אחרי טירת הכרמל, הרכבת מתחילה להאט ולאחר זמן קצר עוצרת בתחנה – התחנה הדרומית ביותר של חיפה. זו תחנה קטנה ושקטה, ובשעת בוקר מוקדמת של יום חמישי גם ריקה למדי. על הרציף מתנוסס שלט מבטיח: "יציאה לחוף הים".
צעידה קלה של שתי דקות מביאה אותי אל חוף דדו. ההבטחה הגלומה בשם התחנה – "חוף הכרמל" – קוימה במלואה. אין עוד מקום בישראל שבו אתה נשפך מהרכבת ישר אל הגלים.
חלפו אי אילו שנים מאז שביקרתי כאן בפעם האחרונה, ובכל זאת השינוי תפס אותי לא מוכן: יש הרבה פחות חוף. הרצועה החולית הנדיבה עברה דיאטה חריפה, הים התקרב אל הטיילת. הנתונים על עליית מפלס הים מקבלים כאן המחשה מטרידה.
הרצועה החולית הנדיבה עברה דיאטה חריפה, הים התקרב אל הטיילת. הנתונים על עליית מפלס הים מקבלים כאן המחשה מטרידה
"אני יחסית חדש כאן", אומר יחיאל (חיליק) אמסלם, מנהל אגף החופים בעיריית חיפה, שבע שנים בתפקיד. "אבל המצילים הזקנים מספרים לי שמהסוכה הזאת, שנמצאת עכשיו על קו המים, הם היו צריכים לרוץ 20–30 מטר אל הים".
התמורות הטבעיות הגלובליות אינן הגורם היחיד להיעלמות החול. אליהן נוספו גם טעויות אנוש. עם חלוף העונות, אמסלם הלך והבין שבחופים עליהם הוא מופקד יש כמות מוגזמת של בטון. "כל אלמנט בחופים היה מושתת על בטון", הוא אומר, "כל סככה, כל שביל. זה היה תכנון לקוי עם חוסר מודעות להשפעה של הבטון על הסביבה הימית".
איך הבטון משפיע?
"חופי ישראל בכלל וחיפה בפרט גם ככה סובלים מארוזיה, החול שמגיע מדרום נעצר בתשתיות כמו נמל אשדוד והמרינות ונוצר מחסור. כשאתה ממלא את החוף באביזרים מבטון הגלים מתנפצים על הבטון, מקבלים תנופה ולוקחים איתם חזרה את החול. כל יסודות הבטון של הסככות כבר היו גלויים.
"בנוסף, הייתה תפיסה שהמתקנים לשטיפת רגליים והמלתחות צריכים להיות ליד תחנת ההצלה, אז יצקו שביל בטון ענק שחצה את החוף כדי להגיע אליהן. רצף ההליכה על החוף נקטע שוב ושוב על ידי בטון ובהדרגה החול נגרע, כל החוויה של החוף נפגעה".
מקורה של האובססיה לבטון, ככל הנראה, בסופה עזה שאי שם בשנות ה־90' פגעה קשות בתשתיות של חופי חיפה. מישהו בעירייה החליט שהפתרון הוא להפוך את רצועת החוף למצודה מבוצרת
מקורה של האובססיה לבטון, ככל הנראה, בסופה עזה שאי שם בשנות ה־90' פגעה קשות בתשתיות של חופי חיפה. מישהו בעירייה החליט שהפתרון הוא להפוך את רצועת החוף למצודה מבוצרת.
את ההשלכות הכעורות של ההחלטה הזו אפשר לראות גם היום: הטיילת המרוצפת – שאולי הותאמה לימים שבהם רצועת החול הייתה נדיבה הרבה יותר – רחבה מדי, וכל האובייקטים הנלווים אליה – משביל הנגשה לנכים ועד פינות ישיבה – עשויים מגושי בטון כבדים שנראים כמו נטע זר שהחוף היפהפה והסביבה הטבעית מבקשים להקיא אותו מתוכם.
אמסלם ראה איך הבטון מחרב לו את החופים, והחליט להיפטר ממנו ויהי מה. "התייעצתי עם עמותת 'אקו אושן' שמלווה אותנו (עמותה סביבתית שמעניקה לחופים בישראל את תו 'הדגל הכחול' הבינלאומי, א"ל) ועם מומחים כמו פרופסור דב צביאלי. אמרתי שאם אנחנו יכולים לעזור לטבע להתאושש אז חובתנו לעשות את זה".
המטרה הראשונה שסומנה היו סככות הצל הפזורות בחוף. רק כשניגשו לפרק אותם אמסלם הבין עם מה יש לו עסק. "הוצאנו פה כלונסאות בטון באורך 10 מטר.
כתחליף למפלצות הבטון הותקנו סככות עץ נעימות למראה. "לסככה יש רגליים באורך של כשני מטר שנכנסות לחול. את החלק התחתון שלהן צובעים בזפת כדי למנוע רטיבות"
"הבאנו לפני ההתחלה מישהו שעושה גישוש וממפה. הוא יורד עם הכלונסה, אתה חושב שיגיע אולי לשני מטר, הוא ממשיך ואתה אומר לאיפה נגיע? בכל סככה הייתה כלונסה כזו, ובקצה שלה כתר ענקי. כל גל שפגע בהן לקח איתו עוד חול. נשארו בחוף רק אבנים מהים ובטון, לא היה על מה לשבת".
כתחליף למפלצות הבטון הותקנו סככות עץ נעימות למראה. אמסלם: "לסככה יש רגליים באורך של כשני מטר שנכנסות לחול. את החלק התחתון שלהן צובעים בזפת כדי למנוע רטיבות. בשכבה מתחת לחול הים יש בוץ, וכשאתה טיפה חופר ומטמין את הרגליים, הבוץ מתהדק עליהן. יש פה סככות שמחזיקות כבר שתי עונות בלי שום תזוזה, והחול חזר".
בחופי דדו וזמיר סילוק הבטון כבר הסתיים, הבא בתור הוא חוף הכרמל הצפוני יותר. בסך הכול כבר הוצאו מחופי העיר כאלף טון בטון, שנשלחים למפעל לגריסה ושימוש חוזר. עד כה הושקעו בפרויקט כ־2.5 מיליון שקלים.
תחנות ההצלה מהוות אתגר גדול אפילו יותר מהסככות. "התחנה בחוף נאות בקריית חיים", אומר אמסלם, "כבר ישבה עמוק בתוך הים. היינו חייבים להזיז אותה כי זה כבר לא בטיחותי, ילד יכול לטבוע מאחורי המציל והוא לא יראה אותו. הבעיה היא שעוד לא הצלחנו לפצח איך עושים תחנת הצלה בלי בטון. אבל אפשר לצמצם.
"בחיפה אין לנו מצוק כורכר מסוכן ולכן אנחנו לכאורה לא בראש סדר העדיפויות, אבל מבחינת עליית מפלס הים אנחנו בסכנה כי יש אזורים נרחבים שנמוכים ביחס לגובה פני הים"
"פעם היו עושים את הרפסודה, המשטח שעליו עומדת התחנה, ממש ענקית, לא פרופורציונלית. זה זירז את אובדן החול והתחנות נדחפו לתוך הים. בקרית חיים הרחקנו אותה מקו המים.
"פירקנו לחלוטין את התשתית, לא השארנו כלום מהיסודות. צמצמנו משמעותית את המשטח שעליו היא יושבת. מאז שזה קרה כבר רואים את ההתאוששות. אני רוצה לקחת גם את תחנות ההצלה האחרות לאחור ולהצמיד אותן אל הטיילת".
לחיפה יש 14 חופים מוכרזים (חוף מוכרז הוא חוף שיש בו תחנת הצלה), כמו תל אביב ויותר מכל עיר חוף אחרת בישראל. "בחיפה אין לנו מצוק כורכר מסוכן ולכן אנחנו לכאורה לא בראש סדר העדיפויות, אבל מבחינת עליית מפלס הים אנחנו בסכנה כי יש אזורים נרחבים שנמוכים ביחס לגובה פני הים", אומר אמסלם.
"הבאנו מומחה עולמי שאמר שבטווח הארוך הים יגיע אל מסילת הרכבת ויחצה אותה לכיוון העיר. בתרחישי צונאמי, שכונות שלמות אמורות להישטף פה בגלל הפרשי גובה".
"הבאנו מומחה עולמי שאמר שבטווח הארוך הים יגיע אל מסילת הרכבת ויחצה אותה לכיוון העיר. בתרחישי צונאמי, שכונות שלמות אמורות להישטף פה בגלל הפרשי גובה"
כדי לעצור את ההסתערות של הים יש צורך בשוברי גלים, אבל זה פרויקט יקר ומורכב אז בינתיים מטפלים במה שאפשר על החוף – הבטון. "בסוף מקבלים חוף יותר טוב", אומר אמסלם, "כשהחוף צר, אנשים לוקחים את הרגליים והולכים לחופים לא מוכרזים ואז מתחילים לטבוע. אז כשאתה מרחיב את החוף אתה גם שומר על הסביבה וגם על חיי אדם".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוחיפאים לא למדתם כלום מהפרויקט בארץ נכר ששמה תל אביב
לא קראתם בעיתונים על עליית מפלס הים כתוצאה מהתחממות כדור הארץ
לא צריך טיסה של אלפי קילומטר, רק נסיעה ברכבת של שעה ותלמדו מתל אביב
ואם תפתחו קצת יותר סעו לקליפורניה ותראו את כל המזחים היפים שבנו שם כדורבנות לתוך הים
כמי שהיה שותף לחיפוש ומציאת הפתרון של מערכת שוברי הגלים המנותקים בחוף אתרים וגם למחקר בסיסי של השפעות סדימנטולוגיות של שוברי גלים מנותקים, שלאחרונה מתכוונים להקים בחוף קרית חיים ומקימים בנתניה ואולי גם בצפון הרצליה, אני יכול לומר שהם לא פתרון לכל בעיית אירוזיה חופית והם מלווים בבעיות שונות כגון הווצרות זרמים הגורמים להרבה טביעות של מתרחצים, הראבת חופים שכנים, נסיגת חופים ! ובמיוחד כשאנו בתנאי שינוי אקלים המתבטא בעליית מפלס הים, עליית שכיחות הסערות החזקות והקטנת כמויות החול המגיעות מהדרום. אישית אני מטיל ספק בפרויקטים שבביצוע ובתכנון כיום כפתרון קסם לארוזיה הנוכחית והמואצת העתידית בחופינו, והפתרון בעיני כנראה אחר.
מנהל פרוייקט הסככות הוותיקות –
מנהל אגף החופים פיתח תיאוריה של "מומחה" לתנועות החול עקב השפעת כלונסאות הבטון העגולים בקוטר זניח לעומת מרחב החוף העצום.
גם הבעת דעתו על הארכיקטורה של הסככות הוותיקות המעוצבות לעומת הסככות הפשוטות החדשות אינה מוסיפה לכבודו.
מר אמסלם גם חובש כובע של קונסטרוקטור ומגלה "הבנה" בביסוס ובבטון.
מיקום הסככות החדשות קרוב בהרבה לקו הטיילת מאשר מיקום הסככות הוותיקות.
שום חול לא חזר עקב פעולותיו של מר אמסלם. מן הראוי כי יקרא את דברי המומחה לחופי ים המגיב לכתבה זו.
מוטב היה לו מנע מעצמו ומאיתנו דברים חסרי בסיס.
אם היו מקימים שוברי גלים כמו שיש בתל אביב היו משיגים 3 דברים
2. היה נצבר חול ולא היו צריכים להשקיע כל שנה כסף בהבאת החול.
2. החוף היה מתרחב לנוחות השוהים והצפיפות הייתה נסבלת.
3. הינו מקבלים ים שקט ולא גלי כפי שיש היום.
נכון זה לא זול אבל לטווח ארוך זה משתלם מאד.
יש מומחה עולמי לתחום הגנת החופים שגר בחיפה, שמו דב רוזן. הוא חזה מזמן את הקטסטרופה הזו בחופי חיפה והציג פתרונות, אבל כרגיל "אין נביא בעירו" ומביאים מומחה עולמי מחו"ל שפחות מכיר את המצב אצלנו…
זה פתרון שאוו לצערי. נכון שרגלי הבטון הזיקו אך גם רגלי עץ בעומק 2 מ' גורלם שהסככות יפלו בסערות חזקות כשכיסוי החול מתנזל.והחוף לא יכול להתרפא כי חסר חול. מפלס הים עולה, שכיכות הסערות החזקות עולה וכמות החול המגיעה מהדלתה של הנילוס דרך חופי סיני קטנה ונעצרת בבניה לאורך חופי סיני וחופי דרום הארץ. לתיקון זמני של המצב צריך לבצע הזנה מלאכותית בכמה מאות אלפי קוב של חול ולחזור על הפעולה אחת לכמה שנים. אך החול חסר ויש להביאו מהיכן שמצטבר קרי מדרום לנמל אשדוד המורחב ומדרום לקצ"א. ויש עוד מקור, ברכס עתיק בעומק של כמאה מטר , אבל הוצאתו משם תשתלם רק אם יהיה מבצע חפירה להקמת אי מלאכותי לשדה תעופה משלים לנתב"ג מול טירת הכרמל, שאז הוצאת עוד כמה מיליוני קוב בנוסף לכמאה מיליון הדרושים להקמת השדה על אי תהיה בעלות של לא יותר מ-15$ לקוב. ובנוסף צריך להחליף גם את קירות הים המפרידים בין הטיילת המרוצפת בבטון והחוף בקירות סופי ומבזבזי אנרגיית הגלים, שכיום מחזירים הגלים והחול לעומק הים.