1

בפאתי החניון של אוניברסיטת חיפה יש בור. ספק אם הנהגים שמחנים את רכביהם בחנייה יודעים למה הוא משמש. אין להם שום סיבה לחשוד שמטרים ספורים מהמקום שבו השאירו את היונדאי או הטויוטה המשפחתית טמונות גופות של לווייתנים ודולפינים.

ד"ר עוז גופמן, מנכ"ל עמותת "מחמ"לי" שעוסקת בחקר והצלת יונקים ימיים, קורא לזה "בור הפירוק". "לכאן אנחנו מביאים פגרים של בעלי חיים ימיים שמגיעים לחוף", הוא אומר, "שמים אותם בבור כדי שהג'וקים יפרקו את הרקמות.

"בקיץ זה עובד יותר מהר, בחורף התהליך יותר איטי. זה לוקח לג'וקים בערך שנה. כשאנחנו קוברים את הפגר בדיונה בחוף הים זה לוקח שנה וחצי–שנתיים".

אחרי שהג'וקים מסיימים לעשות את העבודה השלד נשלף מהבור, עובר ניקוי ומצטרף לאוסף ההולך וגדל שגופמן ועמיתיו החוקרים מטפחים באוניברסיטה. בקיץ האחרון הם החליטו לחשוף את האוסף הזה לציבור

אחרי שהג'וקים מסיימים לעשות את העבודה השלד נשלף מהבור, עובר ניקוי ומצטרף לאוסף ההולך וגדל שגופמן ועמיתיו החוקרים מטפחים באוניברסיטה. בקיץ האחרון הם החליטו לחשוף את האוסף הזה לציבור.

שלדים של 13 מיני לווייתנים ודולפינים נשלפו מהארונות ושונעו אחר כבוד למוזאון הימי בחיפה, שם נחנכה תערוכת "יונקים במעמקים", הגדולה מסוגה עד עתה בישראל. ברגע האחרון הגיעה גם כלבת ים אחת.

שלד של כלב ים נזירי ים־תיכוני במוזאון הימי בחיפה (צילום: ג'ני כצנר)

המוצג הגדול בתערוכה הוא שלד של לווייתן בגודל מספר מטרים שהורכב במוזאון לנגד עיני קהל המבקרים. התערוכה מוקדשת לזכרו של טל אילון, שהתנדב במחמל"י כ־15 שנה והיה חבר בכיתת הכוננות של כפר עזה. ב־7 באוקטובר 23' הוא נפל על הגנת הקיבוץ.

עולם הדולפינים, הלווייתנים ובעיקר השלדים שלהם הוא עולם של משוגעים לדבר, וכאלה הם מתנדבי מחמל"י. התערוכה הזו באה מאהבה. גופמן ואוצרת המוזאון, עדי שלח, מסתובבים בין השלדים ומדברים בעיניים בורקות על כל עצם שמע קטנה המאפשרת ללווייתן לזהות אדווה של דג השוחה אי שם במעמקים ומועמד לבליעה.

"בתור אוצרת קיבלתי שלדים והייתי צריכה לבנות את הסיפור של התערוכה", אומרת שלח, "סיפור שממנו אנשים באמת יוכלו ללמוד על העושר הבלתי נתפס של החיים של היונקים בים".

ההפתעה מגיעה דווקא מהפרטים הקטנים. למשל העצמות הצפות שנמצאות בגופם של הדולפינים. מדובר בשני גופי עצם קטנים שהם השריד הקדום של הגפיים האחוריות שהיו פעם ליונקים הימיים

הקמת התערוכה הייתה מבצע סיזיפי. לא כל השלדים הגיעו שלמים. "הרבה עצמות קטנות הולכות לאיבוד בתהליך הפירוק", אומר גופמן.

על תהליך ההרכבה של השלדים עמל עדן זץ, אוטודידקט בן 26 שהרכיב פאזל עדין מאלפי חוליות ועצמות קטנות. סרטון שמוצג בתערוכה מתעד את העבודה שלו שמזכירה רסטורטור שמשחזר ציור מהמאה ה־17. אחרי שסיים את מלאכת ההרכבה התברר שיש גם עצמות חסרות, והן הודפסו בתלת ממד.

ההפתעה מגיעה דווקא מהפרטים הקטנים. למשל העצמות הצפות שנמצאות בגופם של הדולפינים. מדובר בשני גופי עצם קטנים שהם השריד הקדום של הגפיים האחוריות שהיו פעם ליונקים הימיים. הם ממוקמים במעמקי הגוף בין השרירים והגידים.

שלדים של יונקים ימיים במוזאון הימי בחיפה (צילום: ג'ני כצנר)

"הם היו הולכי על ארבע, מעלי גירה, אבל בהדרגה נשרו הגפיים האחוריות ונוצר זנב", מסביר גופמן, "מהגפיים האחוריות נשארו שני הדברים הקטנים האלה שכלואים בגוף".

מתברר שמה שמבדיל בין דולפינים ללווייתנים זה הגודל. עד ארבעה מטרים – דולפין. הלווייתנים מתחלקים לאלה שיש להם שיניים ואלה שמשתמשים במזיפות – חומר קרני שבתוכו נתפסים בעלי החיים ונשאבים פנימה לקיבה.

הלווייתנים הגדולים אוכלים את האוכל הכי קטן – בולעים כמויות אדירות של מים ומסננים בלחץ. הלוויתן הכחול אוכל 400 קילו ביום של דגיגים ויצורים קטנים. הראשתן כבר מכניס תמנונים וקלמרי ענקיים. בתערוכה יש גולגולת שלמה של ראשתן שנחת בחופי ישראל.

אחד המוצגים המעניינים הן צלעות הלווייתן. אדם נכנס בלי בעיה בתוך הנפח האדיר שמשתרע ביניהן. למרות זאת, מסביר גופמן, "הם לא יכולים לבלוע אותך ואותי"

אתם מדגישים שכל השלדים כאן הם של בעלי חיים שנחתו בחופי ישראל, אבל לישראלים יש תחושה כאילו לווייתנים קיימים רק בימים ויבשות מרוחקות.
גופמן: "זה כי הישראלים לא פוגשים לווייתנים. יש יחסית מעט מהם באזור שלנו, רק כמה עשרות. הלווייתן המצוי מסתובב בכל הים התיכון, אבל לאזור שלנו מגיעים בעיקר פרטים צעירים כי אין להם פה הרבה אוכל. הם חיים, מתרבים, אוכלים ומזדווגים בצד המערבי של הים התיכון ופחות מגיעים לצד שלנו. ועדיין, יש פה בתערוכה ייצוג לכמות יפה של מינים".

אחד המוצגים המעניינים הן צלעות הלווייתן. אדם נכנס בלי בעיה בתוך הנפח האדיר שמשתרע ביניהן. למרות זאת, מסביר גופמן, "הם לא יכולים לבלוע אותך ואותי. לפני שנה היו פרסומים על צוללן שנבלע על ידי לווייתן במקסיקו. לא היה. פייק. הלווייתן ירק אותו ישר. חי".

אתה מקלקל את מיתוס יונה הנביא.
"יש רק לווייתן אחד שיכול לבלוע אדם, כריש לווייתן שהגודל שלו 12–14 מטר. אבל ברגע שהוא יבלע אותו האדם לא ישרוד בתוך מיצי הקיבה".

ד"ר עוז גופמן בין צלעות הלווייתן במוזאון הימי בחיפה (צילום: אביב לביא)

בבסיס התערוכה עומד הרצון של אוהבי היונקים הימיים לחלוק את האהבה עם כמה שיותר אנשים. "לישראלי ממוצע אין סיכוי לראות בחיים האמיתיים את מה שאפשר לראות כאן", אומר גופמן, "להיחשף לבעלי החיים המדהימים האלה ולעולם המופלא שלהם.

"בתור אחד שגדל על החוף בקרית חיים, עד גיל 18 גלשתי וצללתי, בשלב מסוים התחלתי לאהוב דולפינים כי הם המלכים של הים, עם חיי חברה ועם הכול. אצלי זו אהבה גדולה כבר 35 שנה".

2

כשמערכות התחבורה הציבורית בישראל התחילו לעבור לעלייה מכל הדלתות, ההערכה הייתה שמספר המשתמטים מתשלום יגדל.

השילוב בין הנטייה הישראלית לתחמנות לבין החולשה המסורתית באכיפה נראה כמו הזמנה להתפלחות המונית. אבל איש לא צפה שהתחמקות מתשלום תהפוך לקמפיין עם אידיאולוגיה צרופה, כמו זה שמתחולל בימים אלה תחת הכותרת: "נמות ולא נתקף".

מרד מיסים כללי הוא מסובך לביצוע ומבטיח כמעט בוודאות מפגש לא נעים עם רשויות החוק. מרד כרטיסים בתחבורה הציבורית, לעומת זאת, הוא עניין פשוט למדי

מרד מיסים כללי הוא מסובך לביצוע ומבטיח כמעט בוודאות מפגש לא נעים עם רשויות החוק. מרד כרטיסים בתחבורה הציבורית, לעומת זאת, הוא עניין פשוט למדי.

הטכנולוגיה הנהוגה בארץ מאפשרת לסרוק את הברקוד עם העלייה לאוטובוס, אבל התשלום לא מתבצע עד שלוחצים על "אישור". את הלחיצה הזו אפשר לעשות ברגע שפקח עולה על האוטובוס. הסיכוי להיתפס – נמוך עד אפסי.

מה שהיה בעבר נחלתם של צעירים ובני נוער בעיקר מאוכלוסיות שוליים, התפשט בשבועות האחרונים לעבר המיינסטרים עם רוח גבית חזקה ברשתות החברתיות. עו"ד ברק כהן מעלה סרטונים שבהם הוא בודק מי שילם באוטובוס ומתחייב לקנוס את הצייתנים. אכיפה הפוכה. עם כל יום שעובר ועם כל פוסט שעולה זה נהיה יותר "קול" לא לשלם בתחבורה הציבורית.

עמדה לתיקוף רב קו בתחנת הרכבת הקלה "אלנבי" בתל אביב, 20 באוגוסט 2023 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

המתנגדים לטרנד טוענים שזו מחאה פריווילגית: העונש המרבי במקרה שנתפסים יכול להגיע ל־180 שקל – הרבה פחות קשוח מלילה במעצר בגין חסימת כביש. כשאקט של מחאה מניב רווח כלכלי, עולה החשש שלפחות חלק מהמוחים נושאים את שם האידיאולוגיה לשווא, בעוד בפועל מה שמעניין אותם זה לחסוך כמה שקלים בכל נסיעה.

האירוניה היא שהן בגרסה הקודמת והן בגרסה החדשה, האידיאולוגית, איש לא יודע לנקוב במספר הנסיעות שלא משולמות בתחבורה הציבורית. עוד לפני "נמות ולא נתקף" טענו בחברות האוטובוסים ובמשרד התחבורה ש־15%–20% מהנוסעים בישראל לא משלמים, אבל אלה הערכות בלבד.

נתון שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מחזק את הרושם שמדובר בתופעה משמעותית: מספר התיקופים ב־2024 היה נמוך מעט ממספרם ב־2019. לנוכח גידול האוכלוסייה והרחבות השירות (הלא מספקות) שנרשמו במהלך חמש השנים הללו, סביר שמספר הנוסעים בפועל גדל – אבל, כאמור, מספר המתקפים קטן.

מפעילות האוטובוסים מתוגמלות על ידי משרד התחבורה בעיקר כנגד קילומטרז', כך שהנפגעת העיקרית כשהנוסעים לא משלמים היא קופת המדינה

מפעילות האוטובוסים מתוגמלות על ידי משרד התחבורה בעיקר כנגד קילומטרז', כך שהנפגעת העיקרית כשהנוסעים לא משלמים היא קופת המדינה. כרגע ההערכות מדברות על חוסר של כמה מאות מיליוני שקלים בקופה.

"חונכנו על זה שיש עבירות שבין אדם לחברו ויש עבירות שבין אדם למקום", אמר לי השבוע נוסע שחדל לאחרונה לשלם באוטובוסים, "אי תשלום בתחבורה ציבורית זו עבירה שבין האדם למדינה. וכשהמדינה ירדה מהפסים העבירה הזו הופכת למצווה".

תקציב המדינה מסבסד את התחבורה הציבורית בכ־17 מיליארד שקל בשנה. ירידה בהכנסות ממכירת כרטיסים תחייב להעמיק את הסובסידיה. לחילופין, זה עלול לחזור כמו בומרנג אל נוסעי התחבורה הציבורית ולהתבטא בקיצוצים וירידה נוספת בהיקף וברמת השירות.

שרת התחבורה מירי רגב במסיבת עיתונאים לרגל תחילת העבודות על קו הרכבת קריית שמונה–תל אביב, 18 באוגוסט 2025 (צילום: אייל מרגולין/פלאש90)

מעבר לפן הכספי, גורמים בתחום התחבורה מסבירים שהתיקופים מספקים למערכת נתונים על מספרי הנוסעים ומאפשרים לתכנן ולהתאים את ההיצע לביקוש. כרגע מקבלי ההחלטות פועלים עם עיניים קשורות – הנתונים שיש להם על מספר הנוסעים בכל קו לא בהכרח תואמים את המציאות.

אוטובוס מתל אביב לרמת גן שעולה על גדותיו בנוסעים שלא תיקפו ישתקף במערכת כאילו נסע ריק. זה עלול להוביל להחלטה על הורדת התדירות של הקו ומי שישלמו את המחיר הם אותם נוסעים שסירבו לשלם את מחיר הנסיעה.

למחאה הזו יש גם פן אישי מובהק, שמגולם בדמותה של שרת התחבורה מירי רגב. הרבה ישראלים רואים בהתחמקות בתשלום אקט של התרסה אישית נגדה ונגד כל מה שהיא מייצגת.

"אין לי שום אמון בכך שהשיקולים של השרה ב'צדק תחבורתי' נקיים משיקולים פוליטיים, מפלגתיים ומגזריים. אין לי שום אמון בממשלה שההכנסות מתשלומי התיקופים מגיעות למקומות הנכונים"

לאחרונה הסרבנות גם הופכת ליותר גלויה ומוצהרת. את ניב מרינוב, תל אביבי בן 53, אני מכיר בערך 20 שנה. הוא בעל משפחה, אדם מהסוג שנהוג להגדיר נורמטיבי, שמעולם לא הייתי מנחש שיעבור על חוק כלשהו. השבוע הוא סיפר לי שהפסיק לשלם בתחבורה הציבורית.

שאלתי אם הוא שלם עם זה. "לכל מחאה יש את הצד שנפגע", הוא השיב, "אחרת זו לא מחאה אלא צקצוקים על בירה. תעריף התחבורה הציבורית עלה בחודשים האחרונים ב־36%. במדינות מתוקנות שורפים ניידות משטרה על עלייה של פחות מ־5%. הסיבה לעליית המחירים היא לא שיפור השירות לציבור אלא 'צדק תחבורתי' – להעלות לחלק מהציבור את התעריף כדי לתת הנחה לחלק אחר.

אנשים ממתינים לאוטובוס בירושלים, 2 בנובמבר 2016 (צילום: נתי שוחט/פלאש90)

"אין לי שום אמון בכך שהשיקולים של השרה ב'צדק תחבורתי' נקיים משיקולים פוליטיים, מפלגתיים ומגזריים. אין לי שום אמון בממשלה שההכנסות מתשלומי התיקופים מגיעות למקומות הנכונים. כל דרך אפשרית שבה אוכל לפגוע במדיניות הממשלה שבוחרת להקצות מאות מיליונים למשרדה של אורית סטרוק, למשרות פיקטיביות במשרדה של מאי גולן או כל שימוש אחר שהממשלה עושה – אני שם".

שאלתי אם הוא לא חושש שהתרחבות מחאת התיקופים תגרום לפגיעה משמעותית באיכות השירות בתחבורה הציבורית. "אם הייתי חושב שמחאת התיקוף תגרום לכך שאוטובוסים יאחרו, שלא תהיה תדירות סבירה, שלא יהיו מספיק נת"צים, שלנהגים לא יהיה איפה לנוח בין נסיעות, שנהגים לא יצטרכו לעבור באדום כדי שלא לקבל קנסות על איחורים, הייתי מתקף בשמחה.

"אה… בעצם זה המצב היום".

"כל דרך אפשרית שבה אוכל לפגוע במדיניות הממשלה שבוחרת להקצות מאות מיליונים למשרדה של אורית סטרוק, למשרות פיקטיביות במשרדה של מאי גולן או כל שימוש אחר שהממשלה עושה – אני שם"

3

טוב שיש עמדות לקשירת אופניים מחוץ לתחנת הרכבת במודיעין. חבל שמי שבחר את העמדות האלה כנראה לא רוכב על אופניים בעצמו. עמדות כאלה, שמאפשרות לקשור רק את הגלגל הקדמי ולא את השלדה, הן אימת הרוכבים ונכס לגנבים, שמשאירים את הגלגל ומסתלקים עם האופניים.

הפתרון של חלק מהרוכבים נראה בתמונה שצילמה ד"ר מירה פרוינד, רוכבת מושבעת בעצמה: קושרים את האופניים לרוחב, בניגוד לתכנון המקורי. זה נראה רע וגם מאוד בזבזני מבחינת השימוש במקום, אבל העיקר שסימנו וי על הצבת עמדות אופניים בתחנת הרכבת.

עמדה לקשירת אופניים מחוץ לתחנת הרכבת במודיעין, ספטמבר 2025 (צילום: ד"ר מירה פרוינד)

4

זו אומנם לא רכבת נוסעים רגילה – רק שני קרונות, 92 מקומות ישיבה ועוד כמה בעמידה, אורך המסלול שלושה קילומטרים – ובכל זאת, ככל הידוע זו הרכבת הסולארית הראשונה בעולם. היא מחברת בין מרכז העיר ביירון באוסטרליה למתחם נורת' ביץ' הסמוך.

במקור הקרונות נסעו על דיזל מזהם, שבשנים האחרונות הומר בחשמל מהשמש. האנרגיה עוברת מהפאנלים שעל גג הרכבת לסוללות ליתיום שמניעות שני מנועים חשמליים. רכבת ישראל עסוקה כבר שנים בפרויקט החשמול שמסרב להסתיים. על חשמול מהשמש אפילו לא חולמים כאן.