הצעת חוק חדשה שמקדם ח"כ שמחה רוטמן, האמורה להטיל מגבלות קשות על יכולתו של השב"כ לעצור פעילי טרור יהודי במעצר מנהלי, תגרום, לטענת השב"כ, ל"פגיעה רוחבית ומתמשכת ביכולת השב"כ לסכל פעילות טרור בכלל המגזרים, מה שיוביל לעליה גדולה בטרור פלסטיני ובנפגעיו".

הצעת החוק אוסרת שימוש בכלי סיכול כמו מעצר מנהלי או הגבלת תנועה מנהלית על אזרחים ישראלים, אלא אם כן הם חברים בארגון טרור מתוך רשימה סגורה שתאשר ועדת החוקה של הכנסת.

בשירות הביטחון הכללי רואים בהצעה הזו "סיכול ממוקד" של מאמצי סיכול הטרור של השירות, לא רק בתחום הטרור היהודי אלא בעיקר בתחום הטרור הערבי נגד אזרחי ישראל היהודים.

בשירות הביטחון הכללי רואים בהצעה הזו "סיכול ממוקד" של מאמצי סיכול הטרור של השירות, לא רק בתחום הטרור היהודי אלא בעיקר בתחום הטרור הערבי נגד אזרחי ישראל היהודים

חייבים לשאול את השאלה האם טענות שב"כ אינן ומוגזמות והאם לא הגיע הזמן לקיים דיון רציני, פתוח וביקורתי בנושא המעצרים המנהליים.

הדיון הציבורי סביב נושא הצעת חוק זו הוא הזדמנות מצוינת לבחון את נושא המעצר המנהלי ואף לשאול כיצד הגענו למצב שנעשה בו שימוש כה מסיבי בסיכול פלסטיני, ובשנים האחרונות גם בסיכול טרור יהודי.

כידוע, מעצר מנהלי הוא כלי שבו מוצג בפני בית משפט חומר ביטחוני רגיש במעמד צד אחד בלבד ולנאשם אין כל יכולת להתגונן. המעצר מנהלי יכול להתחדש מספר רב של פעמים, ובפועל מדובר במאסר לכל דבר.

מדובר בכלי אשר במקור היו אמורים להשתמש בו רק במקרים חריגים, אך הוא נרחב מאוד, ומאות רבות של פלסטינים החשודים בטרור יושבים בכלא בגינו. מקובל כי הסיבה למעצר מנהלי הוא חוסר הרצון של שב"כ לחשוף מודיעין רגיש במהלך משפט, אשר עלול לפגוע ביכולות שב"כ לסכל טרור.

גורמי הימין הקיצוני והמתנחלים, המכירים היטב את השימוש הנרחב בכלי המעצר המנהלי נגד מחבלים פלסטינים, לא התעניינו בנושא עד שהוא הגיע אל אנשיהם החשודים בטרור. ואז, לפתע פתאום הם התעוררו.

במשפטו של רוצח בני משפחת דוואבשה, עמירם בן אוליאל, קמה צעקה בקרב המתנחלים והימין הקיצוני על השימוש בלחץ פיזי בחקירותיו כדי לקבל ממנו הודאות, שחלקן בוטלו על ידי בית המשפט. עד אותו מקרה – העובדה שנעשה שימוש נרחב בכלים אגרסיביים אלה נגד פלסטינים לא הטריד את הימין הקיצוני.

גורמי הימין הקיצוני והמתנחלים, המכירים היטב את השימוש הנרחב בכלי המעצר המנהלי נגד מחבלים פלסטינים, לא התעניינו בנושא עד שהגיע אל אנשיהם החשודים בטרור. ואז, לפתע פתאום התעוררו

אולי הדיון סביב הצעת החוק של רוטמן יעלה לדיון את הצורך לעשות שימוש במעצר מנהלי. במשך עשרות שנים לא נעשה שימוש בכלי זה כאשר מדובר ביהודים החשודים בטרור.

בעבר עשה שב"כ מאמצים ומוצלחים בד"כ, והביא חשודים למשפט על ידי איסוף ראיות שהביאו להרשעה. לדוגמה, כאשר אנשי המחתרת היהודית התכוונו להניח מטעני חבלה בחמישה אוטובוסים בתחנה המרכזית של מזרח ירושלים, הצליח שב"כ לתפוס אותם "על חם" בזכות עבודת מודיעין איכותית ולהביאם עם עוד אחרים לבית המשפט, שם הורשעו בעבירות של טרור.

אי אפשר להתעלם מכך שבשנים האחרונות שב"כ מתקשה מאד בסיכול טרור יהודי בשטחים בפעולות הנקראות בד"כ "תג מחיר", ובמקביל עולה מספר החשודים המובאים על ידו למעצר מנהלי. היחס ההפוך בין יכולת שב"כ לסכל את הטרור היהודי ולהביא את החשודים לדין, לבין העלייה במספר המעצרים המנהליים – הוא ברור. השאלה העומדת היא האם לא צריך לצפות משב"כ לשפר את יכולותיו המודיעיניות ולהביא את החשודים לדין, ולא לעשות לעצמו "חיים קלים" בהבאת חשודים למעצר מנהלי.

אין לקבל את טענות שב"כ, לפיהן משמעותה של הצעת החוק הינה שלא ניתן יהיה לכלוא מאחורי סורג ובריח במעצר מנהלי ולפיכך יהיו יותר מעשי טרור וחבלה. יש בטענה זו סתירה ברורה – אם החשוד מוכר כטרוריסט, מדוע לא יועמד לדין? ואם עדיין לא נעצר אך מוכר כבר לשב"כ, כיצד הוא יבצע עוד פעולות טרור כאשר הוא תחת העין הבוחנת של שב"כ?

האמנם, קידום הצעת החוק תביא להרחבה משמעותית של פעולות טרור או שמא לשב"כ נוח יותר להמשיך עם הפרקטיקה של מעצרים מנהליים והוא לא מעוניין שיזיזו לו את הגבינה?

ראשי שב"כ לדורותיהם עשו כל מאמץ כדי לא להביא יהודים למעצר מנהלי מאחר שהבינו את המשמעות הציבורית, ודרשו להביא מודיעין איכותי כדי להעמיד לדין חשודים. עתה אנו רואים "לחיצה קלה על ההדק" כדי לבצע מעצרים מנהליים ובכך למנוע מחשודים את זכותם לעמוד למשפט הוגן.

היחס ההפוך בין יכולת שב"כ לסכל טרור יהודי ולהביא חשודים לדין, לבין העלייה במספר המעצרים המנהליים – ברור. אך האם לא צריך לצפות משב"כ לשיפור יכולותיו המודיעיניות והבאת החשודים לדין, במקום "חיים קלים"?

אני מקווה שלמרות שמדובר בהצעת חוק של רוטמן, שלא חשוד בקידום נושאי הדמוקרטיה, יקומו אנשי ציבור ומשפט ויעלו שוב לדיון את אופן השימוש במעצר המנהלי המובל על ידי שב"כ, ללא חשש מכך שהדבר יתפרש כתמיכה במהלכים אחרים של  ח"כ רוטמן השנויים במחלוקת.

ד"ר אבנר ברנע הוא עמית מחקר במרכז לחקר הביטחון הלאומי באוניברסיטת חיפה, בכיר לשעבר בשב"כ ואוהד ספורט (אוהד מנצ׳סטר יונייטד מילדות). מתגורר בתל אביב.