדתית: כינון משטר אסלאמיסטי לפי המודל של הרפובליקה האסלאמית באיראן מחד, והמשך המאבק המזוין נגד ישראל מאידך.

הלבנוניזציה לא השכיחה מחזבאללה את ייעודו הכפול, המעוגן בתפיסת עולמו האסלאמיסטית, הפוליטית והדתית: כינון משטר אסלאמיסטי לפי מודל הרפובליקה האסלאמית באיראן מחד, והמשך המאבק המזוין נגד ישראל מאידך

חזבאללה דאג להציג את הנסיגה החד-צדדית של צה"ל מדרום לבנון כהישג צבאי של "ההתנגדות האסלאמית בלבנון" ולאו דווקא כנובעת משיקולים פנימיים של החברה הישראלית.

בעקבות הנסיגה, חזבאללה נדרש להדגיש ביתר שאת את הממד הלבנוני במאבקו הצבאי, והשיח השתנה בהתאם. אם עד נסיגת צה"ל הקיום הצבאי של חזבאללה היה בשם שחרור אדמת מולדת כבושה, הרי שבעקבות הנסיגה, הארגון החל להדגיש את הדוקטרינה של ההגנה על המולדת מפני "התוקפנות הישראלית".

בהמשך לכך, הארגון הציג שיח פוליטי-לאומי לבנוני אשר מנסה למקם את קיומו הצבאי בלב הקונצנזוס הלאומי הלבנוני. שיח זה אמנם הסתכם בשלוש מילים: "עם, צבא והתנגדות", אולם הוא שיקף ניסיון אמיתי מצד חזבאללה למקם את עצמו בלב ההסכמה הלאומית הלבנונית, תחת האמתלה כי הנשק מיועד אך ורק להגנה על המולדת הלבנונית.

מאז מאי 2000, הדוקטרינה של ההגנה על המולדת הלבנונית נהייתה השיח השגור בפני חזבאללה ותומכיו בלבנון. אימוץ דוקטרינה זו בא במקביל לרה-אורגניזציה פוליטית של השתלבות מובלטת יותר במרחב הפוליטי והציבורי הלבנוני. מגמה זו באה לידי ביטוי בבריתות פוליטיות עם מפלגות ותנועות פוליטיות לבנוניות, בעיקר בקרב הנוצרים-המרונים, ופרסום מסמך פוליטי מכונן שני בשנת 2009, אשר מצהיר לראשונה על ויתור של חזבאללה על ייעודו לכינון משטר אסלאמיסטי בלבנון.

בעקבות נסיגת צה"ל חזבאללה נדרש להדגיש ביתר שאת את הממד הלבנוני במאבקו הצבאי, והשיח השתנה בהתאם. אם עד אז דובר על שחרור אדמת מולדת כבושה, מאז הודגשה ההגנה על המולדת מ"התוקפנות הישראלית"

כארגון צבאי וכתנועה פוליטית, חזבאללה מייצג תנועה אידיאולוגית-דתית טוטליטרית שתפיסת עולמה היא סלע קיומה. תהליך הלבנוניזציה שעבר הארגון מאז שנות השמונים אינו סותר את הדבקות בשתי מטרות-העל של הארגון: הקמת משטר אסלאמסטי בתחום לבנון והמשך מאבק אינסופי נגד ישראל.

הוויתור על מטרות-העל של התנועה משמעו מחיקת המהות הקיומית של חזבאללה עצמו כתנועה טוטליטרית. על כן, הפרגמטיות שמאפיינת את הארגון – הן בוויתור על כינון משטר אסלאמיסטי והן בהגדרת הייעוד של ארסנל הנשק האדיר של הארגון כנשק הגנתי – בא במסגרת מהלך פרגמטי מתוחכם. מהלך שמטרתו, בראש ובראשונה, לנטרל את היריבים מבפנים החוששים מפני תיאוקרטיה, ולהצדיק את המשך האחיזה בנשק מחוץ לסמכותה של המדינה.

האסטרטגיה של האיזונים, אשר מלווה את הארגון מאז סיום מלחמת האזרחים השנייה, אמנם מבטאת תהליך מסוים של פרגמטיזציה, אולם באותה נשימה הינה אמירה עוצמתית לגבי דבקות התנועה במטרותיה.

האיזון בין השמירה על קיומה של המדינה הלבנונית לבין המשך האחיזה בנשק היא נוסחה פרגמטית אשר מייצרת משבריות כרונית, אולם לא ממש מבטאת ויתור על המאבק נגד ישראל. באותה נשימה, השמטת התביעה לכינון משטר אסלאמיסטי אינה מבטאת בשום פנים ואופן וויתור מצדו של חזבאללה על האידיאולוגיה האסלאמיסטית. מהלך כזה סותר כל נים בגופו ובנפשו.

האיזון בין השמירה על קיומה של המדינה הלבנונית לבין המשך האחיזה בנשק היא נוסחה פרגמטית, אשר מייצרת משבריות כרונית, אך לא מבטאת ויתור על המאבק נגד ישראל

יממה אחרי השבת השחורה הצטרף חזבאללה למלחמה. הצטרפותו של חזבאללה למלחמה, ולו בממדים לוקאליים, מעמידה את הדוקטרינה של ההגנה על המולדת בסימן שאלה, ומוכיחה כי חזבאללה נותר נאמן לתפיסת עולמו ולאינדוקטרינציה המלווה אותו מזה ארבעה עשורים.

מזכ"ל הארגון חסן נסראללה אמר, בנאומו הראשון לאחר השבת השחורה, כי עד כה לא הגיעה העת לעימות הכולל, אולם הוא משוכנע כי העת הזו בוא תבוא. חזבאללה מחכה לעיתוי המתאים מבחינתו להנחית מהלומה על ישראל, וברור שארסנל הנשק שבנה הארגון בשני העשורים האחרונים, לא נועד אך ורק למטרות דפנסיביות.

גם אם הלחימה בחזית הצפונית תישאר במסגרת לחימה מוגבלת, אין משמעות הדבר כי העימות העתידי עם חזבאללה הינו נמנע. האידיאולוגיה הטוטליטרית, האובססיה לנשק והארסנל שבנה הארגון, לא מותירים בכך ספק.

השיח של קורי העכביש אינו דפוס של לוחמה פסיכולוגית, אלא משקף שכנוע פנימי בקרב חזבאללה באשר ליכולתו להנחית על ישראל מהלומת מחץ. בעקבות הנסיגה האמריקאית מאפגניסטן ומראות האזרחים האפגאנים נרמסים תחת גלגלי המטוסים, הבטיח נסראללה לקהל תומכיו כי מראות אלה עתידים להישנות בנמל התעופה של בן-גוריון.

הטענה כי השתתפותו של חזבאללה בלחימה היא בגדר מס-שפתיים שהוא משלם כלפי הפלסטינים, היא למעשה משאלת-לבם של הטוענים יותר מאשר מהות המעורבות של חזבאללה. ההצטרפות ללחימה היא איתות מובהק כי חזבאללה דבק במימוש שליחותו להנחית תבוסה מערכתית על ישראל.

הטענה כי השתתפותו של חזבאללה בלחימה היא בגדר מס-שפתיים שהוא משלם כלפי הפלסטינים, היא למעשה משאלת-לבם של הטוענים יותר מאשר מהות המעורבות של חזבאללה

תהליך הלבנוניזציה שידע חזבאללה אינו מדלל בהכרח את המחויבות האידיאולוגית למלחמת חורמה נגד ישראל. ההתחשבות בשיקולים הפנימיים הנוגעים למדינה הלבנונית אכן קיימים, אולם אינם מערערים כהוא זה על המחויבות הדתית והאידיאולוגית למאבק נגד ישראל.

יתרה מכך, חזבאללה משכיל לתעל את רצף הכישלונות של צבאות ערב מול ישראל, כדי להבליט כל הישג מול צה"ל להעצמת מעמדו בתוך לבנון. את מלחמת לבנון השנייה הציג נסראללה כניצחון אלוהי. שנתיים לאחר מכן הפנה את הנשק כלפי פנים וקטף לעצמו את הסכם דוחא-2008, אשר העניק לו שליטה מלאה בפוליטיקה הלבנונית.

על כן, חזבאללה הפועל באופן רציונלי, לא יהסס לפתוח במלחמה, אם יראה לפי חישוביו הוא, כי יהיה ניתן לתעל זאת לכדי הישג פוליטי פנימי, מה גם שמבחינתו מלחמת יום הדין בינו לבין ישראל בוא תבוא.

תהליך הלבנוניזציה אינו צריך לייצר מסך שווא של התמתנות שמעולם לא התחוללה. ובכל מקרה ישראל צריכה להתמקד באובססיה שלו לנשק ולא במתן פרשנויות ממתנות שאינן עומדות בקנה אחד עם המציאות.

ד"ר יוסרי ח'יזראן, מרצה בכיר במרכז האקדמי שלם במחלקה ללימודי המזרח התיכון ולימודים אסלאמיים. עמית מחקר במכון טרומן ומתמחה בהיסטוריה הפוליטית-תרבותית של ארצות הסהר הפורה. ח'יזראן זכה במלגת עמית באוניברסיטת הרוורד. מחבר הספר "The Druze Community and the Lebanese State: Between Resistance and Reconciliation (Routledge, 2014)", וכעת משלים את ספרו השני על מאמצי ישראל לכונן ברית עם המיעוטים האתניים והדתיים במזרח התיכון הערבי.