החקיקה הפופוליסטית נגד אונר"א, שעברה אתמול בכנסת, אינה משרתת את האינטרסים של ישראל, למרות שהארגון אכן בעייתי.

אונר"א – סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם – (UNRWA – UNITED NATIONS RELIEF AND WORKS) הוקמה ב-1949 לאחר מלחמה העצמאות, בתמיכת מדינת ישראל, כדי לתת מענה מהיר לפליטים הפלסטינים.

היא הוקמה כתשובה זמנית עד לפתרון בעיית הפליטים הפלסטינים, ועוד לפני שהוקמה ב-1950 סוכנות הפליטים הכללית של האו"ם (UNHCR – UNITED NATIONS HIGH COMMISSION FOR REFUGEES)

אונר"א – סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם, הוקמה ב-1949 לאחר מלחמה העצמאות, בתמיכת מדינת ישראל, כדי לתת מענה מהיר לפליטים הפלסטינים, כתשובה זמנית עד לפתרון הבעיה

לאורך השנים, וביתר שאת מאז 1967, הפכה אונר"א למעסיקה ולמממנת הגדולה ביותר בחברה הפלסטינית. סוכנות אונר"א היא בעייתית, משום שבעצם קיומה היא משמרת את האינטרס להנצחת הפליטות הפלסטינית ומהווה יעד קל להשתלטות ולבחישה על ידי גורמים פלסטיניים פנימיים, חלקם מקושרים לחמאס.

תכני הלימוד במוסדות הלימוד שאונר"א מפעילה אף הם בעייתיים, ומבין 30,000 עובדיה היו לא מעטים שלקחו חלק בפעולות טרור, גם במעשי הזוועה של השבעה באוקטובר. לישראל אסור להשלים עם כך ויש לא מעט פעולות בנושא שחשוב לנקוט בתיאום עם המדינות התורמות.

אך הבעייתיות של אונר"א אינה המניע המרכזי של המבקשים להביא לסגירתה. ומשום שאין לה תחליף בטווח הקרוב, הנטל או הקטסטרופה ההומניטרית ייפלו על כתפינו.

לאחר אירועי ה-7 באוקטובר והעדויות על מעורבותם בהם של עובדי אונר"א, מדינות רבות השעו את תמיכתן באונר"א, אך רובן המוחלט (פרט לארצות הברית בשל הרוב הרפובליקאי בבית הנבחרים) חידשו אותה. מדינות העולם הבינו כי נכון להיום אין ארגון אחר שיכול להתמודד עם האתגר העצום הקיים ממילא ברצועה ושהוחרף בסדרי גודל בעקבות המלחמה.

גם אם מדובר בארגון לא פשוט לעיכול, הן מיסודו והן בהתנהלותו – ללא אונר"א, וללא מי שיוכל להיכנס לנעליו, שירותי החינוך, הבריאות והרווחה, לא רק בעזה, אלא גם בגדה המערבית ובמזרח ירושלים – יהיו בסכנת קריסה. הסכנה האסטרטגית, המוסרית, ואפילו האפידמיולוגית לישראל צריכה להיות ברורה לממשלת ישראל ולאזרחיה.

לישראל אסור להשלים עם הבעייתיות באונר"א, אך היא אינה המניע המרכזי של המבקשים להביא לסגירתה. ומשום שאין לה תחליף בטווח הקרוב, הנטל או הקטסטרופה ההומניטרית ייפלו על כתפינו

כאילו לא למדה כל לקח מהתנהלותה לפני השבעה באוקטובר, עת חיזקה את חמאס על חשבונה של הרשות הפלסטינית, ממשיכה הממשלה ומגבירה את מאמציה בכיוון הזה.

בכובעו כשר אוצר עושה בצלאל סמוטריץ' כל שניתן בכדי לעכב את החזרי המס שמגיעים לרשות, ובכובעו כשר במשרד ביטחון הוא השתלט על המנהל האזרחי והפך אותו לזרוע לקידום ההתנחלויות ולדחיקת הפלסטינים משטחי C.

במקביל ממשיכה הממשלה בשלילת היתרי העבודה לפלסטינים, לכאורה בשל צרכי ביטחון, אך בפועל כעוד צעד לניוונה של הכלכלה הפלסטינית ולהעצמת העוני בערי הגדה.

אלו המבקשים להביא להפסקת פעילותה של אונר"א אפילו לא מעסיקים את עצמם במחשבה מי יבוא במקומה, כנראה שרובם מעדיפים שהתשובה תהיה – אף אחד. למרבה הצער גם חברים במפלגות המרכז נסחפים אחריהם, מתקשים להבין את כוונותיהם של המציעים ואת ההשלכות של צעד כזה על ישראל, או שבאווירה הנוכחית הם פשוט לא מעזים לומר את האמת למצביעיהם.

לא אונר"א מפריעה לימין הישראלי. לא את הארגון מבקשות הממשלה והקואליציה לגדוע, אלא את יכולת הקיום בכבוד של החברה האזרחית הפלסטינית.

לאחרונה שאל שר החוץ הירדני איימן ספדי במסיבת עיתונאים בעצרת האו"ם בניו יורק, מה ה-END GAME של ישראל? למה היא חותרת? למרבה הצער התשובה היא שהמטרה העומדת לנגד עיניהם של הגורמים המשפיעים ביותר בקואליציה, היא העצמת הייאוש הפלסטיני, כחלק מפנטזיות הטרנספר אותן מעולם לא זנחו.

כאילו לא למדה לקח מהתנהלותה לפני ה-7/10, כשחיזקה את חמאס על חשבון הרשות הפלסטינית, מגבירה הממשלה ומגבירה את מאמציה לגדוע את יכולת הקיום בכבוד של החברה האזרחית הפלסטינית

בסופו של דבר, כשתקום מדינה פלסטינית, יהיה בכך גם פתרון לפליטים הפלסטינים בדיוק כפי שמדינת ישראל פתרה את בעיית הפליטים היהודיים ואז לא יהיה עוד צורך באונר"א. הפליטים בעזה, בגדה ובמזרח ירושלים יטופלו על ידי המדינה הפלסטינית, שתתוגבר במשאבים שהיום מועברים לאונר"א. הפליטים הפלסטינים בסוריה, לבנון וירדן, שלא יקבלו אזרחות מהמדינות המארחות, יטופלו על ידי ה-UNHCR.

עד אז, ראוי שכולנו נשכיל להבין את המניעים האמיתיים שמאחורי ניסיונות הימין להביא לסגירת אונר"א – החלשת החברה הפלסטינית וזריעת ייאוש במחיר נטל כלכלי מוסרי ותדמיתי נוסף על מדינת ישראל לצד חיזוק חמאס.

חשוב ונחוץ שחברי מפלגות המרכז שבאופוזיציה יחדלו להיגרר אחרי היוזמות ההרסניות של הימין המשיחי ויבינו ששום דבר טוב לא יצא לישראלים מהעמקת הייאוש והמצוקה של הפלסטינים.

נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.