אפשר היה לפטור את החלטת ועדת השרים לענייני חקיקה מאתמול (ראשון) – להבטיח את תמיכת הקואליציה בקריאה הטרומית בהצעת החוק שמבקשת למנוע את התמודדותו של ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט בבחירות הקרובות – כעוד הטרלה פוליטית. זו הצעת חוק כה פגומה ומסוכנת, שגם אם תאושר, ספק אם תגיע לקו הסיום.

אבל מעבר לעצם ההצעה, שמונעת ממניע פרסונלי שקוף לגמרי, תמיכתה של ועדת השרים מסמנת מגמה רחבה ומדאיגה יותר: תחילתה של מתקפה ממוסדת מצד הממשלה על הליך הבחירות לכנסת הבאה.

על הנייר, הבחירות אמורות להיערך בתוך שנה בדיוק, אך כל ההערכות מצביעות על הקדמתן. בינתיים, מתעורר חשש שהקואליציה – שעל פי הסקרים צופה לעצמה תבוסה – תנצל את התקופה הזו כדי לשבש את מערכת הבחירות ואת תוצאותיה בכל דרך אפשרית.

בינתיים, מתעורר חשש שהקואליציה – שעל פי הסקרים צופה לעצמה תבוסה – תנצל את התקופה הזו כדי לשבש את מערכת הבחירות ואת תוצאותיה בכל דרך אפשרית

אחת הדרכים לכך היא קידום הצעות חוק מופרכות שמטרתן אחת: לפגוע במתחריו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ובסיעות האופוזיציה, ולסייע למפלגות הקואליציה. במצב רגיל אפשר היה להניח בביטחון שהצעות כאלה ייעצרו בדרך – ואם יצליחו להתקדם, בג"ץ יבטל אותן במהירות בשל אי-חוקתיותן. אך במצב של שיטפון חקיקתי – אין כל ודאות שכך יקרה.

בנימין נתניהו מצביע בבחירות לכנסת בקלפי בירושלים, 1 בנובמבר 2022 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

הצעת החוק הנוכחית באה לשנות את חוק מימון מפלגות. גם חוק זה וגם חוק המפלגות מלאי חורים ואינם מספקים תשתית רגולטיבית אמיתית לניהולן של מפלגות בישראל.

במשך השנים ניצלו מפלגות רבות – מכל קצות הקשת הפוליטית – את הלקונות האלה, צברו חובות, קיבלו מימון עודף מהמדינה, לעיתים רטרואקטיבית, ויצרו מערכת כמעט חסרת פיקוח. דוחות מבקר המדינה לאורך השנים משקפים היטב את הכשל הזה.

אלא שהצעת החוק של ח"כ אביחי בוארון (הליכוד) לא נועדה לתקן את הכשלים הללו, אלא להוסיף עיוות חדש. לפי ההצעה, אם נרשמת מפלגה חדשה שבראשה עומד אדם שכיהן בשבע השנים האחרונות כיו"ר מפלגה אחרת שצברה חובות – כספי המפלגה החדשה ישמשו תחילה להחזר חובות המפלגה הקודמת.

על פניו, העיקרון של השבת חובות עבר נראה ראוי: אין סיבה שפעילים פוליטיים ישאירו אחריהם שובל של חובות לספקים, לבעלי תפקידים ולמדינה. אך ההצעה מתייחסת רק להיבט אחד וצר מאוד של התופעה, במקום להתמודד עמה כמכלול.

על פניו, העיקרון של השבת חובות עבר נראה ראוי: אין סיבה שפעילים פוליטיים ישאירו אחריהם שובל של חובות לספקים, לבעלי תפקידים ולמדינה. אך ההצעה מתייחסת רק להיבט אחד וצר מאוד של התופעה

שורש הכשל בהצעה טמון בהנחת היסוד שלה – שמפלגה היא יושב ראש המפלגה. זהו עיוות של עקרון מסך ההתאגדות, שהוא עיקרון יסודי בדיני תאגידים. כמו חברות, עמותות וגופים משפטיים אחרים, גם מפלגה היא ישות משפטית נפרדת. הרמת מסך נעשית רק במקרים חריגים, משום שהיא פוגעת ברציונל של עצמאות התאגיד.

רק שלטון כושל שעסוק בשרידות אישית ופוליטית, מפחד להתמודד מולי. לכן הוא מנסה להעביר חוק אנטי-דמוקרטי ופרסונלי שנועד לבלום אותי מלרוץ
ומהמדינה להתקדם לאיחוי ושיקום.
זה לא יעזור.
החוק לא חוקתי וייפסל מיד.
אנחנו ננצח, נאחד את העם, ונשקם את ישראל.

— Naftali Bennett נפתלי בנט (@naftalibennett) October 26, 2025

ההצעה מייחסת למפלגה החדשה את חובות המפלגה הישנה רק משום שבראשה עומד אותו אדם – ובכך היא פוגעת פעמיים במסך ההתאגדות, של שתי המפלגות גם יחד.

הקריטריון שנבחר הוא שרירותי: מדוע דווקא היו"ר? ואם אותו אדם משובץ במקום השני ברשימה – אין הצדקה להחיל עליו את אותה חובה? מעבר לכך, קל יהיה לעקוף את ההוראה באמצעות "מועמדי קש" שיפרשו מייד אחרי הבחירות ויעבירו את השרביט ליו"ר האמיתי.

ההצעה גם מפלה בין מפלגות חדשות לוותיקות. יו"ר מפלגה ותיקה יכול לעמוד בראש מפלגה שחייבת מיליונים בלי כל חובה להשיבם, ואילו מפלגה חדשה – שיכולה להיות שונה לגמרי – תישא באחריות לחובות גוף אחר רק משום זהות העומד בראשה. בכך היא מקשה עוד יותר על הקמת מפלגות חדשות, שממילא כמעט בלתי אפשרית במצב שבו אחוז החסימה גבוה.

ומעל הכול – זו הצעת חוק פרסונלית לחלוטין, שנתפרה למידותיו של בנט, שעמד בעבר בראש מפלגות שהותירו אחריהן חובות. מטרתה ברורה: למנוע את התמודדותו של מי שמסתמן כאיום המרכזי על נתניהו בבחירות הקרובות.

זו הצעת חוק פרסונלית לחלוטין, שנתפרה למידותיו של בנט, שעמד בעבר בראש מפלגות שהותירו אחריהן חובות. מטרתה ברורה: למנוע את התמודדותו של מי שמסתמן כאיום המרכזי על נתניהו בבחירות הקרובות

בין אם מדובר בתחילתו של גל חקיקה שמטרתו לעוות את ההליך הדמוקרטי ובין אם רק בהטרלה פוליטית, יש לוודא שההצעה הזו לא תתקדם במסלול החקיקה ולא תהפוך מקוריוז לאיום ממשי.