הנה לקט ידיעות מבוקר אחד: מחוקקים אמריקאים קראו להתנות המשך אספקת נשק לישראל בהיענותה לתנאים מסוימים; בממשל שוקלים לאסור על ישראל להשתמש בנשק אמריקאי בפעולה ברפיח; ארה"ב שוב הצניחה סיוע לעזה, בטענה שאין די באספקה הקרקעית שישראל מאפשרת; בבחירות המוקדמות למועמד הדמוקרטים לנשיאות, במחאה על תמיכת הנשיא ג'ו ביידן בישראל – רבים הצביעו "לא מחויב", צעד שניתן להשוות להצבעה בפתק לבן אצלנו, כשזהות המנצח ידועה מראש).

בין היתר, בממשל האמריקאי שוקלים לאסור על ישראל להשתמש בנשק אמריקאי בפעולה ברפיח, ואצלנו? אנחנו חיים בקונספציה בדבר תמיכה אמריקאית אוטומטית, מעין זכות מולדת שאינה מותנית בדבר

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

לפני פחות משנה, במלאת לישראל 75, פרסמה השדולה הפרו-ישראלית איפא"ק הכרזה, ולפיה ישראל היא דמוקרטיה איתנה שמשקפת את הערכים של ארה"ב: חרות, שוויון ופלורליזם. באזור לא יציב שנשלט בידי משטרים אוטוקרטיים, ישראל היא בת הברית היחידה שעליה ארה"ב יכולה לסמוך.

גם אם יש המבקרים את הארגון בגין מה שנתפס כמפלגתיות כאן ושם, אין עוררין שמדובר באחד הגופים המשפיעים והיעילים בבירת העולם החופשי. באמצעות מאות עובדים, אלפי מתנדבים, ומאות מיליוני דולרים, איפא"ק פועל מול הממשל ומול רפובליקאים ודמוקרטים בקונגרס, שמחויבים, כל אחד בדרכו, לזכויות אדם ולדמוקרטיה. ישראל וידידיה התרגלו שדי בהצהרה הכפולה – ישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, והיא מבטיחה את האינטרסים של ארה"ב – וכל הבקשות נענות.

אלא שכדי להימנע מהפתעות, ראוי מדי פעם לבחון את ההנחות בגינן אנחנו בונים על הנדיבות המתמשכת של משלם המיסים האמריקאי.

להמחשה, קווי היסוד של הקואליציה הנוכחית פותחים בקביעה ולפיה "לעם היהודי זכות בלעדית ובלתי ניתנת לערעור על כל מרחבי ארץ ישראל. הממשלה תקדם ותפתח את ההתיישבות בכל חלקי ארץ ישראל – בגליל, בנגב, בגולן, ביהודה ובשומרון".

בשונה מהמדיניות של הממשלים בארה"ב, ישראל מתכוונת להעמיק את אחיזתה האזרחית (להבדיל מתפיסה ביטחונית). מה התשובה לחבר קונגרס שישאל כיצד מציאות דו-לאומית מתיישבת עם דמוקרטיה, חרות ושוויון, ואף עלול להשתמש במילה המפורשת "אפרטהייד"?

ישראל התרגלה שדי בהצהרה הכפולה – ישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזה"ת, והיא מבטיחה את האינטרסים של ארה"ב – וכל הבקשות נענות. אלא שראוי לבחון את ההנחות בגינן אנחנו בונים על נדיבותם

אשר לפלורליזם, ערך מספיק חשוב כדי להופיע ברשימה של איפא"ק: רבות דובר על היחס של ישראל לרוב יהודי אמריקה, שאינם אורתודוקסים, אך הם מיד מתייצבים לצדנו בעת צרה; אני נזכרת בעלבון מתמשך של חבר קונגרס שהוביל בעניינינו, ואשר נישא לגיורת קונסרבטיבית, בת לאב יהודי.

אם זהו כביכול עניין יהודי-פנימי, לא כך התנכלויות לכנסיות ולאנשי דת נוצרים. לקראת גיבוש סיוע של מיליארדים או הרמת יד לטובת מכירת מערכת נשק מתקדמת, ישאל מעצב מדיניות: באלו צעדים נוקטת ישראל הפלורליסטית כדי לעצור את התופעה ולהעניש את העבריינים?

ולגבי ערביי ישראל, שהתנהלותם מאז שמחת תורה מופתית – מדוע דובר על הגבלת גישתם להר הבית במהלך חודש רמדאן (הגם שבסופו של דבר הוחלט אחרת)? שלמות הקואליציה היא שיקול לגיטימי, אך לא בהכרח עולה בקנה אחד עם פלורליזם.

בעניין איתנות הדמוקרטיה – עברו חמישה חודשים מאז רבים וטובים באמריקה תהו בקול על כוונת ממשלת ישראל לצמצם את הפרדת הרשויות, להתערב בתקשורת, ולחוקק פגיעות נוספות במה שנתפס לשיטתם כיסודות הדמוקרטיה, כפי ששם, כחלק מהמערב הליברלי, רואים אותה.

מכלל סעיפי הכרזת איפא"ק לעיל, נותר הסעיף לפיו ישראל היא בת הברית היחידה עליה ניתן לסמוך. אין צורך להרחיב על ההלם שאחז בישראל ובידידיה כאשר התדמית העוצמתית נופצה, ואיתה האפשרות להסתמך עלינו. בינתיים, ובטרם שוקמה ההרתעה, ישראל שבה ומסרבת לבקשות אמריקאיות שונות, לרבות כאלו הנוגעות לאינטרסים של ארה"ב כפי שהיא מגדירה אותם.

מהכרזת איפא"ק נותר הסעיף לפיו ישראל היא בת הברית היחידה עליה ניתן לסמוך. אין צורך להרחיב על ההלם שאחז בישראל ובידידיה כאשר התדמית העוצמתית נופצה, ואיתה האפשרות להסתמך עלינו

ישאל הקורא: האם הכותבת סבורה שעל ישראל לוותר על אינטרסים חיוניים כדי לרצות את אמריקה? חס וחלילה! זכותה של מדינה לקבוע עדיפויות, וחובתה לפעול לפיהן. ישראל רשאית להרחיב את ההתיישבות בשטחים. מותר לה לתת יד לפגיעה בחופש דת. אין מניעה להחליש את שומרי הסף ולפזר הפגנות בכל אמצעי. וכמובן רצוי להתעלם מבקשות ארה"ב, אם להבנתנו הן פוגעות בנו.

אלא שלכל אלו עלול להיות מחיר, ולא ניכר שמי ממקבלי ההחלטות בישראל שוקל אותו, או מתכנן מה יקרה אם וכאשר יוחלט לגבות אותו מאתנו.

כי זאת לדעת, לא רק בישראל נבחרי ציבור מונעים משיקולי פנים. גם באמריקה פוליטיקאים דואגים לעתידם ומתחשבים בסקרים. בעודם פועלים לסייע לנו להתמודד עם המכה שקיבלנו בשמחת תורה, ספק אם הם יכולים להתעלם לאורך זמן משאלות אודות היות ישראל דמוקרטיה איתנה אשר שוחרת חרות, שוויון ופלורליזם, כזו ששותפה לאינטרסים אמריקאים, ואשר אמריקה יכולה לסמוך עליה.

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות לאחר התפרקות בריה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.