את האבחנה המדויקת ביותר והכואבת על "מצבנו" נתנו שניים מן המנוסים ביותר במנהלי קמפיינים, איל ארד ומשה גאון, כאשר בפודקסט של אטילה שומפלבי הם  קבעו כי בעוד "הימין רוצה לנצח – השמאל רוצה להיות צודק".

בגלל זה בנימין נתניהו הצליח לאחד את כל כוחות הימין לגוש אחד, כאשר כל קבוצה ויתרה על נקודת מבטה המיוחדת כדי לכבוש את השלטון. זאת בעוד שמפלגות השמאל התעקשו לשמור כל אחת על המיוחדות שלה – שם כולם ביחד הפסידו את הבחירות, אבל הוכיחו שהם צודקים.

נתניהו איחד את כל כוחות הימין לגוש אחד, כשכל קבוצה ויתרה על נקודת מבטה המיוחדת כדי לכבוש את השלטון. מפלגות השמאל התעקשו לשמור על ייחודן, הפסידו ביחד את הבחירות, אך הוכיחו את צדקתן

על מנת לאשר את אבחנת ותיקי הקמפיינים, שמעתי את ח"כ יש עתיד,  יואב סגלוביץ, אומר שהוא לא מוכן להיות "כמו נתניהו". יש לו קווים אדומים. גם יאיר לפיד עצמו אמר דברים דומים בהזדמנויות שונות. יפה. ותיקי הקמפיינים אמרו שלנתניהו אין קווים אדומים, והוא מוכן לעשות הכל למען השלטון. אז הוא רוצה יותר והוא בשלטון, והם רוצים פחות, והם באופוזיציה – וגם מן האופוזיציה הם זולגים לקואליציה, ראה ערך: בני גנץ, גדעון סער ועידן רול.

אחת ההצלחות הגדולות של נתניהו היא השליטה בנרטיב הציבורי – קביעת שתי אבחנות המעצימות את המחלוקות בעם ישראל – ימין מול שמאל, ומזרחים מול אשכנזים. האבחנות האלה השתרשו מאוד, למרות שאובייקטיבית אין יותר חלוקה אמיתית בין ימין ושמאל. הוויכוח בין ימין ושמאל היה בבסיסו על הבעיה הפלסטינית, וזהו ויכוח שגווע לזמן ארוך, עד שהתחדש עכשיו בעקבות מלחמת עזה, אבל לא באותה עוצמה כבעבר. בעבר זאת הייתה באמת השאלה הגדולה שחצתה ימיו ושמאל.  האירוניה היא שעל פי הנוסחאות של נתניהו, אביגדור ליברמן המתנחל המיליטנטי מנוקדים הוא שמאל.

אותו דבר בקשר לאשכנזים ומזרחים. האמת היא שעם ישראל התערבב, ומיזוג הגלויות הצליח בצורה מרשימה. כל אחד יכול להביט במשפחתו ולגלות זאת מייד. האירוניה היא שההקפדה על הבחנה בין אשכנזים וספרדים, לבנים ושחורים, מצויה דווקא במחנהו של נתניהו. ההקפדה של החרדים שלא להתערבב בין העדות, ובמידה רבה אפשר לומר שבצלאל סמוטריץ' מייצג את הימין מלא מלא של האשכנזים, בעוד שאיתמר בן גביר מייצג את הימין מלא מלא של המזרחים.

הסיבה שביבי הצליח להשריש את ההבחנות האלה נובעת מן העובדה המעציבה ש"השמאל" לא גילה את הפטנט, ולא הציג הבחנות משלו, יותר מדויקות למצבנו הנוכחי. במקום "ימין מול שמאל" – להעמיד את ההבחנה של "גוש השחיתות מול גוש היושרה", למשל.

"השמאל" לא גילה את הפטנט של נתניהו, ולא הציג הבחנות משלו, יותר מדויקות למצבנו הנוכחי. במקום "ימין מול שמאל" ו"אשכנזים מול מזרחים" – להעמיד את ההבחנה של "גוש השחיתות מול גוש היושרה", למשל

אילו הייתה האופוזיציה מעמידה הבחנות כאלה מול החלוקה של נתניהו, היא הייתה מצליחה להציג בפני הישראלים את קו התפר האמיתי במחלוקת בישראל. מכיוון שהיא לא עשתה זאת, יש קושי גדול להסביר לישראלי המצוי מה רע בשחיתות.

החלוקה הדמיונית בין ימין ושמאל מכסה על החלוקה האמיתית של שחיתות מול יושרה, ונתניהו הצליח דרך הימין מול שמאל לנרמל את השחיתות.

החשיבות של להעמיד מול נתניהו את החלוקה של שחיתות מול יושרה היא חיונית כדי להצליח בבחירות הבאות – אם יתקיימו.

שלא כמו נתניהו, אשר הצליח לגייס למחנהו חלקי ימין גזעניים ומיזוגניים כמו בן גביר ומפלגת נועם – בגלל החלוקה של ימין ושמאל האופוזיציה לא יכלה לצרף למחנה שלה את הערבים, כי לא רצתה להיחשף חלילה לנאצות "הימין" על כך שהם "אוהבים ערבים".

החלוקה בין ימין ושמאל העניקה לנתניהו את הלגיטימציה להחליט מי כשר ומי לא, באופן שאיפשר לו להיות יום אחד "אבו יאיר" ולמחרת לתקוף את ממשלת בנט שכללה את מנסור עבאס בקואליציה – כממשלת "אחים מוסלמים". רק אחרי שנתניהו שמר על הסמכות המעניקה לגיטימציה לתיוג מי ימין ומי שמאל, הוא זה שלא ברצונו איפשר למנסור עבאס להצטרף באופן רשמי ולגיטימי לממשלת ישראל, אחרי שהוא עצמו השתוקק לכלול אותו בממשלתו.

החלוקה בין ימין ושמאל העניקה לנתניהו את הלגיטימציה להחליט מי כשר ומי לא, באופן שאיפשר לו להיות יום אחד "אבו יאיר" ולמחרת לתקוף את קואליציית בנט שכללה את מנסור עבאס כממשלת "אחים מוסלמים"

למה זה חשוב עכשיו? מכיוון שהקול הערבי הוא זה שיביא את הניצחון למחנה "השמאל". אם הערבים באמת ינהרו לקלפיות, הם עשויים להיות הכח שיפיל את ממשלת השחיתות.

אבל הפחד שלא תדבק בהם תווית "אוהבי הערבים" משתקת את האופוזיציה דווקא בזמן המיוחד הזה, בו הפשע עושה שמות בחברה הערבית, והם זקוקים לכל תמיכה וסימפטיה של האופוזיציה. פחד של "הימין מול השמאל" משתק אותם. יש לאופוזיציה הזדמנות זהב לרכוש את לב הערבים, אבל השלווה הסטואית האופפת אותם בסוגיה זו מרדימה אותם גם היום.

השלווה הזאת היא בעצם הסיבה האמיתית מדוע "הימין" העז לחדש את המהפכה המשפטית מייד אחרי אירועי טבח העוטף. נתניהו חשש שה"שמאל" יעשה לו מה שהוא עשה לאהוד אולמרט אחרי מלחמת לבנון השנייה. באותם ימים שלו באופוזיציה הוא אסף את כל המילואימניקים להפגנות ענק נגד ממשלת אולמרט, כולל דרישה נחרצת לוועדת חקירה ממלכתית, עד שאולמרט נפל בגלל השחיתות.

כעת, הפחד היה שהאופוזיציה תאסוף את כל העקורים מן העוטף ומגבול הצפון, ומול השיסוי והפילוג של הימין מלא מלא – תחבר בין הקיבוצניקים לעיירות הפיתוח. הסיבה העיקרית מדוע מכונת הרעל מיקדה את השיסוי שלה נגד האחים לנשק היה בדיוק זה – החיבור שהם עשו בין העוטף לבין העיירות.

אבל כאשר האופוזיציה המשיכה לנמנם, הממשלה החליטה להשתלט על השיח והחזירה את המהפכה המשטרית, כדי שכולם ידברו על זה ולא על טבח העוטף. כדי להקדים תרופה למכה, למקרה שבכל זאת בדרך נס האופוזיציה תתעורר —הוא דאג שישראל כבר תהיה שקועה באג'נדה של המהפכה המשטרית.

ויאיר לפיד נופל שוב ושוב בפח של נתניהו – הוא תמיד "עונה לו" כי הוא "צודק" ובכך הוא מעצים את הנרטיב של נתניהו.

נתניהו פחד שהאופוזיציה תאסוף את עקורי העוטף וגבול הצפון, ומול השיסוי והפילוג – תחבר בין הקיבוצניקים לעיירות הפיתוח. מכונת הרעל מיקדה את השיסוי באחים לנשק, שחיברו בין העוטף לבין העיירות

והנה, סוף סוף שר הביטחון המפוטר, יואב גלנט, בהופעותיו האחרונות בתקשורת, פתח נרטיב משלו שחייב את נתניהו "לענות לו". זאת הדרך. נתניהו מייד התגייס להאפיל על גלנט, ובכך חשף את נקודת התורפה שלו – שהאופוזיציה תפתח נרטיב שיחייב אותו "לענות". אבל תנוח דעתכם – זה לא יקרה. ל"צודקים" עדיין אין ה killer instinct שיש לנתניהו. וחבל.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.