אלי שרעבי אמר שכאשר הוחזק בידי חמאס, כל ידיעה על הפגנת ענק למען שחרור החטופים, הייתה ממלאת אותו באנרגיה ששווה יותר מ-10 ארוחות. והרעב שם הוא העינוי הכי גדול.

זו הסיבה העיקרית לכך שהיינו השבוע שוב בכיכר החטופים. המסר שבוקע משם כבר איננו "ממלכתי" ומפוחד. המסר זועם, כי ברור לכולם ולכולן שסבל החטופים ומשפחותיהם לא מעניין את הארגון המפוקפק שקרוי ממשלת ישראל. רוב המפגינים גם יודעים היטב שיחסם של חברי הארגון הזה לסבל הפלסטינים העצום – סבל שאחראים לו חמאס וכן ממשלת ישראל – נע בין אדישות לשמחה.

היינו השבוע שוב בכיכר החטופים. המסר שבוקע משם כבר איננו "ממלכתי" ומפוחד. המסר זועם, כי ברור לכולם ולכולן שסבל החטופים ומשפחותיהם לא מעניין את הארגון המפוקפק שקרוי ממשלת ישראל

אני לא יודע מהו המספר המדויק של המפגינות והמפגינים שהיו בכיכר. אבל היו המונים. מאות אלפים. המשטרה מדברת על 350 אלף. קשה לדעת כשעומדים שם. קשה לדעת כשעומדים ומוקפים בהמוני אנשים. הייתה התרגשות. הייתה אנרגיה. היה כעס. אני חושב שלא היה ייאוש.

הלוואי שזה יגיע לידיעת החטופים הגוועים. הלוואי שזה יעניק להם מעט חמצן. הלוואי שזה יעניק למשפחות שלהם מעט חמצן. הלוואי שהקריאה הזו תהדהד בעולם. יום השיבוש עצמו עלה לכותרות בינלאומיות לצד המשך הידיעות על המוות ההמוני הנורא ברצועה. את זה אני יודע בוודאות.

האם הקריאה הזו של מאות אלפים (ובעצם של מיליונים) תשפיע על ממשלת ישראל? רק אם ראש הממשלה וחבורתו ירגישו שזה מאיים על הכיסאות שלהם.

בנימין נתניהו מתכנן לשבש את הבחירות הבאות, מפני שאם הן יתקיימו כראוי, הוא יפסיד (והוא כבר פתח במהלכים בנדון באמצעות אמיר אוחנה). לכן בשלב זה הוא משוכנע שיוכל לעמוד מול דרישת הרוב המוחץ של האזרחים. כי המטרה שלו היא לא להקשיב לאזרחים (אל תצחיקו) אלא המטרה המוכרת והבזויה: להישאר בשלטון, להשלים את ההפיכה לדיקטטורה ולבטל את המשפט הפלילי שלו.

ואם הבחירות לא יהיו חופשיות והוגנות ומערכת המשפט ושומרי הסף לא יהיו עצמאיים והמשטרה לא תהיה עצמאית ובראש שב"כ יעמוד נאמן אישי – השאלה אם הרוב תומך בך או מתנגד לך, היא לא השאלה המרכזית. זו לא השאלה שהכי מעניינת דיקטטורים (אף שיש בה מידה של עניין מבחינתם כי בכל זאת עדיף שהרוב יהיה בעדך גם כשאתה דיקטטור). השאלה שהכי מעניינת דיקטטורים היא אם הם אוחזים בכל מוקדי הכוח כדי לא להיות מודחים.

הלוואי שהמחאה תגיע לידיעת החטופים הגוועים. הלוואי שזה יעניק להם מעט חמצן. הלוואי שזה יעניק למשפחותיהם מעט חמצן. הלוואי שהקריאה הזו תהדהד בעולם. יום השיבוש עצמו עלה לכותרות בינלאומיות

אז כרגע נראה שהקריאה העצומה שלנו לא מעניינת במיוחד את נתניהו. רק איום מוחשי על כיסאו יעניין אותו. ומה לגבי מצפון? מה לגבי סבלם של החטופים? מה לגבי סבל המשפחות שלהם? אל תצחיקו אותו.

האם הקריאה לסיום הזוועה ולשחרור החטופים תשפיע על חמאס? אנחנו לא מפגינים כדי לשכנע את ארגון הטרור הבזוי, ובכל מקרה – חמאס ממילא לא זז מעמדתו לגבי שחרור אסירים וסיום המתקפה על עזה.

האם הקריאה תשפיע על ממשל טראמפ? ספק אם נרקיסיסט מוחלט כמו דונלד טראמפ יתרגש מההפגנות יותר מדי. בטח כשההפגנות הן במידל איסט הרחוק. אף שלגביו – אף פעם אין לדעת.

אז מה בכלל האפקטיביות של הקריאה שיצאה מהכיכר? אני חושב שהאפקטיביות היא בעידוד למשפחות החטופים שמצויות תחת התעללות לא נגמרת. וגם: האפקטיביות היא בתקווה שזה יגיע לידיעת החטופים שמצויים בתנאי שואה.

ועוד: האפקטיביות היא בתקווה שאולי זה יגיע גם לתודעת פלסטינים רבים שמאסו בזוועות שהם כלואים בתוכן מדי יום ומדי שעה. שהם ישמעו שישראלים רבים רוצים להפסיק את זה. מובן שדיבורים לא יספיקו. צריך מעשים.

והאפקטיביות היא אולי גם כמו הטיפה הזו שמכה בסלע – עד שהוא נבקע.

היסטוריון שמתמחה בחקר ג'נוסייד כתב לאחרונה בהקשר למה שישראל עושה ברצועה, שמעשים ג'נוסידיילים אינם יכולים להיות התשובה למעשה טרור בעל ממד ג'נוסידיילי. הוא כותב על כך שהפשע נגד האנושות שביצע חמאס, היה בעל מאפיין ג'נוסידיילי. הוא מצדיק תגובה צבאית כמובן. אבל הוא מפרט בבהירות מדוע ישראל כבר מזמן לא במתחם ההגנה העצמית. ואפילו כבר לא במתחם פשעי המלחמה. הוא גורס שישראל מבצעת פשעים נגד האנושות ואף שהיא מצויה כיום במתחם הג'נוסייד: השמדה שיטתית של תנאי קיום בסיסיים של קהילה שלמה של מיליוני נפשות.

אז אולי לקריאה ההמונית מהכיכר יש חשיבות נוספת: ישראלים שמוכנים להגן על עצמם מול חמאס ושות', אינם מוכנים בשום אופן להשתתף בטיהור אתני ובפשעים נגד האנושות ובהשמדת תנאי קיום של מיליוני בני ובנות אנוש. ושוב: השאלה היא אם באמת מוכנים לסרב לעשות זאת.

אז מה האפקטיביות של הקריאה שיצאה מהכיכר? בעידוד למשפחות החטופים המצויות תחת התעללות לא נגמרת. וגם: בתקווה שזה יגיע לידיעת החטופים. אולי היא גם כמו הטיפה שמכה בסלע עד שהוא נבקע

הסתייגות: הסקרים שמלמדים שישראלים רבים מסכימים עם הטענה שאין חפים מפשע בעזה – מעוררים חשש עצום. מאידך, התייצבות מאות אלפים בכיכר החטופים והסקרים שמלמדים על העדפה מובהקת לסיום המתקפה ולהשבת החטופים – מעודדים.

מה שברור הוא שמיליוני ישראלים לא מוכנים להקריב את החטופים למען גחמות פוליטיות-נרקיסיסטיות, למען השלמת הפיכה לדיקטטורה ולמען ניסיון לממש בצורה נפשעת פנטזיות משיחיות. קשה להיות אופטימי. ובכל זאת: הלוואי שזו תחילת התעוררות אמיתית.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.