כולנו, בעיקר הנשים הישראלית, הזדעזענו עד כאב על שתיקת ארגוני הנשים הבינלאומיים לנוכח הזוועה המינית שהתרחשה ב-7 באוקטובר בתוך מהומת הטרור שתקפה אותנו. התקשינו, ואנו עדיין מתקשות להבין, למה תנועת Me too מדלגת עלינו, אם אנו יהודיות או ישראליות.

תחקיר הניו-יורק טיימס, שחשף פרטים חדשים וקשים במיוחד אודות מעשי האונס והרצח שבוצעו בזירות שונות בדרום הארץ ביום הטבח ומצביע על דפוס מגמתי של אלימות מגדרית – מעצים את האכזבה מארגוני הנשים הבינלאומיים.

תחקיר הנ"י טיימס, שחשף פרטים חדשים וקשים אודות מעשי האונס והרצח שבוצעו בזירות שונות ביום הטבח ומצביע על דפוס מגמתי של אלימות מגדרית – מעצים את האכזבה מארגוני הנשים הבינל'

אבל מבט בהתבטאויות של חברות הקואליציה בכנסת הישראלית, לרבות שרות הממשלה, מגלה שתיקה מעוררת אי נוחות, בעיקר לנוכח ההפקרה בזירה הבינלאומית. זה אולי עלול להפתיע, כיוון שהנושא נמצא על סדר היום התקשורתי, אבל לצערי חברות הקואליציה לא באירוע.

חברות הקואליציה הישראליות מפקירות את הנשים בזירה הרגישה הזו. עוד תמונה עם חיילים ועוד פוסט ריק מתוכן – אבל הזדהות עם כאב הנשים שעברו אונס ופגיעות מיניות קשות בשבת הארורה והשחורה לא שמענו מהן בקול חזק, ברור וחד מספיק. פה ושם אפשר לראות התייחסות רפה וטכנית למה שאירע. לא מהלך פוליטי-חברתי משמעותי שיגונן באמת על הנשים הישראליות.

כמה קל להפנות אצבע מאשימה (ומוצדקת!) לארגוני הנשים שמעבר לים אבל לא להסתכל פנימה ולנסות להבין איך אותן שרות יכולות לשמש פה למי שאינן יכולות להשמיע את קולן.

קשה שלא לתהות האם יש מחשבה צינית ופוליטית מאחורי השתיקה התמוהה הזו.

בעוטף התגוררו נשים בשלל צבעים, גוונים ודעות, הסתכלות פוליטית צרה עליהן (ולהערכתי גם לא מדויקת) היא מעשה שלא ייעשה, לא מבחינה מוסרית ולא מבחינה חברתית.

כמה קל להפנות אצבע מאשימה (ומוצדקת!) לארגוני הנשים שמעבר לים אבל לא להסתכל פנימה ולנסות להבין איך אותן שרות יכולות לשמש פה למי שאינן יכולות להשמיע את קולן

הנשים הישראליות בכלל ונשות העוטף בפרט זכאיות לקשב, למעטפת, להגנה ולתמיכה אמיתית מנשות הקואליציה, ובעיקר השרות שאמורות לדאוג גם להן.

השתיקה המקוממת של השרות, הנשים בעמדות הכוח הפוליטיות המובילות בישראל, מטרידה מאוד. אי אפשר להסתפק בפוסט גנרי, טכני או כללי. לנשים בקואליציה יש תפקיד חשוב ביותר לייצג גם הנשים שהן חושבות שהן לא מייצגות או שהן לא חושבות שיצליחו למנף מבחינה פוליטית.

ואולי כבר אפשר להגיד שפשוט לא אכפת להן? הן השתמשו בתושבי העוטף, ובכל אזרחי ישראל, כמגן האנושי שלהם. כמי שמקריבים את חיי האזרחים בשביל אינטרס אישי צר וציני, בשביל שרידות פוליטית, עוד ג'וב, עוד תקציבים לעצמן.

כמה עליבות יש באותן שרות ששולחות אצבע מאשימה לאויב שמעבר לגדר, אבל מתנהגות בדיוק אותו הדבר כלפי האזרחים והאזרחיות שלהן. אנחנו המגן אנושי שלהן, לא הרבה מעבר לכך ואולי אפילו הרבה פחות מכך.

מישהו יודע מה הצביעו קורבנות פסטיבל נובה? האם זה בכלל משנה? למה הסוגייה הזו חולפת בראשי כאשר אני מסתכלת על עמודי הפייסבוק הדוממים של הנשים שיושבות בכסאות השלטון הישראלי?

למה בתוך כל הכאוס הפוליטי והאירוע המדמם והמזעזע שחווינו אנחנו מלאות חשש ששיקולים זרים, צרים ולא עניינים נכנסים לשיקול דעתן של מי שאמורות לייצג את כלל הנשים, ללא הבדל דת, דעה פוליטית, מוצא או איזור גיאוגרפי.

למה בסופו של יום, אנחנו יודעות שהפוליטיקה הישראלית הפכה כל כך רעילה ומזוהמת שאפילו בקשת הזדהות, תמיכה והגנה פוליטית עלולה ליפול על אוזניים ערלות משיקולים צרים, זרים ורעילים.

השתיקה המקוממת של השרות, הנשים בעמדות הכוח הפוליטיות בישראל, מטרידה מאוד. אי אפשר להסתפק בפוסט גנרי, טכני או כללי. תפקידן לייצג גם נשים שהן לא חושבות שיצליחו למנף מבחינה פוליטית

נשות הקואליציה, זה עדיין לא מאוחר, תשמיעו את הקול שלכן עבור הנשים שנפגעו מהאסון המיני של ה-7 באוקטובר! הפסיקו להצביע על הארגונים שלא גינו והתחילו לעבוד בשביל הנשים הישראליות שנפגעו ונפגעות מהמציאות הנוראה הזו!

אסור שהנושא הזה יירד מסדר היום המדיני, המשפטי והפוליטי, בארץ ובעולם האחריות היא עליכן, הן כנשים והן כמייצגות ציבור, אתן אלו שצריכות ליזום מהלך פוליטי משמעותי על מנת לחקור את הנושא, לטפל בנפגעות ולהדהד את המשמעויות העמוקות של האירוע המזעזע הזה לטובת כולנו!

למרות השיח הציבורי בארץ ובעולם אודות האונס וההתעללות המינית שעברו נשים ישראליות, ב 7 באוקטובר יש *קבוצה אחת שאין לה מה לומר*, האם זה מתקבל על הדעת? האם זה אפשרי בכלל?
מי מייצג אותנו ? ואולי כבר אפשר להגיד שפשוט לא איכפת להן ?
למרות אובדן האמון, עדיין לא מאוחר.
שתפו בכל הכח,… pic.twitter.com/PZWDPLLRCd

— Irit Rosenblum ♥ אירית רוזנבלום (@NewFamilyIsrael) January 8, 2024

אירית רוזנבלום היא עורכת דין, פילוסופית של המשפט, מייסדת ומנכ"לית הארגון "משפחה חדשה", הפועל להכרה ערכית וחוקתית במשפחה. לרבות כל התאים המשפחתיים בישראל והשוואת זכויותיהן של משפחות מכל הסוגים והמינים. מחברת הספר "בגן של אלוהים – תולדות המהפכה המשפחתית".