ועידת הנשיאים שהתכנסה בשבוע החולף בירושלים, בחרה להזמין כאורח הוועידה, לא אחר מאשר שר התפוצות לכאורה עמיחי שיקלי, מי שהצביע נגד השלב הנוכחי בעסקת החטופים ומי שעל במת הוועידה הודיע כי יתנגד גם לשלב השני.

אם שיקלי היה פוליטיקאי אמריקאי שמביע התנגדות לשחרור חטופים, אותם מנהיגים יהודים היו מגנים אותו בתקיפות, אבל עובדת היותו שר ישראלי הפכה את ההופעה שלו ללגיטימית בעיניהם.

אם שיקלי היה פוליטיקאי אמריקאי שמביע התנגדות לשחרור חטופים, אותם מנהיגים יהודים בוועידת הנשיאים היו מגנים אותו בתקיפות. אך עובדת היותו שר ישראלי הפכה את ההופעה שלו ללגיטימית בעיניהם

המפגינים מחוץ לאולם, רבים מהם הגיעו מארצות הברית, ביקשו להזכיר לבכירי הארגונים בתוכו, כי אותו שר תפוצות לו הם מריעים, הוא לא רק מפקיר חטופים, אלא תומך קולני של מפלגות וממשלות ימין קיצוני באירופה, אדם שהפך את הכשרת האנטישמיות של הימין הקיצוני לחלק מייעודו הציבורי.

שיקלי תיאר את ממשלתו של ויקטור אורבן הימנית קיצונית בהונגריה כ"דוגמה למאבק נכון באנטישמיות" וכך השר הממונה על התפוצות מתעלם מרגשותיהם של רוב יהודי העולם.

העסקנים של ועידת הנשיאים הם ביטוי לנתק ההולך וגובר בין הציבור היהודי בארצות הברית, לבין הארגונים המתיימרים לייצג אותו. הקרע המסוכן והמעמיק בין הממסד היהודי ליהודים הליברליים ברחבי העולם נגרם בשל נטייה מסורתית של הארגונים ליישר קו עם ממשלת ישראל. הקרע הזה משקף שאלות משמעותיות לגבי הזהות הדמוקרטית והיהודית של ישראל, שמציבות אתגר לעם היהודי כולו שלא ניתן יותר להתעלם ממנו.

עשרות שנים קהילות יהודיות ברחבי העולם ראו בישראל פרויקט מאחד, מגדלור להישרדות והמשכיות יהודית על בסיס ערכים משותפים. אולם מגמות העליונות היהודית, מדיניות המעודדת סיפוח וטרנספר וההתקפות על מערכת המשפט, גרמו לאכזבה משמעותית בקרב רבים מהיהודים מחוץ לישראל, שמבינים עדיין מהן המשמעויות של חיים כמיעוט. משמעויות שרוב יהודי ישראל שכחו.

רבים מהם חשים שממשלת ישראל לא מחויבת עוד לערכים היהודיים שלהם, בשל הסטייה של ממשלות ישראל בשנים האחרונות מהאידיאלים של הציונות, כפי שהם מתוארים בהכרזת העצמאות של ישראל. הכרזה שהייתה מרכיב מכריע בזיהויים עם ישראל כארץ מולדתו של העם היהודי.

עסקני ועידת הנשיאים הם ביטוי לנתק גובר בין הציבור היהודי בארה"ב לבין הארגונים המתיימרים לייצגו. הקרע המסוכן בין הממסד הזה ליהודים הליברליים בעולם נגרם בשל נטיית הארגונים ליישר קו עם ממשלת ישראל

רוב היהודים ברחבי העולם מזוהים עם עקרונות של "תיקון עולם" – צדק חברתי, פלורליזם וחמלה – בעוד שהפוליטיקה הישראלית בשנים האחרונות נותנת עדיפות גוברת לעליונות יהודית, אורתודוקסיה דתית ושאיפות כיבוש.

יהודים רבים בישראל מתרחקים בהשפעת ממשלתם מהמגמות המרכזיות של הקהילה היהודית הגדולה ביותר מחוץ לישראל בצפון אמריקה. בעוד שכ-70% מהיהודים האמריקאים תמכו בקמלה האריס בבחירות האחרונות לנשיאות, סקרים מראים ש-80% מהיהודים בישראל העדיפו את דונלד טראמפ.

התמיכה הנרחבת בטראמפ בקרב ישראלים, שהתעלמו מהזרמים האנטישמיים שסביבו ומהזלזול שלו בדמוקרטיה, היא תסמין של מגמה עמוקה יותר. כשישראל הולכת ומתרחקת ממדינות העולם החופשי, והאיום של בתי דין בינלאומיים מתקרב, קל יותר למצוא נחמה בחיבוקם של אלה שמכבסים את הגזענות והאוטוריטריות שלהם דרך "תמיכתם" בממשלת ישראל. כך, מנהיגים פופוליסטים כמו אורבן בהונגריה, מארין לה פן בצרפת, וחירט וילדרס בהולנד, זוכים לתמיכה מצד ממשלות הימין של ישראל.

הקהילה היהודית שברובה ליברלית, רואה את עצמה כחזית המאבק לדמוקרטיה ונגד עליית האנטישמיות. הם מודאגים מאוד מהמגמות האנטי-דמוקרטיות והאנטישמיות המקודמות על ידי ממשל טראמפ ותומכיו בתנועת העליונות הלבנה ברחבי העולם.

הם גם מרגישים הלם ובגידה מהאנטישמיות בשולי התנועה הפרוגרסיבית, שהתבטאה בהפגנות ובמעשי אלימות נגד יהודים מאז ה-7 באוקטובר. באותו הזמן, רבים מהם מזועזעים מכך שהימין הישראלי משתמש בהאשמה באנטישמיות ככלי להשתקת ביקורת לגיטימית כלפי מדיניות ממשלת נתניהו.

רוב יהודי העולם מזוהים עם עקרונות "תיקון עולם" – צדק חברתי, פלורליזם וחמלה – בעוד שהפוליטיקה הישראלית בשנים האחרונות נותנת עדיפות גוברת לעליונות יהודית, אורתודוקסיה דתית ושאיפות כיבוש

המשבר הנוכחי בישראל מציב אתגר ליהדות העולם. האם יהודים מחוץ לישראל צריכים להביע התנגדות למדיניות שהם מאמינים שהיא סותרת את הערכים היהודיים שלהם? האם הם יכולים לעשות זאת מבלי להיראות כמתנגדים לישראל עצמה?

היסטורית, קהילות יהודיות הפגינו תמיכה בלתי מותנית לממשלות ישראל, במיוחד בתקופות של סכסוך. ישראל הייתה פעם מדינה ענייה וחלשה, מושיטה יד לשלום. באותה תקופה, תמיכה ללא תנאים הייתה הגיונית. אך כיום ישראל היא מעצמה צבאית ויש לה את אחת מהכלכלות החזקות בעולם. יתרה מזאת, ישראל דחתה הצעות שלום כמו יוזמת השלום הערבית של 2002 וייבשה את הפלסטינים המתונים בזמן שתמכה כלכלית בחמאס. משמעויות המדיניות הזאת של ממשלות ישראל התפוצצו בפנים שלנו באירועים הטראומטיים של ה-7 באוקטובר.

היהדות העולמית חייבת להכיר באחריותה ברגע המשבר הזה. עקרון "ערבות הדדית" מחייב את היהודים לדאוג זה לזה באופן שחוצה גבולות גיאוגרפיים. בימים אלו, תמיכה בישראל חייבת להתבטא בהתנגדות למדיניות ממשלתה, שתיקה מול האתגרים הפנימיים של ישראל, מסכנת את מהות העם היהודי.

יצירת הזהות בין תמיכה בישראל לבין תמיכה במדיניות ממשלתה מבודדת רבים מהיהודים. כפי שארגונים יהודיים מביעים את דעתם הביקורתית כלפי חוסר הפלורליזם הדתי בישראל, הם צריכים לאפשר פלורליזם של דעות בנוגע לאתגרים לעתיד הדמוקרטיה הישראלית ולכיבוש המתמשך של העם הפלסטיני.

התעקשות הממסד היהודי להתנגד להבחנה בין האינטרס הישראלי לבין האינטרסים הפוליטיים של ממשלת נתניהו מדירה רבים מהיהודים ומותירה את הליברלים הישראלים נטושים במערכה.

התעקשות הממסד היהודי להתנגד להבחנה בין האינטרס הישראלי לבין האינטרסים הפוליטיים של ממשלת נתניהו, מדירה רבים מהיהודים ומותירה את הליברלים הישראלים נטושים במערכה

יהודים ליברלים ברחבי העולם צריכים ללמוד מהימין כיצד להשפיע על מדיניות ממשלותיהם כלפי ישראל, ולהיות מעורבים בפוליטיקה הפנימית כדי לקדם מדיניות שמקדמת את ישראל כפי שהם רואים אותה – דמוקרטית ובשלום. אל להם להתייאש מהמגמה של ארגונים יהודיים להימנע מפוליטיקה, הימנעות שמשמעותה בפועל המשך המגמות ההרסניות הנוכחיות לעתיד העם היהודי.

יהודים ליברליים ברחבי העולם צריכים לתמוך במאמצים של ישראלים הנאבקים על הדמוקרטיה הליברלית בישראל ולשתף פעולה עם יוזמות ישראליות התואמות את ערכיהם. יהודים אמריקאים או הונגרים, לדוגמה, הנאבקים למען הדמוקרטיות שלהם נגד מנהיגים פופוליסטיים, צריכים לעבוד כתף אל כתף עם ישראלים בעלי דעות דומות.

חיזוק המעורבות ההדדית של יהודים בתוך ומחוץ לישראל דורש מחויבות מחודשת לערכים ליברליים משותפים. זה כרוך באימוץ ביקורת כביטוי של אהבה ודאגה, ולא כדחייה של ישראל. על ידי קידום ערכים משותפים, יהדות העולם הליברלית והפרוגרסיבית יכולה לחזק את הקשר שלה עם ישראל תוך כדי תמיכה בעתידה הדמוקרטי והיהודי.

הרגע הזה דורש אומץ ובהירות. קהילות יהודיות ברחבי העולם חייבות לפעול בנחישות כדי להבטיח שישראל תישאר מולדת משותפת המשקפת את ערכי הצדק והכבוד האנושי.

חיזוק המעורבות ההדדית של יהודים בתוך ומחוץ לישראל דורש מחויבות מחודשת לערכים ליברליים משותפים. זה כרוך באימוץ ביקורת כביטוי של אהבה ודאגה, ולא כדחייה של ישראל

רק על ידי פעולה משותפת כיהודים ליברליים – ישראלים ולא ישראלים – נוכל לשמור על החזון שהנחה אותנו במשך דורות ולהבטיח עתיד יהודי עם ייעוד משותף.

מתבסס על מאמר שיתפרסם גם באנגלית בחוברת דפי העמיות מספר 34, בעריכת שלומי רביד

נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.