יום לפני ההכרזה על הפסקת האש בין ישראל לאיראן במלחמת 12 הימים, בתום מה שנראה כ"סבב ראשון" של מהלומות בין שתי המדינות, אחד הטילים ששוגר מאיראן פגע במתקן של חברת החשמל סמוך לאשדוד (בשטח המוניציפלי של חבל יבנה). למרות ניסיונות ראשוניים לשמור על עמימות, בהמשך נודע כי בעקבות הפגיעה כ-8000 תושבים במספר ישובים היו מנותקים מחשמל 40 דקות או קרוב לשעה. תלוי מאיפה מסתכלים.

אומרים שהאיראנים חוקרים לעומק כל תקרית, לומדים ומסיקים מסקנות כדי ליישם את תובנותיהם בסבבים הבאים. ספק אם בישראל יתייחסו לאירוע הזה בכובד ראש. פה נהוג לומר "יצאנו בזול" ולקוות שההנחה במחיר תמשיך בעתיד. עם זאת, מבט מהיר במציאות עשוי להציג זאת כתקוות שווא.

אומרים שהאיראנים חוקרים לעומק, לומדים ומסיקים מסקנות לסבבים הבאים. פה נהוג לומר "יצאנו בזול" ולקוות שההנחה במחיר תמשיך בעתיד. עם זאת, מבט מהיר במציאות עשוי להציג זאת כתקוות שווא

משק החשמל בישראל ניצב בפני אתגרי חוסן תשתיתי וביטחון אנרגטי משמעותיים. אתגרים אלו נובעים משילוב של תת-השקעה, שינוי מבני המתאפיין בהפרטה ומסחור, וירידה מדאיגה ברמת היתירות – מושג המודד את רמת הגיבוי בתשתיות שמאפשרת שמירה על אמינות האספקה ושרידות המערכת. פגיעת הטיל הבליסטי האיראני במתקן חיוני של חברת החשמל באזור אשדוד, אשר הובילה לשיבושים באספקת חשמל לצרכנים באזור, ממחישה את הפגיעוּת המבנית של משק החשמל.

בשנת 2018 יצאה לדרך רפורמה מבנית מקיפה במשק החשמל, שבמרכזה עמדו הפרטת תחנות כוח ופתיחת ייצור החשמל לתחרות. כבר בשנים שקדמו לרפורמה, נכנסו לתחום יצרנים פרטיים גדולים, וחברת החשמל הממשלתית, שנמנע ממנה להקים מתקני ייצור חדשים, פעלה תחת צמצום תקציבי, שהשפיע על כלל ההשקעה הציבורית בענף.

בתקופה זו סבלו במיוחד מקטעי ההולכה והחלוקה, שנותרו באחריות חברת החשמל, מתת-השקעה משמעותית. מצב זה הוביל לפגיעה מתמשכת בתחזוקה ובפיתוח של רשת החשמל, שתוצאותיה ניכרות עד היום.

תת-השקעה, הזנחת תשתיות והפרטת משק החשמל

לאורך שנים, בדוחות שונים שפרסם, התריע מבקר המדינה על היעדר תכנית אב כוללת למשק החשמל ועל אי-קידום פיתוח מערך ייצור ואגירה. היעדר תכנון לטווח ארוך הקשה על פיתוח התשתיות הנדרשות, פגע בביטחון האנרגטי של המשק ובאמינות אספקת החשמל.

במשך שנים התריע המבקר על היעדר תכנית אב למשק החשמל ועל אי-קידום פיתוח מערך ייצור ואגירה. היעדר תכנון לטווח ארוך הקשה על פיתוח תשתיות ופגע בביטחון האנרגטי של המשק ובאמינות אספקת החשמל

תשתיות אלו אמורות לתת מענה במצבי קיצון – תקופות שבהן הביקוש  לחשמל גבוה במיוחד או שעלול להתרחש כשל במתקני ייצור ואספקה קריטיים. דוח מבקר המדינה מנובמבר 2024 חזר על אזהרות אלה והצביע על עיכובים אפשריים בהקמת יחידות ייצור ומתקני אגירה (היכולים לשמש כסוג של אמצעי גיבוי לייצור החשמל), שעלולים להוביל ל"פגיעה ברמת האמינות של אספקת החשמל" ולהתבטא ב"גידול משמעותי בשעות שבהן משק החשמל לא יוכל לספק את מלוא הביקוש".

מאז שנת 2018, תהליך הפרטת מקטע הייצור הואץ באופן ניכר: תחנות קיימות נמכרו לחברות פרטיות, והחשמל, שנוהל עד אז כמוצר מפוקח ובמחירים קבועים, הפך לסחורה שנמכרת באופן יום יומי בבורסה ייעודית. כתוצאה מכך תמחור החשמל הסיטונאי עבר לשליטת הגופים הפרטיים, מצב ששינה את כללי המשחק.

בעשור האחרון גדל נתח הייצור של יצרנים פרטיים באופן דרמטי, מ-16% בשנת 2014 ל-54% בשנת 2023. את מבנה המונופול הממשלתי החליפה שליטה עסקית של קבוצות פרטיות גדולות (בהן אדלטק, דליה אנרגיות, קיסטון, שיכון ובינוי, החברה לישראל וג'נריישן קפיטל), השולטות יחד ברוב הספק תחנות הכוח הגזיות.

זאת ועוד, ככל שהתבססה שליטתם של היצרנים הפרטיים, כך עלו מחירי החשמל הנסחר – ואיתם רווחי התחנות הפרטיות, שמתגלגלים בסופו של דבר לחשבונות החשמל של הצרכנים.

את המונופול הממשלתי החליפה שליטת קבוצות פרטיות גדולות ברוב הספק תחנות הכוח הגזיות. ככל שהתבססה שליטתן עלו מחירי החשמל – ואיתם רווחי התחנות הפרטיות, שמתגלגלים לחשבונות החשמל

המעבר לייצור פרטי, המונע משיקולי רווח קצר טווח, לא לווה בהבטחת כושר גיבוי מספק. בפועל, ככל שיש יותר יתירות (רזרבות) יש יותר מרווח ביטחון. אלא שבמהלך תקופה זו הצטמצם מרווח הביטחון שנדרש כדי לענות על צריכת השיא במשק.

את רמת היתירות ניתן להעריך באמצעות חישוב היחס בין הספק החשמל הזמין להפעלה לבין הספק החשמל הנדרש בזמן שיא הצריכה. ככל שיחס זה מתקרב ל-100%, כך הולך ומצטמצם אותו מרווח ביטחון שהכרחי ליתירות ולתפקוד המערכת במצבי קיצון, שכן פוחתת היכולת להתמודד עם מחסור בייצור החשמל בזמנים של ביקוש גבוה וקשיים באספקה.

ואכן בעשור האחרון, יחס זה ירד באופן דרמטי: בעוד שבשנת 2014 עמד נתון זה על כ-137%, בשנת 2023 הוא צנח לכ-115%. משמעות הדבר היא שמרווח הביטחון (ההפרש בין יכולת הייצור לבין הביקוש המרבי) הצטמצם מכ-37% לכ-15% בלבד בתוך פחות מעשור.

אחוז הספק קונבנציונלי מתוך שיא צריכה שנתית, 2014-2023

ירידה זו מעידה על כך שתהליך הפרטת הייצור לא לווה בהבטחה מספקת של יתירות הכרחית למשק, וכי היצרנים הפרטיים, בהיותם גופים מוטי רווח, אינם מתומרצים להשקיע בעודפי כושר ייצור.

הריכוזיות במקטע הייצור הפרטי מחריפה את המצב: כוח השוק של הגופים העסקיים הגדולים מאפשר להם להשפיע על תמחור החשמל לטובתם. המחירים הגבוהים שהם גובים תלויים ברמת היתירות הנמוכה, שכן זו מגבירה את התלות בייצור הפרטי לשם אספקת חשמל סדירה. כך נוצר מצב בו החברות הגדולות ממנפות את היתירות הנמוכה כדי להעלות מחירים. פיתוח תשתיות ייצור נוספות, שיוביל להגדלת היתירות, עומד בניגוד לאינטרס שלהן, שכן פיתוח כזה עשוי לסכן את יכולתן להמשיך ולנכס רווחים גבוהים מהמסחר בחשמל.

המעבר לייצור פרטי, המונע משיקולי רווח קצר טווח, לא לווה בהבטחת כושר גיבוי מספק. בפועל, ככל שיש יותר רזרבות יש יותר מרווח ביטחון. אלא שמרווח הביטחון הנדרש כדי לענות על צריכת השיא במשק – הצטמצם

מציאות זה אף הביאה את רשות החשמל לפתוח בשימוע לבחינת חשד להפקעת מחירים מצד גופים פרטיים במסחר בחשמל. אך בהיעדר רצון לאתגר את מודל ההפרטה, נראה שידן של החברות תישאר על העליונה: האופציה הציבורית להשקעה במקטע הייצור נדחקת לקרן זווית, ואיתה האפשרות לאתגר את כוחם של הגופים הפרטיים ששולטים בהשקעות הפיתוח במקטע הייצור.

שילוב של תת-השקעות מצטברות בתשתיות ההולכה והחלוקה, ירידה ברזרבת ההספק המותקן במקטע הייצור, וריכוז מרבית כושר הייצור של המשק במספר מצומצם של כעשרים אתרים, יוצר תמונת מצב מדאיגה. רמת הפיזור הגיאוגרפי הנמוכה בארץ, לצד יתירות מצומצמת, מגבירה את החשיפה של משק החשמל לאיומים ביטחוניים.

רשות החירום הלאומית במשרד הביטחון (רח"ל) תיארה את רמת ההיערכות של תשתיות החשמל כעקב האכילס של ישראל במערכה כוללת והדגישה שהמערכת חסרה חוסן אנרגטי, וכי הפגיעה בתשתיות עלולה לגבות מחיר מכלל הציבור.

פגיעת הטיל בתשתית חשמל חיונית באזור אשדוד מהווה הדגמה עגומה ומעשית לחששות אלו. אירוע מסוג זה, המשבית חלקים קריטיים במתקן ייצור או הולכה, ממחיש את פוטנציאל הנזק במצב של יתירות נמוכה. פגיעה נקודתית עלולה להוביל להשפעות רוחב קשות, כולל הפסקות חשמל ממושכות, כאשר היכולת להזרים חשמל ממקורות חלופיים מצטמצמת משמעותית.

ההשקעות הציבוריות שבוצעו בשנים האחרונות, גם אם עלו בחלק מהמקטעים לאחר הרפורמה, לא הספיקו כדי להכין את הרשת להתמודדות עם האיומים המתפתחים, ולא התמקדו בחיזוק כל החוליות החלשות לאורך שרשרת הייצור והאספקה.

הפרטת משק החשמל לוותה בהצהרות על הגברת יעילות כלכלית, אך הנתונים והאירועים האחרונים מעידים על מחיר כבד בהיבטי ביטחון אנרגטי. המעבר לייצור פרטי, יחד עם היעדר תכנית אב אסטרטגית מקיפה והירידה המתועדת ברזרבת ההספק המותקן, הפכו את משק החשמל הישראלי לפגיע משמעותית.

רשות החירום הלאומית במשרד הביטחון תיארה את רמת היערכות תשתיות החשמל כעקב האכילס של ישראל במערכה כוללת והדגישה שהמערכת חסרה חוסן אנרגטי, וכי הפגיעה בתשתיות עלולה לגבות מחיר

אירועי ביטחון כגון פגיעת הטיל מדגישים כי הכפפת שיקולי התכנון לעקרונות השוק עומדת בסתירה למוכנות לעתות חירום ומצבי קיצון, מה שמחייב בחינה מחודשת של המודל הקיים והשקעה ציבורית דחופה בחיזוק היתירות והחוסן של המערכת. למותר לציין שצעדים אלה אינם נראים באופק. כך, כשהפגיעות הביטחונית מחריפה והיתירות יורדת אל מול האיומים העולים, כשנסמכים יותר ויותר על גופים פרטיים מוכווני רווח וכשמדינה מתנהלת בלי תכנית – "רק" 8,000 תושבים בלי חשמל ל"רק" 40 דקות עוד ייחשב למצב טוב. עד הסבב הבא.

מקס גרובמן הוא חוקר במרכז אדוה בתחומי סביבה וכלכלה-פוליטית. עוסק במשבר האקלים, השלכותיו והתמודדות החברה מולו.