בימים האחרונים עלה שמו של סילבן שלום כמועמד פשרה ליו"ר התעשייה האווירית. ההצעה למנות את השר לשעבר לתפקיד פוליטי, בשכר גבוה ועם כוח רב תחתיו, כבר עוררה התנגדות – בין היתר על רקע עדויות של נשים שעבדו תחתיו בעבר. נכון לכתיבת שורות אלה, ספק אם המינוי אכן יקודם, ומה שבטוח הוא שאף אישה אינה מועמדת לתפקיד.
מצד שני, מיכל עבאדי־בויאנג'ו מונתה לאחרונה לחשבת הכללית באוצר. אלא שגם חזרתה של אישה לתפקיד בכיר זה אינה משנה את התמונה הכללית: בשלוש השנים האחרונות נרשמה הרעה משמעותית בייצוג נשים בשירות המדינה. דווקא הייתה הזדמנות לשנות את מאזן הבכירות בשירות הציבורי, אך היא הוחמצה, כאשר במקביל למינויה של החשבת מונה מהרן פרוזנפר לראש אגף התקציבים.
בממשלת השינוי דווקא נרשמה קפיצה חיובית בעוצמה הפוליטית של נשים, עם עשר מנכ"ליות של משרדי ממשלה. לעומת זאת, בממשלה הנוכחית – אף שיש בה כמה פוליטיקאיות קולניות ואף שרה ל"שוויון חברתי וקידום מעמד האישה" – אין ולו מנכ"לית אחת, להוציא את דרורית שטיינמץ, שמשמת כממלאת מקום מנכ"ל משרד ראש הממשלה.
שיעור הנשים בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות ירד מ־47% לפני כעשור לכ־34% כיום. ההרעה מתבטאת גם בכך שמספר החברות שבהן לא מונו כלל דירקטוריות זינק בעשור האחרון מ־17% ל־31%
גם הייצוג הפוליטי של נשים בירושלים וברשויות המקומיות ירד אל מתחת לרף שנרשם בעשור האחרון.
שיעור הנשים בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות ירד מ־47% לפני כעשור לכ־34% כיום. ההרעה מתבטאת גם בכך שמספר החברות שבהן לא מונו כלל דירקטוריות זינק בעשור האחרון מ־17% ל־31%. מנגד, באקדמיה, בחברות הגדולות הנסחרות בבורסה ובקצונה הזוטרה בצה"ל נרשם שיפור מסוים, אף שבשולחן המטה הכללי נותרה רק אלופה אחת, בתפקיד שאינו מבצעי.
לא בייצוג, לא בתקציב ולא במינויים
יתרה מכך, בעשורים האחרונים לא נרשם שיפור בהגדלת הייצוג של נשים ברכישת השכלה במקצועות הנשלטים מסורתית בידי גברים. במקביל, בשוק העבודה כבר ניכרת נסיגה: נשים חוזרות למקצועות הנתפסים כ"נשיים" ומניבים הכנסות נמוכות יותר – תהליך המכונה בשפה המקצועית "בידול מגדרי".
הנתונים הללו מופיעים במדד אי־השוויון המגדרי, המתפרסם זה 13 שנה על ידי מכון ון ליר ופותח על ידי ד"ר הגר צמרת. היחלשות העוצמה הפוליטית של נשים והדרתן ממוקדי קבלת ההחלטות הובילו בשנה החולפת לירידה של 6% במדד. מאז 2004 אומנם נרשם שיפור מצטבר של כ־15% בשוויון – כלומר התקדמות של פחות מאחוז לשנה – וקצב השיפור האיטי מבטא למעשה נסיגה.
בשלוש השנים האחרונות ניכרת החמרה, על רקע הפגיעה בדמוקרטיה והחלשת שומרי הסף. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא ביטול נבחרת הדירקטורים בידי השר דודי אמסלם – מהלך שפגע בסיכוי לשמר את הייצוג היחסי של נשים בחברות הממשלתיות, והחריף מגמה שהחלה כבר בתקופת הקורונה, אז הופסקו ההכשרות לדירקטוריות ולא נכנסו נשים חדשות למאגר.
"שוויון מגדרי מצריך מאמץ והשתדלות ומנגנונים. לפני כמה שנים הייתה גם התייחסות לתקציב מזווית מגדרית, והיום זה בקושי נעשה והתמסמס. אז את לא בייצוג, לא בתקציב ואין מינויים"
"ברגע שאין בקרה ואכיפה, בגלל שפירקו את הנבחרת והחלישו את רשות החברות שאמורה להבטיח את ההחלטה לייצוג יחסי, אנחנו מייד רואות ירידה בייצוג והוצאה של נשים מעוד מוקדי כוח", אומרת הדס בן אליהו, אחת החוקרות העומדות מאחורי הדוח.
בן אליהו מציינת כי אומנם בעקבות עתירה של פורום דבורה ושדולת הנשים, שעסקה באי־מינוי מנהלות למשרדי הממשלה ולמשרות אמון, "בג"ץ אמר שזה לא תקין, אבל שוויון מגדרי מצריך מאמץ והשתדלות ומנגנונים. לפני כמה שנים הייתה גם התייחסות לתקציב מזווית מגדרית, והיום זה בקושי נעשה והתמסמס. אז את לא בייצוג, לא בתקציב ואין מינויים".
לא רק עניין מספרי
להיעדר הייצוג סביב שולחנות קבלת ההחלטות יש גם השלכות מעשיות. "זה לא רק עניין מספרי, אלא מתבטא במדיניות שלא לקחה נשים בחשבון בשום שלב", אומרת טל הוכמן, מנכ"לית "שדולת הנשים בישראל". בעקבות המלחמה החלה השדולה להפעיל את "הקו של אליס" – מרכז למיצוי זכויות – והפניות שהגיעו אליו מצביעות על דפוס ברור: אין מי שחושב על מחצית מהאוכלוסייה.
"בימים אלה מתנהל בג"ץ שהגשנו יחד עם פורום משפחות המילואים, שהחל בפנייה שקיבלנו לקו החם, של אישה גרושה למשרת מילואים עם ילדים משותפים. היא הפכה להורה הבלעדי, נפגעה תעסוקתית והגישה בקשות למענקים שמגיעים לנשות המשרתים – וגילתה שאינה זכאית משום שאיננה נשואה. יש כעשרת אלפים נשים כאלה שלא מקבלות מענקים בהיקף של אלפי שקלים.
"יש הרבה סוגיות סביב מקום העבודה, כפי שהיה במלחמה עם איראן. למשל, לא חשבו על סיטואציה שבה שני הורים לילדים משותפים הם עובדים חיוניים, ואז המעסיק מחייב את שניהם להגיע – ואין לכך פתרון בחוק"
"כשבאנו עם זה למשרדי הממשלה, התשובה ששמענו הייתה: 'לא חשבנו על המקרה הזה'. אנחנו מבינות שזה התפקיד שלנו להביא את זה למקבלי ההחלטות, כי מסביב לשולחן אין גרושה שתחשוב על זה. בנוסף, יש אם חד־הורית מבת ים שפנתה אלינו; יש לה ילד עם צרכים מיוחדים, ומס רכוש החליט שהיא לא זכאית לפיצוי על שכר הדירה, והמשכיר לא היה מוכן לשחרר אותה מהחוזה.
"וזאת, למרות שהדירה לא הייתה ראויה למגורים והבית התפרק לחלוטין. היא נותרה במצב שבו היא נאלצה לשלם שכר דירה גם למקום חדש וגם למקום הישן. רק בעקבות פנייה שלנו למבקר המדינה היא קיבלה את הכסף בחזרה, וזו דוגמה לאופן שבו נשים מרקעים מוחלשים נופלות בין הכיסאות הביורוקרטיים. אלו האוכלוסיות שהכי קל לנפנף.
"יש הרבה סוגיות סביב מקום העבודה, כפי שהיה במלחמה עם איראן. למשל, לא חשבו על סיטואציה שבה שני הורים לילדים משותפים הם עובדים חיוניים, ואז המעסיק מחייב את שניהם להגיע לעבודה בשעת חירום – ואין לכך פתרון בחוק".
אם ההרעה בייצוג נשים אינה מספיקה, הרי שגם חלק מהנשים שכבר מכהנות בכנסת ובממשלה אינן בולמות את הפגיעה בהן. כך למשל הצעתה של ח"כ לימור סון הר־מלך להרחבת האפשרות להפרדה מגדרית באקדמיה גם בלימודי תואר שני ומעלה. אותה ח"כית מקדמת גם אג'נדה של "שמירת נגיעה" לפני הנישואין. לפי שעה אין שינוי בהיענות להפסקות היריון, אך גם זה עלול להגיע.
אם ההרעה בייצוג נשים אינה מספיקה, הרי שגם חלק מהנשים שכבר מכהנות בכנסת ובממשלה אינן בולמות את הפגיעה בהן. כך למשל הצעתה של ח"כ סון הר־מלך להרחבת האפשרות להפרדה מגדרית באקדמיה
נוסף על כך, ועדת החוקה, חוק ומשפט מקדמת הצעת חוק להרחבת סמכויותיהם של בתי הדין הרבניים בנושאים שמעבר לדיני אישות. מי שייפגעו ראשונות הן נשים דתיות וחרדיות, שלא יוכלו לסרב להתדיין בבתי דין אלה – שבהם כל הדיינים הם גברים, ואינם רואים בנשים ישות שווה. הוכמן מתארת זאת כ"גל חקיקה אנטי־פמיניסטי שהקואליציה מקדמת ושהוא פשוט מסוכן לנשים".
שיא ברצח נשים
הביטוי המבהיל ביותר למצבן של מחצית מהאוכלוסייה הוא העובדה שבשנה החולפת נרצחו 46 נשים. יש עלייה במספר המטופלות במרכזים לטיפול באלימות במשפחה, תחושת הביטחון האישי ירדה, ושיעור הדיווחים על הטרדות מיניות עלה – כמו גם מספר התיקים שנפתחו במשטרה על עבירות מין. שיעור המחזיקים בנשק ברישיון כבר עולה על מחצית מהחמושים, ושיעור הנרצחות מנשק הגיע ללפחות 50%.
מנכ"לית שדולת הנשים הוכמן אומרת ש"חלוקת נשקים לכל אזרח היא מדיניות, אבל ההחלטה שלא להחיל רגולציה היא כישלון שמביא לכך שהנשק מגיע לידיים מסוכנות.
"אנחנו מבקשות ממשק בין אגף כלי הירייה לבין משרד הרווחה, שמגדיר את האנשים המסוכנים, אבל המשרדים לא מסוגלים לדבר זה עם זה. מסקר שביצענו באוגוסט עלה כי 63% מהנשים אינן רוצות שיהיה נשק בבית"
"אנחנו מבקשות ממשק בין אגף כלי הירייה לבין משרד הרווחה, שמגדיר את האנשים המסוכנים, אבל המשרדים לא מסוגלים לדבר זה עם זה. מסקר שביצענו באוגוסט עלה כי 63% מהנשים אינן רוצות שיהיה נשק בבית, והנתון הזה משקף את הלך הרוח שלהן.
"נשים וגברים לא צריכים לקבל כמובן מאליו את המציאות הנוראית שאנחנו חיות בה. צנחנו בכל המדדים הבינלאומיים של ייצוג וביטחון, סגרנו את השנה בשיא של רצח נשים, ולאף אחד משרי הממשלה לא אכפת. למעשה, אין עניין לפתור את הבעיה הזו או להבין שזו אחריות מדינתית.
"אנחנו לא נמצאות שם, וברגע שנפסיק לאפשר למקבלי ההחלטות לפגוע בזכויות הבסיסיות, אני מאמינה שיכול להיות פה הרבה יותר טוב, עם מדיניות שתקדם את כולנו ותקדם שוויון מגדרי, וזה גם עבור גברים. דברים כמו חופשת לידה לאבות, אבל גם ביטחון אישי בתוך הבית ומחוצה לו, זה משהו שצריך לעניין את כולם".
דוח אי־השוויון המגדרי מציין כי הסטת משאבים מתקציבים אזרחיים לביטחון נעשית על חשבון נשים, ובוודאי שעם תקציב המשכי אין סיכוי שהמגמה תתהפך. בן אליהו אינה מזהה לכך התייחסות בסדר היום הפוליטי של מפלגות המתיימרות לחולל שינוי, ומתקשה להבין את חברות הקואליציה שמסיגות לאחור הישגים שהושגו גם עבורן במאבקים שנמשכו לאורך ההיסטוריה.
"אנחנו בשנת בחירות, או לפחות אמורות להיות בכזו, וב'מפלגות הגנרלים' קידום נשים אינו נמצא בסדר העדיפויות. אין מנגנון פורמלי שמחייב ייצוג, ואין מי שמציב את הנושא גבוה על סדר היום"
היא חוששת שבקצה התהליך הזה מתגבש גם מסר שלילי המחלחל לנערות ולבחורות צעירות: "אנחנו בשנת בחירות, או לפחות אמורות להיות בכזו, וב'מפלגות הגנרלים' קידום נשים אינו נמצא בסדר העדיפויות. אין מנגנון פורמלי שמחייב ייצוג, כמו למשל מכסות הקיימות במדינות אחרות, ואין מי שמציב את הנושא גבוה על סדר היום – ולכן התוצאות אינן צפויות להיטיב עם נשים.
"ככל שנמשכת הלחימה בעצימות מסוימת, המשאבים מופנים לביטחון – וזה תמיד בא על חשבון שירותים חברתיים ורשת ביטחון סוציאלית. זה המחיר שנשים משלמות. יש מאמצים להיטיב עם משרתי מילואים, שמקריבים את עצמם והמדינה צריכה לתגמל אותם, אבל זה מוסיף רובד של אי־שוויון בהזדמנויות: רוב המשרתים והזכאים להטבות הם גברים, אז זה מוסיף ומקבע דפוס מגדרי.
"יש התחזקות של דפוסים מגדריים בשוק העבודה. לאחר שהייתה ירידה בבידול המגדרי, הוא שב ומתחזק לכיוון השמרני: פחות נשים בעמדות בכירות ובמשלחי היד השונים. נשים עובדות יותר במקצועות פרא־רפואיים, בסיעוד ובהוראה, ובהייטק – בעיקר גברים. מכרו לנו סיפור שהבעיה היא רק ברכישת הון אנושי, בהשכלה ובמשא ומתן על תגמול בעבודה; זה סיפור יפה, אבל במציאות זה לא כך.
"המוטו של מה שקורה לנשים בישראל הוא 'תעבדו ותשתקו'. יש השתתפות גבוהה בשוק העבודה, אבל פערי שכר גדולים, תגמולים מופחתים ותנאים סוציאליים פחות יציבים – עם יותר נשים שמרוויחות עד שכר מינימום ופחות נשים בשכר גבוה, לצד פגיעוּת מוגברת. הפער המגדרי אינו מצטמצם ואף מתרחב, בדומה למתרחש במדינות ימין שמרני כמו רומניה, הונגריה ופולין.
"ועדיין, ההשתתפות בעבודה גבוהה, אבל נשים אינן נמצאות במוקדי קבלת ההחלטות – ולכן אין להן השפעה וקולן לא נשמע. בסופו של דבר, כשנשים צעירות רואות שבצמרת המדינה יש רק גברים, ושהחלטות וחקיקה שמנסים לקדם הן פוגעניות כלפי נשים, הן אומרות לעצמן: 'אולי לא שווה לי להתאמץ'. הבידול והסגרגציה בשוק העבודה, והתחזקות הדפוסים המגדריים המסורתיים, יכולים להיות תגובה לתחושה שאין טעם במאמץ.
"יש גם מהלך של חימוש החברה האזרחית, והמחקר מראה שהסיכון לבני הבית גבוה יותר מאשר לתקיפה בידי זרים. יש עלייה במקרי רצח ובמספר גופות של נשים, אך המספר המדויק אינו ברור, כי המדינה אינה מגדירה זאת רשמית, והספירה מתבצעת בידי גורמים בחברה האזרחית המשתמשים בהגדרות שונות. אנחנו רק בתחילת הדרך בכל הנוגע לחימוש ולהשפעותיו. עוד לא ראינו את מלוא ההשלכות.
"איך ייתכן שנשים שנמצאות בכנסת בזכות המאבקים שניהלה התנועה הפמיניסטית – למען זכות בחירה, שוויון וזכויות נוספות – פועלות דווקא לצמצם ולפגוע בזכויות נשים? מה עשתה השרה מאי גולן? כלום. שום דבר. נשים שנבחרו לכנסת ומקדמות אג'נדה שמרנית ביחס למעמדן של נשים ולזכויותיהן כורתות את הענף שעליו הן יושבות, וטועות לחשוב שזה לא יחזור אליהן כבומרנג".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו