ביולי האחרון ביקר בכנסת שאדי מרטיני, פעיל אופוזיציה סורי מחאלב ואחד שמכיר היטב את ישראל. מרטיני, שעבד בעבר עם גורמים ישראליים, הגיע לאחר פגישה עם נשיא סוריה החדש, אחמד א-שרע (מוחמד אל ג'ולאני), שמנסה לאותת על שינוי: הופעה מתונה יותר, שיח פתוח יותר והבעת נכונות עקרונית להצטרף להסכמי אברהם "בתנאים הנכונים". המסר שהביא: אנו מנסים ליצור סוריה חדשה, כזו שמכבדת את אזרחיה ואת שכנותיה, גם אתכם. בואו ונבנה  עתיד אחר ביחד. 

נשיא סוריה מאותת על נכונות עקרונית להצטרף להסכמי אברהם "בתנאים הנכונים". המסר שהביא פעיל האופוזיציה הסורי: אנו מנסים ליצור סוריה חדשה, שמכבדת את אזרחיה ושכנותיה. בואו נבנה עתיד אחר ביחד

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

בעודו מדבר בכנסת, משלחת ישראלית עשתה דרכה לאזרבייג'ן לדון על הסכם ביטחוני חדש כתחליף להסכם הפרדת הכוחות הוותיק משנת 1974. אז, לאחר מלחמת יום הכיפורים, קיבע הסכם הפרדת הכוחות אזור חיץ, כמו גם את מספר הטנקים שיוכלו להימצא באזור הגבול.

ההסכם ההוא סייע להחזיק את הגבול שהיה, עד לעשור שעבר, השקט ביותר בישראל. אלא שאז החלה מלחמה בסוריה, והצבא הסורי – אותו צבא עליו אמורים היו משקיפי האו"ם להשגיח – נטש לא מעט מנשקו ונסוג לכיוון דמשק. מציאות המלחמה הסורית הפכה את הגבול לזירה אחרת, אליה זרמו לוחמים זרים, מיליציות ומורדים – שאליהם לא התייחס הסכם ההפרדה.

דרישתה של ישראל לפירוז דרום סוריה מנשק ולפירוק המיליציות הנותרות, מחייבת הסדר אחר בין שתי המדינות. סוגיות אחרות, בהן נוכחות צה"ל באזור החיץ ופעילותו לסיכול איומים, כדוגמת חוליית הטרור בכפר בית ג'אן בגולן הסורי, מחייבת חשיבה רחבה יותר מ"הסכם הפרדה". אלא שדווקא כאן, נראה שרב המשותף על השונה בין שתי המדינות.

האינטרס הישראלי ברור למדי, ולבטח לאחר ה-7 באוקטובר: ישראל לא תסכים לנוכחות כוחות טרור, מיליציות חמושות או כוחות פרוקסי עוינים בקרבת הגבול. כפי שישראל פעלה נגד איראן ושלוחותיה בסוריה – פעילות שהצליחה להחליש כוחות אלה, ובדיעבד סייעה לא-שרע לעלות לשלטון – תמשיך ישראל לפעול נגד כוחות ומיליציות המתכננות לפעול נגדה מזירת הגבול הסורית.

אלא שעל פניו האינטרס הסורי אינו רחוק מכך: סוריה של א-שרע מעוניינת גם היא בסילוק המיליציות ובמיוחד אלו שאינה יכולה "לסלק" בעצמה. על מנת ליצור צבא אחד וממשלה אחת, על סוריה להחליש מיליציות וכוחות עצמאיים שאינם סרים למרותה של דמשק.

האינטרס הסורי לא רחוק מהישראלי: גם סוריה של א-שרע רוצה בסילוק המיליציות. במיוחד אלו שאינה יכולה לסלק לבד. כדי ליצור צבא אחד וממשלה אחת, על סוריה להחליש כוחות עצמאיים שלא סרים למרות דמשק

אלא שאז התרחש הטבח בסווידא ב-20 ליולי. סכסוך בין בדואים לדרוזים על נתיבי הברחה הפך תוך ימים לטבח של ממש, שהתרחש בהשגחתם ובהשתתפותם של כוחות הביטחון הסורים.

התמונות הקשות והפגיעה בקהילת המיעוט הקשורה לקהילה הדרוזית בישראל דחפו את ישראל לתגובה. הטבח סימן קו אדום, הן בהקשר למדיניות המיעוטים בסוריה והן בהקשר למיליציות האסלאמיסטיות שנשלחו לדרום ולקרבת הגבול בישראל. כוחות צה"ל, שכבר נפרשו בעומק שטח החיץ, לא התכוונו לסגת ומכאן המשיך סיפור ההסכם שלא נחתם.

המבוי סתום לכאורה, אך לא כך תמונת האינטרסים. למרות האירועים או אפילו בגללם – נראה הסכם בטחוני אפשרי ודווקא נחוץ מתמיד. לסוריה אין אינטרס לתמוך במיליציות וכוחות פרוקסי שאינם נתונים למרותה, והיא גם יודעת שישראל תמצא את הדרך לנטרלם, עם הסכם או בלעדיו.

ההסכם, שהחל להתגבש, עסק בהסדרי הביטחון ובמנגנון שיאפשר תגובה סדורה יותר לאיומים בחזית הגבול, כדי שאלה ינוטרלו בצורה שלא תפגע מהותית בריבונות הסורית. ככלל, קיים אינטרס סורי  בבניית מנגנון תיאום ביטחוני ובהמשך העבודה לסגירת מסלולי הברחת הנשק הפוגעים גם בדמשק.

ההסכם, שהחל להתגבש, עסק בהסדרי הביטחון ובמנגנון תגובה לאיומים שלא יפגע מהותית בריבונות הסורית. ככלל, קיים אינטרס סורי במנגנון תיאום ביטחוני ובהמשך סגירת מסלולי הברחת הנשק, הפוגעים גם בדמשק

מהלכים אלה אמורים, בסופו של דבר, לחזק את ריבונותה של סוריה. עבור ישראל, מנגנון ביטחוני יאפשר עבודה נכונה יותר בחזית הגבול, ואולי גם יצליח לייתר פעילות צבאית, כגון זו שגבתה מחיר לאחרונה.

בנוסף, מנגנון ביטחוני כזה יוכל לאפשר ערוצי שיתוף פעולה עתידיים, שכבר נמצאים על השולחן בתחום הכלכלי, בפיתוח חקלאי ובנושאים הקשורים לבנייתה של סוריה כשכנה טובה יותר.

ההתחממות הנוכחית היא עדות, לניסיון נוסף של האסטרטגיה האיראנית לסכל הישג אזורי, על ידי שיקום יכולות והצבת כוחות עוינים שנועדו לסכל הסכמים ביטחוניים ודיפלומטיים שיוכלו דווקא לחזק את מדינת ישראל. מעבר למיליציות טרור, סוריה החדשה כוללת כוחות מתונים יותר, שחלקם עבדו ב-15 השנים האחרונות לבניית יחסים אחרים מול ישראל.

נכון שהמסר הישראלי לסוריה ידבר בשפה שאינה קינטית בלבד. על מנת ליצור מציאות גבול אחרת, יש להשתמש בכלים לא-צבאיים, תוך העברת מסר שפניה של ישראל אינם לכיבוש דרום סוריה ולהכשלת המשטר החדש, אלא דווקא לסיוע לבניית חזון סורי חדש המתבסס על הציר המתון, על הבטחת זכויות המיעוטים ועל הסדרי גבול שיסייעו לבניית גבול בטוח. גבול שאולי, בעתיד, יראה פעילות חוצת גבול שתבשר על יחסים אחרים בין ישראל לסוריה.

כדי ליצור מציאות גבול אחרת, יש להשתמש גם בכלים לא-צבאיים, תוך העברת מסר שפניה של ישראל אינם לכיבוש דרום סוריה ולהכשלת המשטר החדש, אלא דווקא לסיוע לבניית חזון סורי חדש

סוריה החדשה תוכל להתייצב כאויב – אבל אולי גם כשותף – וכדאי לישראל לבחון גם את האופציה השנייה.

ניר בומס הוא חוקר סוריה באוניברסיטת תל אביב וחבר בקואליציה לביטחון אזורי.