ביום חם של אמצע יולי, בקומה החמישית של בניין הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל אביב, התכנסו כ־15 אנשי אקדמיה, סביבה ותשתיות בחדר ישיבות סגלגל. בזום נכחו עוד כמה עשרות. על הפרק: "אתגרי הטיפול בפסולת הבניין בעזה".
הכוונות היו טובות אבל התוצאה נראתה מעט מנותקת, ולא רק בגלל שבדיון לא השתתפו תושבי עזה בפרט או פלסטינים בכלל: המלחמה הייתה בעיצומה, האש וההרס נמשכו במלוא הקצב, ואיך בכלל אפשר לדבר על "אתגר הפסולת" במציאות שבה יש הרבה יותר הריסות מבניינים והטרגדיות האנושיות ממשיכות להיערם בשני הצדדים?
באותה נשימה, הנתונים שהוצגו על ידי כמה מהמרצים הבהירו שיגיע הרגע שבו המזרח התיכון יצטרך להתמודד עם אתגר בקנה מידה לא מוכר. עדי בן נון, ראש היחידה למיפוי גיאוגרפי באוניברסיטה העברית, עוקב יום־יום מתחילת המלחמה באמצעות צילומי לוויין אחרי היקף ההרס ברצועת עזה.
לפי ראש היחידה למיפוי גיאוגרפי באוניברסיטה העברית, כ־160 אלף מבנים, שהם כ־70% מסך המבנים ברצועה, ספגו הרס שהופך אותם בלתי ראויים למגורים
לפי בן נון, כ־160 אלף מבנים, שהם כ־70% מסך המבנים ברצועה, ספגו הרס שהופך אותם בלתי ראויים למגורים; כשרפיח, עם תשעה מבנים הרוסים מכל 10, צועדת בראש מצעד החורבן. חוץ מבנייני מגורים, נהרסו 2,308 מבני חינוך ברצועה ו־81% מהכבישים. ואלה, כאמור, נתונים מלפני שלושה חודשים, לפני שהעיר עזה נכנסה למעגל ההרס המאסיבי.
"כשיגיע הרגע", אמרה עדי מגר, דוקטורנטית בנושא פסולת בנייה ועמיתת מדיניות במכון מיתווים, שיזמה את יום העיון, "אנחנו רוצים שנייר עם מסקנות והמלצות שלנו יהיה מונח על שולחנם של מקבלי ההחלטות".
הרגע כנראה הגיע, ככל שאפשר לסמוך על המציאות השברירית של המזרח התיכון, והרבה תוכניות שנרקמו באקדמיה ובתנועה הסביבתית בשנתיים האחרונות הופכות כעת לאקטואליות.
בטווח הזמן המיידי, הפעילות הרלוונטית ביותר היא זו של מכון הערבה ללימודי סביבה, שכפי שדווח כאן גם בימים הקשים ביותר של המלחמה הצליח לשמור על קשר עם אנשי עמותת "דאמור" ברצועה, שותפיו לפרויקטים סביבתיים אזוריים בימי שגרה.
מייד עם פרוץ הפסקת האש, מספר ד"ר דוד לרר ממכון הערבה, הצדדים התחילו לדבר על היום שאחרי. לרר הביע השבוע אופטימיות שהרבה מהלכים שהיו תקועים כל עוד הלחימה נמשכה יותנעו עכשיו. למשל, הכנסה לרצועה של ציוד לטובת הקמת מתקן התפלה קטן שתקוע כבר תקופה ארוכה באל־עריש.
בימים הקרובים אמורים לעבור לרצועה גם ארבעה מתקנים של חברת "ווטרג'ן", שפיתחה טכנולוגיה לייצור אלפי ליטרים ביום של מי שתייה מהלחות שבאוויר
בימים הקרובים אמורים לעבור לרצועה גם ארבעה מתקנים של חברת "ווטרג'ן", שפיתחה טכנולוגיה לייצור אלפי ליטרים ביום של מי שתייה מהלחות שבאוויר. לחובבי האירוניה: הבעלים של ווטרג'ן, מיכאל מירילשוילי, הוא אביו של יצחק, הבעלים של ערוץ 14.
התוכנית של מכון הערבה ודאמור, שפעלה כבר במהלך המלחמה ועכשיו מקווים להרחיב אותה משמעותית, היא להקים שורה של מחנות פליטים על בסיס טכנולוגיות ירוקות מתקדמות המאפשרות חיים תקינים ללא תלות בחיבור לתשתיות רשת.
במחנות הללו יוקמו מתקנים קטנים להתפלת מים ולטיהור שפכים, מערכות לייצור אנרגיה באמצעות פאנלים סולאריים, סוללות לאגירת אנרגיה לשעות שבהן אין שמש, וכאמור – מתקנים לייצור מים מהאוויר.
"הרעיון הוא להראות שיש היתכנות למודל של מחנה שמאפשר חיים סבירים למשך שנים – הרי ייקח שנים עד שייבנו מחדש את הבתים והערים", אומר ד"ר לרר, "זה מודל לטווח ארוך ולכן חייבים להיות בו כל השירותים הבסיסיים.
"כמה מחנות כאלה כבר פועלים, בעיקר באזור המוואסי. אנחנו מאמינים שנצליח להקים מחנות שיספקו פתרון ל־20 אלף בני אדם בדרום ו־20 אלף בצפון. מדובר על מחנות הפועלים בניהול עצמי של הקהילה. יש ועדה שדואגת לניקיון ולביטחון, ויש עדיפות בקבלה למשפחות שאיבדו את האב, לזקנים וכמובן ליתומים".
"הרעיון הוא להראות שיש היתכנות למודל של מחנה שמאפשר חיים סבירים למשך שנים – הרי ייקח שנים עד שייבנו מחדש את הבתים והערים. זה מודל לטווח ארוך"
איך השותפים שלכם הגיבו להפסקת האש?
"אני מופתע מהאופטימיות שלהם מרגע שיצאה ההודעה על הפסקת האש. אחרי כל מה שעברו ציפיתי ליותר ציניות. יש התארגנות גם ברצועה וגם אצל הפלסטינים שמרוכזים בקהיר לקראת שיקום עזה – כינסו אנשי אנרגיה בסדנה כדי לתכנן שיקום של רשת האנרגיה ברצועה, ויש התארגנות לנסות להקים בסיני שדה סולארי שיספק 50 מגהוואט לרצועה.
"העזתים רוצים לקחת פיקוד על החיים האזרחיים מתחת לחסות של הרשות הפלסטינית".
הכתישה המוחלטת של רצועת עזה הביאה לקריסת כל המערכות. נקודת האור מהזווית הישראלית – אם אפשר לכנות את זה כך – היא שעל אף החששות והאזהרות, הנזק הסביבתי האדיר נשאר ברובו תחום לתוך הרצועה.
הביוב שלא טוהר בגלל השבתת מתקני הטיפול כמעט שלא הגיע לישראל, גם כי כשאנשים לא שותים ואוכלים יש הרבה פחות ביוב, וגם כי בהיעדר צנרת תקינה הביוב לא זרם לים אלא פשוט נספג וחלחל לאדמה. מגפות ומחלות פגעו בשלבים מסוימים בחיילים ששהו ברצועה בתנאים סניטריים ירודים, אבל לא יצאו משליטה ולא התפשטו לתוך ישראל.
במהלך המלחמה הייתה זרימה של ביוב דרך נחל חנון לנחל שקמה, שהפכה למפגע רציני בעוטף באזור אור הנר, אבל אחרי חודשים של טיפול גם האירוע הזה הסתיים בנזק מקומי. לצד זה יש תופעות שקשה לאמוד את השלכותיהם ארוכות הטווח, כמו חדירת אלפי כלבים משוטטים בתחילת המלחמה וזיהום אקוויפר החוף.
הצורך לספק לתושבי הרצועה צרכים בסיסיים, שגבר ככל שהמלחמה העמיקה, העמיד באור מביך את ההצהרות המתלהמות של הקברניטים הישראלים בתחילת הדרך
הצורך לספק לתושבי הרצועה צרכים בסיסיים, שגבר ככל שהמלחמה העמיקה, העמיד באור מביך את ההצהרות המתלהמות של הקברניטים הישראלים בתחילת הדרך.
בימים הראשונים למלחמה הודיע מי שהיה אז שר האנרגיה, ישראל כ"ץ, על ניתוק קווי המים מישראל לרצועה. "מה שהיה לא יהיה", הכריז. בשלבים המאוחרים של המלחמה, כשהעולם האשים את ישראל בהרעבה ובפשעים נגד האוכלוסייה האזרחית, צה"ל והממשלה לא הפסיקו להוציא הודעות שתיארו את המאמצים הכבירים שישראל עושה כדי להזרים מים ולהכניס סיוע לרצועה.
בסיני אף הוקם מתקן התפלה על ידי האמירויות, באישור ובתמיכת ישראל, שגם אישרה להכניס עשרות משאיות עם צינורות כדי להקים צינור שיזרים את המים מהמתקן לתוך הרצועה. העובדה שהמים הגיעו מהצד הדרומי ולא מתוך ישראל – הרחק מעינו של הבייס הזועם – הייתה נוחה לכולם.
לצד כל אלה, כאמור, ישנה סוגיית הבניינים החרבים. בכנס באוניברסיטת תל אביב הוצגו מחקרים ואומדנים של האו"ם וגורמים אחרים, לפיהם יש ברצועה כ־50 מיליון טון פסולת בניין, שעלות הפינוי שלהם תגיע לכ־1.2 מיליארד דולר וזמן הטיפול המשוער הוא 21 שנה. כל זה, כאמור, נכון לשלושה חודשים לפני סיום המלחמה.
ד"ר תומר פישמן מאוניברסיטת ליידן בהולנד הציע את גישת הכרייה האורבנית, במסגרתה לא ממהרים לפנות את הריסות הבניינים – אלא מאתרים באמצעות טכנולוגיות מתקדמות ובינה מלאכותית מתכות, מינרלים וחומרים בעלי ערך ומשתמשים בהם לטובת תהליך הבנייה מחדש.
בכנס באוניברסיטת ת"א הוצגו מחקרים ואומדנים של האו"ם וגורמים אחרים, לפיהם יש ברצועה כ־50 מיליון טון פסולת בניין, שעלות הפינוי שלהם תגיע לכ־1.2 מיליארד דולר וזמן הטיפול המשוער הוא 21 שנה
השאלה העיקרית כעת היא האם הרעיונות הללו ונוספים שהועלו בפורומים שונים יגיעו לשולחנם של הגופים שכבר יושבים על מדוכת שיקום עזה והאזור. וכמובן, האם השיקום בכלל ייצא לדרך כשעל כל צעד ושעל מתעוררים מכשולים וטענות הדדיות להפרת ההסכם.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהכי טוב פשוט להעביר את כל באוכלוסיה למקום יותר בטוח כמה שיותר רחוק מישראל, ככה מתפטר משנואי נפשנו, בסוף ביבי טראמפ צודקים.
חבל רק שאתם לא מקשיבים להם מהתחלה שמאלנים קטנים ונפוחים מרוב גאווה וחשיבות.
מה שביבי מבין בחמש דקות לכם לוקח שנתיים להבין.
רק חבל כשתכירו בכך כבר תהיו לא רלוונטיים אפ' לעצמכם