זמן קצר אחרי שהציעה לשותפיה להעניק לעמותה החדשה שהקימו את השם "גחלילית", איריס האן נתקלה באחת. "זה בעל חיים שאני זוכרת מילדותי בניר עציון שבמורדות הכרמל, היום כבר כמעט לא רואים אותו. באותו יום עליתי במדרגות לבית שלי בחיפה ופתאום אני רואה משהו מנצנץ על החומה. זו הייתה גחלילית גדולה".

ולמה לקרוא ככה לעמותה?
"גחליליות זה הרבה אורות קטנים שביחד עושים אור גדול. אגב באנגלית (Firefly) זה נשמע הרבה יותר לוחמני".

אם התוכניות של האן ושותפיה – עו"ד אסף פינק וליאור אביטל – יתממשו, הגחלילית שלהם תיתן פייט רציני ותגרום כאב ראש לכל מי שפוגע כמעט באין מפריע בסביבה ובבריאות הציבור בישראל. כלי הנשק שבחרו לנהל את המערכה הזו: תובענות ייצוגיות. זו אולי הדרך הארוכה, התובענית והיקרה ביותר להגן על הסביבה ועל בריאות הציבור, אבל הם מאמינים שהיא גם הכי אפקטיבית.

אם התוכניות של האן ושותפיה – עו"ד אסף פינק וליאור אביטל – יתממשו, הגחלילית שלהם תיתן פייט רציני ותגרום כאב ראש לכל מי שפוגע כמעט באין מפריע בסביבה ובבריאות הציבור בישראל

האן ופינק הם דמויות מוכרות מאוד בעולם הסביבתי. האן סיימה לפני כשנתיים קדנציה בת שבע שנים כמנכ"לית החברה להגנת הטבע. בהשכלתה היא משפטנית ומתכננת, לפני החברה להגנת הטבע כיהנה כראש אגף התכנון במשרד להגנת הסביבה, וכיום היא מרצה בטכניון ומנסה לגדל דור מתכננים שאולי לא יחזור על הזוועות התכנוניות שבוצעו בישראל בחצי המאה האחרונה.

פינק הוא משפטן עם רקורד עשיר בתובענות ייצוגיות בנושאים חברתיים וסביבתיים. תביעה שהגיש בשעתו בשם נוסעי התחבורה הציבורית בגין זיהום האוויר החמור בתחנה המרכזית בירושלים, הסתיימה בכך שחברות האוטובוסים השקיעו כ־12 מיליון שקל בשדרוג התחנה וטיפול במפגעים.

הגחלילית ליד ביתה של איריס האן (צילום: איריס האן)

רגע לפני החגים הצוות המייסד השיק את העמותה החדשה. באירוע שנערך על גדות הירקון האוויר היה מלא בלוחמנות ואופטימיות. "אסף ואני מדברים על הרעיון הזה כבר אולי עשר שנים", אומרת האן לזמן ישראל.

"היה לנו ברור שצריך להעלות מדרגה את הנושא של תובענות ייצוגיות. זה כלי חזק, יש בישראל חוק מתקדם שהתכלית שלו היא לתת כוח לאזרח הקטן מול התאגיד הגדול, אבל מכל מיני סיבות בתחום של הסביבה זה לא ממש עובד. שברנו את הראש איך לגשר על הפער".

"גחלילית", כמו עמותות רבות בתחום הסביבה ובמגזר השלישי בכלל, תנסה להיכנס לוואקום שהמדינה משאירה בשטח. לא צריך להיות מחבק עצים כדי להבחין בכך שרמת האכיפה וההרתעה בישראל כלפי עבריינות סביבתית ממקמת אותנו אי שם בעולם השלישי.

"המדינה, באמצעות הכלים שיש לה, שהם אכיפה מנהלית ואכיפה פלילית, לא יכולה או לא רוצה לעשות את העבודה. לוקח לה המון זמן והתוצאה היא שאין מספיק הרתעה"

"יש כאן כשל שוק", אומרת האן, "המדינה, באמצעות הכלים שיש לה, שהם אכיפה מנהלית ואכיפה פלילית, לא יכולה או לא רוצה לעשות את העבודה. לוקח לה המון זמן והתוצאה היא שאין מספיק הרתעה. גם כשיש בחוק כלים לא משתמשים בהם. זה עניין של תקציב, סדר עדיפויות ושיטות עבודה.

"כל הרעיון של תובענות ייצוגיות נולד מההבנה שהמדינה לא תמיד שם וצריך לתת לציבור את הכלים לתבוע, ולצערנו הנחיצות של הכלי הזה רק גוברת עם הזמן. מישהו אמור לדאוג שאנחנו כאזרחים ננשום אוויר נקי, נשתה מים טובים, נאכל ירקות ופירות בלי יותר מדי חומרי הדברה. זה לא קורה".

על השאלה למה בעצם צריך עמותה בשביל להגיש תובענות ייצוגיות – הרי החוק מאפשר לכל מי שחפץ בכך להגיש תובענה כזו – השיבו פינק והאן בסקירה שהעבירו באירוע ההשקה.

צוות המייסדים של "גחלילית": איריס האן, ניב מאירסון, ליאור אביטל ואסף פינק (צילום: באדיבות העמותה)

במצב הנוכחי, מי שמעוניין להגיש תובענה ייצוגית בתחום הסביבה צריך להתמודד עם סדרת מכשולים כמעט בלתי עבירה: לגייס חוות דעת מדעיות ומחקרים התומכים בטענה; לאתר מומחים שלא נסמכים על שולחנה של התעשייה; ולהגיע למידע המצוי ברובו בידי המזהמים והמדינה.

נוסף על כך, עליו להסתכן בכך שיושתו עליו הוצאות כבדות במקרה שבית המשפט ידחה את התביעה, ולמצוא עורך דין עם ידע סביבתי שמסוגל להתמודד עם סוללת הפרקליטים של התאגידים. ספוילר: כמעט אין כאלה בישראל.

התוצאה היא שמתוך אלפי תובענות ייצוגיות שהוגשו עד היום בישראל, רק כ־1.5% עסקו בנושאי סביבה – תובענות בודדות בשנה. מייסדי "גחלילית" הציבו לעצמם יעד – הגשת לפחות 20 תובענות ייצוגיות בשנתיים הבאות.

"גחלילית", מסבירה האן, לא מתכוונת להגיש בעצמה תובענות ייצוגיות. תפקידה יהיה לאפשר אותן: העמותה תתקצב, תלווה ותסייע בגיוס המומחים והמחקרים

לאחרונה נידונו בבתי המשפט שתי תביעות בולטות בתחום הסביבה: בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה בקשה של תושבי הרצליה להגיש תובענה ייצוגית בגין הכתם הצהוב המפורסם שמצוי בים בשל הזיהום ההיסטורי של תע"ש נוף ים. השופטת רחל ברקאי פסקה שאזרחים מנועים מלתבוע אם אינם יכולים להוכיח שנגרם להם נזק אישי בגין הזיהום.

ההחלטה הזו עומדת לכאורה בסתירה לרעיון לפיו זיהום הסביבה (ובמקרה הזה – הזרמת כימיקלים רעילים לים) פוגע בציבור כקולקטיב ובכל אזרח בנפרד. במקביל דן לאחרונה בית המשפט העליון בתובענה ייצוגית נגד "פולקסווגן" בגין פרשת "דיזלגייט", בה הציגה החברה נתונים כוזבים על שיעורי פליטת המזהמים.

"גחלילית", מסבירה האן, לא מתכוונת להגיש בעצמה תובענות ייצוגיות. תפקידה יהיה לאפשר אותן: העמותה תתקצב, תלווה ותסייע בגיוס המומחים והמחקרים. "אנחנו ניתן רוגע לתובעים", היא אומרת, "הם יידעו שאם ייפסקו נגדם הוצאות יהיה מי שישלם. אנחנו לא מתכוונים להפסיד אבל כיום הרבה אנשים מפחדים להגיש תובענות ייצוגיות מחשש להוצאות".

הזיהום בנחל אשלים, 2017 (צילום: ג'ורגי נורקין, רשות הטבע והגנים)

כדי שכל זה יתאפשר כבר גויסו 2.5 מיליון שקל מקרנות פילנתרופיות, בראשן יד הנדיב. תמיכה נאה הגיעה גם מתובענה ייצוגית שכבר הסתיימה – זו שהוגשה נגד כי"ל בעקבות אסון נחל אשלים שבו זרמה חומצה רעילה מבריכת הגבס של התאגיד לאפיק הנחל. התביעה הסתיימה בכך שכי"ל שילמה 115 מיליון שקל לטובת שיקום הנחל ופיצוי לציבור.

מייסדי "גחלילית" מקווים לגייס עוד כמה מיליונים כדי להתניע את התביעות הראשונות, ובהמשך הכסף אמור להגיע מהתביעות עצמן. האן: "לפי המודלים שלנו, בתוך ארבע–חמש שנים הכסף יחזיר את עצמו מהתביעות.

"התוכנית העסקית היא שבתוך חמש שנים נשיג פסקי דין עם סכומים שיתקצבו את העמותה, וכל מה שמעבר לזה ילך לתוך התנועה הסביבתית ולטובת הסביבה בישראל".

"התוכנית העסקית היא שבתוך חמש שנים נשיג פסקי דין עם סכומים שיתקצבו את העמותה, וכל מה שמעבר לזה ילך לתוך התנועה הסביבתית ולטובת הסביבה בישראל"

בתעשייה יגידו שאתם חבורה של חמדנים שמבקשים לרכוב על גב המגזר היצרני כדי להתעשר.
"אם זאת הייתה המוטיבציה היינו עושים תביעות על ביסלי ובמבה. יש תביעות מאוד קלות בעיקר בתחום הצרכנות, שלצערנו הוציאו שם רע לתחום של התובענות הייצוגיות.

"חלק מהביקורת שיש על תחום התובענות הייצוגיות מוצדקת, כמו עורכי דין שסופרים את מספר הריבועים בנייר טואלט ואם גילו שיש 500 ריבועים במקום 600 הם טוענים שנגרמה להם עוגמת נפש אדירה. או בתחום הנגישות כשהולכים על הראש של עסקים קטנים. מי שרוצה לעשות כסף קל הולך לשם.

"אנחנו נכנסנו להרפתקה שכסף היא לא המטרה בה, התחלנו להשקיע לפני שידענו אם בכלל נצליח לגייס תקציב. בעמותה יש בסך הכול שלוש משרות חלקיות ושני סטודנטים. מי שרוצה חיים קלים הולך לתביעות שמגישים בלי חוות דעת או עם חוות דעת שלא צריך להשקיע בה 100 אלף שקל והיא גם לא שווה הרבה.

הפגנה בתל אביב הקוראת למאבק במשבר האקלים, 29 באוקטובר 2021 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

"אנחנו מתכוונים להשקיע הרבה ולהציג לבית המשפט חוות דעת משמעותיות. תיק שבנוי טוב זה תיק שהושקעו בו בין 150 ל־250 אלף שקל".

כדי שיהיה עם מי לצאת למלחמה, הקימו ב"גחלילית" את סיירת התובענות הייצוגיות: 25 עורכי דין, מכל המגזרים והמגדרים, שעברו הכשרה אינטנסיבית שכללה מפגש שבועי של יום שלם במשך שנה, ועוד סמינרים ונסיעת לימודים לארה"ב.

עורכי הדין – ביניהם צעירים בתחילת דרכם וגם בכירה במשרד המשפטים שפרשה לאחרונה – נכחו באירוע ההשקה ונראו חדורי מוטיבציה. האן מתארת בהתרגשות את תהליך הגיוס. "קיבלנו יותר מ־100 מועמדויות, האנשים שהגיעו להתראיין אמרו שיש להם הרבה עבודה אבל הם מחפשים גם משמעות. ההכשרה הייתה מאוד אינטנסיבית.

"מצבה של מערכת המשפט הוא בעיה, אבל אין לנו דרך אחרת. החלופה היא לוותר ולא לשחק על המגרש, ואז אתה נשאר עם המצב הנוכחי שבו האכיפה לא קיימת"

"בסוף ההכשרה התגובות שקיבלנו היו בנוסח, 'באנו לריאיון עם שלושה אנשים נורמטיביים ואז גילינו שהתקבלנו למחנה גחליליות'. צריך לזכור שלעורך דין בתובענה ייצוגית אסור לקבל כסף. הוא מקבל תשלום רק בסוף התהליך על פי הפסיקה של בית המשפט. בינתיים כבר חילקנו את עורכי הדין לצוותים וכל צוות כבר עובד על שתי תביעות".

כולנו מכירים את המכתבים שלקוחות מקבלים מדי פעם מחברת הסלולר שלהם עם הודעה שבעקבות תביעה ייצוגית הם יקבלו כמה שקלים. מה הטעם בזה?
"זה מה שיפה בתובענות בתחום הסביבה והבריאות, בשונה מתביעות צרכניות, הפיצוי הוא לציבור כקולקטיב. לאן הפיצוי ילך? את זה קובעים בתוך הליך הגישור. אנחנו נדאג שהוא ילך לטובת תיקון במקום שבו יש בעיה ונזק".

מערכת המשפט כורעת כבר היום תחת העומס. אתם עומדים להציף אותה בתביעות מסובכות ועתירות ידע שיימשכו שנים ויעסיקו שופטים שרובם לא מכירים את תחום הסביבה.
"מצבה של מערכת המשפט הוא בעיה, אבל אין לנו דרך אחרת. החלופה היא לוותר ולא לשחק על המגרש, ואז אתה נשאר עם המצב הנוכחי שבו האכיפה לא קיימת.

אילוסטרציה: נחיל גחליליות ב<span dir="rtl">טאיוואן</span>, 7 במאי 2024 (צילום: I-Hwa CHENG / AFP)

"לגבי השופטים, בהחלט יש בעיה של חוסר מודעות והיעדר הכשרה סביבתית, אחד היעדים שלנו הוא להביא לכך שהצטברות של תיקים ושל ידע משפטי תשפר את מערכת המשפט. המטרה היא ליצור תקדימים שיעזרו לשופטים לקבל הכרעות".

אז בעצם היומרה שלכם היא להיות רובין הוד של הסביבה? להעביר כסף מהמזהמים העשירים לתנועה הסביבתית הענייה?
"לא הייתי מגדירה את זה ככה. כל מה שאנחנו רוצים זה לחיות בעולם סביר ובריא, ואנחנו מבינים שהמדינה לא עושה מספיק ושצריכים את הכוח שלנו. תביעה ייצוגית זה לא רק כסף, זה גם שיקום ותיקון המפגע, ואם על הדרך נצליח להחזיר כסף לתנועה הסביבתית כדי שתוכל להמשיך להיות שומרת הסף – זה חלק מזה.

"במדינה אוטופית בכלל לא צריך תנועה סביבתית. כסף הוא אמצעי, לא מטרה".