אחד המפתחות להצלחת מבצע ההריגה ההמוני של התנינים בחוות פצאל, מבחינת המבצעים, היה אלמנט ההפתעה: אנשי המנהל האזרחי ורשות הטבע והגנים, מלווים בכוחות אבטחה, הגיעו לחווה בשעת לילה, פיזרו מזון עם חומרי הרדמה כדי לטשטש את התנינים, רוקנו את הבריכה בשביל שהתנינים לא יוכלו להסתתר מתחת למים – ואחרי זמן מה התחילו לירות.

בשעת בוקר מוקדמת, כשבסאם סלאח, העובד הוותיק של החווה, הגיע למקום, המאבטחים מנעו ממנו להיכנס ולטענתו לקחו את הטלפון שלו כדי שלא יוכל להודיע לבעלים, גדי ביתן, בטרם יסיימו את המלאכה. כשהצליח להתקשר אליו, זה כבר היה אחרי שאחרון התנינים חוסל. במנהל האזרחי מכחישים בתוקף שלקחו את הטלפון של סלאח ושמנעו ממנו ליצור קשר עם מעסיקו.

מה שלא מוכחש, זו העובדה שהפעולה נעשתה מבלי ליידע את ביתן, את הארגונים שמגינים על זכויות בעלי חיים ואת הציבור. איך ייתכן שזרוע של המדינה נכנסת למתחם פרטי והורגת מאות חיות בר מוגנות מבלי לתת לכל מאן דבעי הזדמנות להעמיד את המהלך החריג במבחן משפטי?

"אם חוות התנינים הייתה ממוקמת בין אשדוד לאשקלון זה בוודאות היה נראה אחרת", אומרת עו"ד חגית גלוסקא מ"תנו לחיות לחיות", "אני לא חושבת שרשות הטבע והגנים הייתה מתנהלת ככה בתחומי הקו הירוק"

"אם חוות התנינים הייתה ממוקמת בין אשדוד לאשקלון זה בוודאות היה נראה אחרת", אומרת עו"ד חגית גלוסקא מ"תנו לחיות לחיות", "אני לא חושבת שרשות הטבע והגנים הייתה מתנהלת ככה בתחומי הקו הירוק".

במילים אחרות: לשטחים, כמו לדרבי, חוקים משלהם. ובמסגרת החוקים האלה, כניסה לחוות תנינים מתנהלת כמו פשיטה על בית של מבוקש במחנה פליטים. במנהל האזרחי טוענים שהכול נעשה באישור היועץ המשפטי של משרד הביטחון.

תנין בחוות התנינים בחמת גדר, 14 באוקטובר 2008 (צילום: חורחה נובומינסקי/פלאש90)

אם אכן כך, על פי איזה חוק קבע היועץ הנכבד שמותר להיכנס בחשאי ולהרוג מאות תנינים? שאלה מטרידה, והיא לא היחידה שנותרה פתוחה לפי שעה בפרשה העגומה הזו.

עשרה ימים אחרי הלילה הקטלני, רשימת השאלות והתמיהות רק הולכת ומתארכת. ייאמר מייד: אין צדיקים בסיפור הזה. ביתן, בעלי החווה, שדילג בימים האחרונים ממיקרופון למיקרופון וביכה את סופם האכזרי של התנינים, התפרנס במשך שנים משחיטת מאות תנינים בשנה, הפשטת עורם ומכירתו לתעשיית הארנקים והמגפיים.

השבוע שלחו 14 ארגונים וקבוצות, בראשות "תנו לחיות לחיות" ו"אנימלס", מכתב חריף לכל הגורמים הממשלתיים הרלוונטיים תחת הכותרת, "מכתב חירום – הרג התנינים בפצאל הוא כשל מוסרי ומערכתי שיש לחקור לאלתר"

כשהוא תיאר בקול רועד מול המצלמה של "כאן חדשות" את אובדן התנינים ואמר: "אני מגמגם כי אני לא יכול להבין, אני חושב שאני בחלום רע", זו הייתה כנראה ההמחשה המדויקת ביותר ששודרה אי פעם בארץ לביטוי "דמעות תנין".

ביתן, בקיצור, הוא האחרון שיכול להלין על התאכזרות לתנינים. את התשובות המנהל האזרחי ורשות הטבע והגנים צריכים לתת לציבור ולכל מי שמתעניין במערכת היחסים שבין בני אדם לבעלי חיים בישראל. מי שכבר דורשים אותן הם הארגונים שפועלים למען בעלי החיים.

השבוע שלחו 14 ארגונים וקבוצות כאלה, בראשות "תנו לחיות לחיות" ו"אנימלס", מכתב חריף לכל הגורמים הממשלתיים הרלוונטיים תחת הכותרת, "מכתב חירום – הרג התנינים בפצאל הוא כשל מוסרי ומערכתי שיש לחקור לאלתר".

במכתב הם דורשים, בין השאר, חקירה בלתי תלויה שתבדוק את ההתנהלות בנוגע לתנינים מ־2013 ועד היום, ושקיפות מלאה לגבי ההליכים וקבלת ההחלטות שהובילו להמתה ההמונית.

ממשלת ישראל, אם כך, קיבלה החלטה ראויה מאוד לטובת בעלי החיים, אבל כמו שקורה כאן לעיתים קרובות – עשתה רק חצי עבודה. החוק הגן על התנינים – המציאות הפקירה אותם לחלוטין

ואכן, זרע הפורענות נזרע ב־2013, אז הוביל השר להגנת הסביבה גלעד ארדן שינוי בחוק שהפך את הסחר בעור התנין לאסור והגדיר את תנין היאור כחיית בר מוגנת. מאותו רגע, העסק המשגשג של ביתן הפך לאבן שאין לה הופכין. הוא נתקע עם מאות תנינים, עלויות אחזקה והאכלה גבוהות, ואפס הכנסה.

אם בתחילת הדרך הוא עוד בנה על תיירות, אחרי האינתיפאדה השנייה גם האפשרות הזו – מדובר בחווה ששוכנת ליד כביש 90 בבקעה – ירדה מהפרק.

ממשלת ישראל, אם כך, קיבלה החלטה ראויה מאוד לטובת בעלי החיים, אבל כמו שקורה כאן לעיתים קרובות – עשתה רק חצי עבודה. החוק הגן על התנינים – המציאות הפקירה אותם לחלוטין.

גלעד ארדן (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

שום זרוע ממשלתית או ציבורית לא לקחה על עצמה למצוא פתרון ותקציב לתנינים שאכלסו את החווה. המדינה עשתה מה שהיא עושה לעיתים קרובות מדי – הפילה את התיק על האזרח, במקרה הזה האזרח גדי ביתן. ולביתן לא הייתה שום כוונה לשתף עם זה פעולה.

התוצאה הבלתי נמנעת הייתה התדרדרות מתמשכת במצב החווה והתנינים. גם כאן יש פערי גרסאות צורמים, אבל התמונה הכללית ברורה: הגדרות התבלו ונחדרו – תנינים יצאו, סקרנים נכנסו, ורק בנס לא אירע אסון. התנינים כנראה לא קיבלו מספיק אוכל, ולפי גורמים בממסד הם התחילו לאכול זה את זה.

"חיפשנו כל דרך כדי לשפר את המצב", אומר גורם במנהל האזרחי, "ההחלטה להרוג את התנינים לא התקבלה כלאחר יד, זה קרה אחרי אין־ספור דיונים והבנה שפשוט אין ברירה"

במנהל האזרחי טוענים שפנו לביתן שוב ושוב בדרישה שידאג להיבטים הבטיחותיים של האתר ולרווחת התנינים, והוא התעלם לחלוטין. "חיפשנו כל דרך כדי לשפר את המצב", אומר גורם במנהל האזרחי, "ההחלטה להרוג את התנינים לא התקבלה כלאחר יד, זה קרה אחרי אין־ספור דיונים והבנה שפשוט אין ברירה.

"הרי אם היינו ששים להרוג אותם היינו יכולים לעשות את זה כבר לפני שנה. זה מהלך שאף אחד לא גאה בו, הוא נעשה בכאב עצום אחרי 12 שנים שבהן ניסינו לעשות הכול כדי להציל אותם, אבל הבעלים של החווה לא שיתף פעולה. הגענו למצב שהווטרינרים אומרים שהתנינים סובלים בכל יום שהמצב הזה נמשך, שלא לדבר על הסכנה לחיי אדם במקרה שתנינים ייצאו מהחווה".

לביתן יש גרסה שונה בתכלית למציאות, כולל טענה לעסקה עם רוכשים ממרוקו שאפילו העבירו מקדמה, אבל הכול קרס ב־7 באוקטובר. הוא גם טוען שחוסלו כ־800 תנינים – במה שנראה אולי כמבוא לתביעה עתידית – בעוד במנהל האזרחי מדברים על 262.

לשאלת זמן ישראל אם יש תיעוד מסודר וחתום של מספר הפרטים שהומתו השיבו במנהל בחיוב, אבל עד פרסום הכתבה לא העבירו אותו.

במנהל האזרחי אולי עשו מאמצים למצוא פתרון פחות אלים, חוץ מדבר אחד שאיש כנראה לא העלה על דעתו לעשות: להכניס את ידה של המדינה לכיס.

על דבר אחד יש קונצנזוס: ככה זה לא יכול להימשך. גורמי שמירת טבע סיפרו שבסיוטיהם הם רואים תנין שברח מהחווה דרך הגדר הבלויה, מצליח להגיע לירדן, שוחה לאחד מאתרי הטבילה ומסתער על מתרחצים

סיפורה של חוות פצאל מזכיר במידה רבה את סיפורה של חוות מזור, שאכלסה אלפי קופים שניצודו באפריקה ונמכרו לטובת ניסויים. יום אחד החוק שונה – גם זה קרה במשמרת של ארדן – והסחר בקופים הוצא מחוץ לחוק. גם בחוות מזור נוצר ואקום – קופים שצריך להאכיל ולקיים אבל אינם משיאים רווח כלכלי – אבל שם איש לא העלה בדעתו לטבוח בהם.

הפתרונות לא נמצאו בקלות, אבל נמצאו: הם כללו שילוב של פילנתרופיה, העברה של הקופים למקלט הקופים הישראלי וגם תקציבים ממשלתיים. המדינה, אומנם בדרכה המסורבלת, לקחה אחריות. "הבעיה היא שהתנינים הם לא קופים שמדברים לקהל הישראלי", אומרת יעל ארקין, מנכ"לית "תנו לחיות לחיות'".

קופות מקוק שהועברו למקלט הקופים בבן שמן מחוות מזור, אוקטובר 2022 (צילום: מקלט הקופים הישראלי)

על דבר אחד יש קונצנזוס: ככה זה לא יכול להימשך. גורמי שמירת טבע סיפרו שבסיוטיהם הם רואים תנין שברח מהחווה דרך הגדר הבלויה, מצליח להגיע לירדן, שוחה לאחד מאתרי הטבילה ומסתער על מתרחצים. אחרי הטרגדיה המדממת עם הכרישים בחדרה, איש לא רצה לקחת סיכון כזה. השאלה היא האם טבח בתנינים הייתה הדרך היחידה למנוע את התרחיש המבהיל הזה.

גורם במנהל האזרחי אומר שכל האפשרויות שנבחנו, כמו הפקעת התנינים מידי ביתן ומכירתם או העברתם לאתרים אחרים בארץ או בחו"ל, היו גוררים את המדינה למאבק משפטי ממושך. "לא היה לנו את הזמן הזה", אומר הגורם, "היינו חייבים לפעול מהר".

שורשי המחדל, אם כך, נטמנו בעשור הקודם: אם ההליכים היו מתחילים כבר לפני שנים, אחרי שהחוק שונה והיה ברור שהחווה הופכת לבעיה, כבר מזמן האירוע היה מאחורינו

שנים של גרירת רגליים בבית המשפט זה לא תרחיש מופרך, וכך אפשר לסכם את הפרדוקס של המציאות הישראלית: להפקיע ולמכור תנינים למדינה שלישית זה מסובך, לתקוע להם כדור בראש זה פשוט.

שורשי המחדל, אם כך, נטמנו בעשור הקודם: אם ההליכים היו מתחילים כבר לפני שנים, אחרי שהחוק שונה והיה ברור שהחווה הופכת לבעיה, כבר מזמן האירוע היה מאחורינו וקרוב לוודאי שהיה נמצא פתרון הומני וראוי לתנינים. שילוב של גרירת רגליים ויד קפוצה קלע את המדינה לפינה שבה לא נותרה לה ברירה אלא להסתער על התנינים עם רובים שלופים.

מנכ"לית "תנו לחיות לחיות", יעל ארקין (צילום: תנו לחיות לחיות)

"לבוא לטבוח ככה בבעלי חיים זה פשוט מטורף", אומרת ארקין, "הרי החוק מגדיר את התנין כחיית בר מוגנת. מה עשו ברשות הטבע והגנים כדי להגן עליהם? מה קרה ומה נעשה מ־2013 ועד עכשיו? אנחנו פונים גם ל־CITES (אמנה של האו"ם שמסדירה את הסחר הבינלאומי בערכי טבע שישראל חתומה עליה, א"ל) כדי להבין מה עמדתם על מה שקרה כאן.

"אם הייתה מסתובבת בבקעה להקת צבאים שנמצאים בסכנה, רשות הטבע והגנים הייתה יורה בהם כדי להציל אותם?"

ההבדל הוא שצבאים אפשר לשחרר לטבע, לתנינים צריכים למצוא אכסניה.
"ולכן בדיוק כמו במקרה של חוות מזור המדינה הייתה צריכה להכין מתווה ולקחת אחריות כדי להימנע מהטבח. יש קופים ממזור שעד היום המשרד להגנת הסביבה מממן את האוכל שלהם. אם אתם חושבים שהבעלים צריך לשאת בעלויות – תדאגו לתנינים ואחר כך תתבעו אותו".

עו"ד גלוסקא: "ציינתי שהבעלים חושש שהם (רשות הטבע והגנים והמנהל האזרחי) הולכים להרוג את התנינים. אמרו לי, 'חד־משמעית אין שום כוונה כזאת, זה בכלל לא על סדר היום'. פשוט שיקרו לי בפנים"

עו"ד גלוסקא עבדה השבוע על הגשת הבקשה במסגרת חוק חופש המידע. "אנחנו דורשים לראות מסמכים, התייעצויות, פרוטוקולים", היא אומרת, "כל מה שקדם להחלטה. לפני חודש בערך דיברתי עם גדי ביתן, הוא אמר, 'אני מרגיש שהם הולכים להרוג לי פה את כולם'. הייתי מודאגת ופניתי לגורמים ברשות הטבע והגנים ובמנהל האזרחי.

"הם אמרו שיש בעיה, שהמקום לא מגודר כמו שצריך, שאלתי מה הם הולכים לעשות וציינתי שהבעלים חושש שהם הולכים להרוג את התנינים. אמרו לי, 'חד־משמעית אין שום כוונה כזאת, זה בכלל לא על סדר היום'. פשוט שיקרו לי בפנים. זה היה לפני חודש, לגלגל מהלך כזה לא לוקח יום או יומיים. מאוד לא ברור מה קרה שם. אנחנו מקווים שחופש המידע יעזור לנו להגיע לכמה מסקנות".

תנינים בגן החיות התנ"כי בירושלים, 18 באוגוסט 2024 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

גלוסקא מסרבת לקבל את ההיגיון לפיו ההרג בעצם נועד להציל את התנינים: "אם אתה לא נותן מספיק אוכל לכלב שלך זו סיבה שהשירותים הווטרינריים יבואו ויירו בו? לא, זו סיבה דווקא לעזור לו. המדינה יודעת להוציא צו שכופה לעשות דברים, ובמידת הצורך היא יכולה לקנות להם אוכל ולחייב את הבעלים.

"אני לא מבינה איך התקבלה המסקנה שהפתרון הוא לירות בהם. החשש העיקרי שלנו הוא שהדברים האלה ימשיכו. הרי יש הרבה בעלי חיים בישראל שמוחזקים בתנאים לא הולמים. אם פעם אחת קיבלו החלטה אלימה וחסרת אחריות שהפתרון הוא להרוג אותם, אין סיבה שזה לא יחזור על עצמו. אנחנו מאוד מודאגים".

"אם פעם אחת קיבלו החלטה אלימה וחסרת אחריות שהפתרון הוא להרוג אותם, אין סיבה שזה לא יחזור על עצמו. אנחנו מאוד מודאגים"

זמן ישראל הפנה לרשות הטבע והגנים את השאלות הבאות:

(1) מדוע בעלי החווה לא עודכן לגבי ההחלטה והכוונה להרוג את התנינים, ולא ניתנה לו האפשרות להתנגד לה בדרך משפטית?

(2) בעלי החווה טוען שהיו שם כ־800 תנינים, ההיתר ניתן להרג של 300. האם יש תיעוד מסודר של מספר התנינים שהומתו? האם נעשתה ספירה? האם אפשר לקבל את התיעוד?

(3) ההיתר שניתן הוא להמתה בירי, אבל לפי תמונות וסרטונים שהופצו נראה שיש תנינים שהומתו באמצעות ביתור גופם על ידי שופל. מדוע זה קרה והאם יש כוונה לחקור את הנושא?

דגל רשות הטבע והגנים בחוף דור, 22 באוקטובר 2024 (צילום: נתי שוחט/פלאש90)

(4) איזה ניסיונות נעשו למצוא פתרון/מקום חלופי לתנינים בטרם התקבלה ההחלטה להמיתם?

(5) מה עשתה רשות הטבע והגנים כדי להגן על התנינים מאז שהוגדרו לפני יותר מעשור כחיית בר מוגנת?

(6) האם הייתם מבצעים פעולה דומה גם אילו חוות התנינים הייתה ממוקמת בתחומי הקו הירוק?

ברשות הטבע והגנים סירבו להגיב לשאלות והפנו לתגובת המנהל האזרחי. מהמנהל האזרחי נמסר בתגובה: "לאחר שורת צעדים שקידמו במנהל האזרחי בשיתוף רשות הטבע והגנים לטובת מציאת פתרונות לחוות התנינים בפצאל ובתום שורת דיונים מקצועיים שהתקיימו עם מומחים וטרינרים, הוחלט כי לאור סיכון החיים הממשי לתושבי המרחב, יש לטפל בסיכון באופן מיידי באמצעות כילוי הפרטים בחווה בתיאום וטרינרי מלא.

"לאחר 12 שנים של קידום פתרונות ולאור האירועים מהעת האחרונה שהעידו על סכנה מיידית וממשית לחיי אדם, הובהר כי יש לטפל בסיכון באופן מיידי"

"ההחלטה התקבלה גם על בסיס חוות דעת דחופות של מומחים וטרינריים, לפיהן תניני היאור שבחווה מוחזקים במתחם הנטוש בתנאים ירודים המהווים התעללות בבעלי חיים, וללא גישה מספקת למזון אשר דחפה אותם להתנהגות קניבלית.

"מאז נסגרה החווה בשנת 2013, תשתיות הגידור במקום התבלו ונהרסו, מה שהוביל למספר אירועים בהם תנינים ברחו מהחווה ליישובים ושמורות הטבע במרחב, ובכך יצרו סכנת חיים ממשית לתושבי האזור.

תנין בחוות התנינים בחמת גדר, 14 באוקטובר 2008 (צילום: חורחה נובומינסקי/פלאש90)

"במנהל האזרחי פנו לבעל החווה לטובת גידור החווה וטיפול בחיות אך נענו בחוסר שיתוף פעולה והפעולות לא הגיעו לידי יישום. על אף שמדובר בחווה פרטית שהוזנחה על ידי בעליה ומתוך ניסיון להציל את התנינים החיים במרחב, ביצע המנהל האזרחי בשנים האחרונות גידור מחדש של החווה בעלות של מאות אלפי שקלים, אך גם זה לא הביא להגנה הרמטית.

"לאחר 12 שנים של קידום פתרונות ולאור האירועים מהעת האחרונה שהעידו על סכנה מיידית וממשית לחיי אדם, הובהר כי יש לטפל בסיכון באופן מיידי".