מעל שבוע חלף מאז שמתנחלים פלשו למוע'ייר א-דיר, כפר פלסטיני בדואי שנמצא באזור רמאללה, במזרח הגדה המערבית, והקימו מאחז בקרבת בתיה של קהילת הרועים הפלסטינית. הייתה זאת פלישה שבסופה, ביום חמישי לפני כשבוע וחצי, נטשו התושבים את אדמתם מאימת הטרור המתנחלי.

בשבוע שעבר, ב-25 במאי, שבו מתנחלים לפעול והפעם בראס אל-עין. אלא שכאן התייצבה מולם, ביוזמת פעילי "מסתכלים לכיבוש בעיניים", קבוצה גדולה של ישראלים שבאו לנסות ולמנוע את מסע האלימות שסופו – אם היה מצליח – גירושה של הקהילה מאדמתה.

מאיר בלייך הוא פעיל ב"מסתכלים לכיבוש בעיניים". עיתונאי, עורך ועו"ד, מרצה במכללת ספיר על משפט ואתיקה בתקשורת המונים עד פרישתו לגמלאות.

מאז התחילה המתקפה מאיראן נראה שהזמן עמד מלכת. אני כותב שורות אלו ביום שלישי, חמישה ימים לאחר שהחלה מלחמת ישראל-איראן (הראשונה?) ונראה שנצח עבר מאז הלילה של יום שישי.

הרהרתי על תחושה זו בעודי מבלה עם משפחתי היקרה בממ"ד. על מנת לשעשע את בני המשפחה העייפים, העליתי באוב את זיכרונותיי מהפעם הראשונה שבה חוויתי נפילות של טילים בליסטיים בארץ הקודש.

פרופ׳ אלון קורנגרין הוא ביופיזיקאי. ראש המרכז לחקר המוח של אוניברסיטת בר-אילן. אב מודאג, בעל צייתן, מדען משוטט, רץ איטי, צלם חובב, קורא נלהב, חצי-חנון, אנטרופאי ראשי, עצלן כושל.

בזמן שמגויסים דוברים, מונפקים צווי איסור פרסום ועוצרים את שידורי אלגז'ירה – הציבור לא מחכה למהדורת שמונה, לא תלוי בעדכונים רשמיים ולא נשמע להוראות סינון. הוא מצלם, עורך, שולח ומפיץ – והכול בזמן אמת.

כל אזרח הפך מזמן לכתב חדשות עצמאי, חלקו עם קהל של מאות או אלפי עוקבים, וכל קבוצת וואטסאפ הפכה לחדר חדשות.

אופיר שפיגל מנהל משרד יחסי ציבור – אופיר שפיגל תקשורת וקשרי ממשל http://www.ofirpr.co.il, מרצה לתקשורת באוניברסיטת חיפה ובמסגרות שונות, בעברו עוזר פרלמנטרי, דובר וועדה בכנסת ומשמש כיועץ תקשורת לארגונים שונים במגזר הפרטי והציבורי.

בימים אלה נזכרתי בספרה של מרגרט מקמילן "המלחמה ששמה קץ לשלום: כיצד נטשה אירופה את השלום ובחרה במלחמת העולם הראשונה", שנכתב במלאת מאה שנים למלחמה הארורה ההיא.

הספר, בתרגומה של כרמית גיא, מציע תשובות לשאלה מדוע לא נמנעה המלחמה שהסיכויים להצלחתה לא היו ברורים, ואילו הנזקים בנפש וברכוש היו בלתי נמנעים. כמו כן מעלה הספר את השאלה מה הביא את ההמונים באירופה לחגוג ברחובות הערים באופוריה בלתי נשלטת בראשיתה של מלחמה, שתמיט עליהם חורבן. הנה כמה תובנות העולות מן הספר שפרסמתי בעבר בכתב העת של אוניברסיטת תל אביב "המרחב הציבורי" וראויות כמדומני להתבוננות חוזרת כיום.

פרופסור אמריטוס מיכאל קרן שימש מרצה למדע המדינה באוניברסיטת ת"א ובאוניברסיטת קלגרי בקנדה ומרצה כיום במכללה האקדמית גליל מערבי. תחום התמחותו העיקרי הוא היחסים בין אינטלקטואלים ופוליטיקה. בין ספריו, "בן גוריון והאינטלקטואלים: עוצמה דעת וכריזמה"; "העט והחרב: לבטיה של האינטליגנציה הישראלית"; "מקצוענים נגד פופוליזם: ממשלת פרס 1984-86", "פרקליט אחר: ביוגרפיה של אמנון זכרוני"; "ספרות פוליטית במאה העשרים", "מציאות ובדיון בחילופי האלף", ועוד. בקרוב ייצא לאור "התפסן בקפה טעמון: דן עומר ומלחמת התרבות בישראל".