לצמד הקומיקאים הבריטי דיוויד מיטשל ורוברט ווב יש מערכון סאטירי מבריק מ-2006 שהצליח לא רק להצחיק אלא גם ללכוד את רוח הזמן במעופה. בעשרים השנים שחלפו מאז שודר לראשונה, הוא זוכה למעמד איקוני, מצוטט שוב ושוב בהקשרים שונים, וגורר שובל של ממים ומיליוני צפיות ביוטיוב וברשתות החברתיות.

ווב ומיטשל מגלמים במערכון שני קצינים בוואפן-אס-אס הנאצי, שתוך כדי המתנה בעמדה קדמית לתחילת מתקפה של הצבא האדום, שמים לב בפעם הראשונה שעל הכובעים שלהם יש סיכות בצורת גולגולת. מה שמוביל אותם לשאלה טורדת מנוחה, שאיכשהו לא עלתה על דעתם קודם לכן – שאלה שגם העניקה למערכון את שמו – "האם אנחנו הרעים?"

נזכרתי במערכון הזה השבוע, כשבין אזעקות וטילים בליסטיים אחרונים מאיראן, לבין הצהרות סיום המלחמה של ראש ממשלת ישראל ונשיא ארצות הברית, קראתי את התחקיר רחב היריעה והמרעיש שרונן פארו ואנדרו מרנץ פרסמו ב"ניו יורקר" תחת הכותרת "רגע האמת".

"סם אלטמן עשוי לשלוט בגורלנו", קבעה כותרת המשנה של הכתבה המדוברת, "האם אפשר לסמוך עליו?"

זו כמובן שאלה שאפשר להחיל לא רק על הכוכב היהיר שעלה לגדולה בעידן הבינה המלאכותית, אלא על עוד כמה טיפוסים יהירים ומבוגרים ממנו, שממשיכים לשלוט בגורלנו, כשלא ברור בכלל אם אפשר לסמוך עליהם

זו כמובן שאלה שאפשר להחיל לא רק על הכוכב היהיר והאגרסיבי שעלה לגדולה בעידן הבינה המלאכותית, אלא על עוד כמה טיפוסים יהירים ומבוגרים ממנו, שממשיכים לשלוט בגורלנו, כשלא ברור בכלל אם אפשר לסמוך עליהם.

התחקיר ב"ניו יורקר" מתאר בפרטי פרטים את השתלשלות האירועים המסחררת שהפכה את חברת OpenAI שהוביל אלטמן לקטר של עידן הבינה המלאכותית.

באחד משיאי התחקיר מתכנסים כתריסר מהמפתחים הבכירים של החברה לסדרה של פגישות חשאיות, שבהן ניסו להבין האם אפשר להפקיד בידי אלטמן את הטכנולוגיה שהם מפתחים ולסמוך עליו שיוביל אותה בבטחה. בשלב ההוא לכל הנוכחים בפגישות היה כבר ברור לחלוטין שהבינה המלאכותית שהם מפתחים עלולה לצאת משליטה ולהביא לא רק ברכה, אלא גם השלכות הרסניות למין האנושי כולו.

בשלב ההוא לכל הנוכחים בפגישות היה כבר ברור לחלוטין שהבינה המלאכותית שהם מפתחים עלולה לצאת משליטה ולהביא לא רק ברכה, אלא גם השלכות הרסניות למין האנושי

אחד הנוכחים בפגישות ההן נזכר במערכון של מיטשל וווב ו"ברגע של צלילות", כך מסופר, שאל את חבריו בזהירות "האם אנחנו הרעים?"

פארו ומרנץ מספרים שהשאלה הזו ריחפה מעל OpenAI כל הזמן. התחקיר שלהם מתבסס על מאות ראיונות, כולל ראיונות רבים עם סם אלטמן עצמו, ועל כמות עצומה של מסמכים, אימיילים ותכתובות שהגיעו אליהם ושהם מפרסמים לראשונה.

סם אלטמן – המייסד והמנכ"ל הכריזמטי של OpenAI – מצטייר כשקרן סדרתי, וכמי שהגבולות בין מציאות לדמיון מטושטשים אצלו תמיד, כולל נטייה למהר ולהכריז "כבר השגתי את המטרה" כשהאמת היא שהוא רק מתכנן להשיג את המטרה, ובכלל לא בטוח שהשגתה אפשרית. או במילים אחרות, יש לו נטייה מסוכנת למכור לדירקטוריון, לעובדיו ולציבור "ניצחון מוחלט", גם כשהתוצאה עדיין רחוקה מלהיות ברורה.

מנכ"ל OpenAI סם אלטמן מעיד בפני הסנאט האמריקאי בוושינגטון, 16 במאי 2023 (צילום: AP Photo/Patrick Semansky)

מימיה הראשונים של OpenAI – החברה שהתייצבה בחזית מהפכת הבינה המלאכותית – אלטמן הציג אותה לעובדיו ולעולם כחברה ללא מטרות רווח. הוא משך כך את טובי המפתחים שהיו מוכנים להתפשר על שכרם בתמורה לאפשרות ליטול חלק במיזם מסעיר, שיקדם את המין האנושי.

אלטמן פיזר הבטחות, שהתגלו בהמשך כחסרות כיסוי, שהחברה בהובלתו תקפיד על כללי אתיקה קשוחים, שיבטיחו שהטכנולוגיה שלה תיטיב עם האנושות ולא תסכן אותה.

אלטמן פיזר הבטחות, שהתגלו בהמשך כחסרות כיסוי, שהחברה בהובלתו תקפיד על כללי אתיקה קשוחים, שיבטיחו שהטכנולוגיה שלה תיטיב עם האנושות ולא תסכן אותה

"כל אדם שעובד על טכנולוגיה כזו שמשנה את פני העולם, נושא על כתפיו נטל כבד ולוקח על עצמו אחריות חסרת תקדים", כתב איליה סוצקבר, הישראלי לשעבר שהיה המדען הראשי של OpenAI במזכר פנימי שנשלח לחברי דירקטוריון החברה ב-2023, והוביל להדחה זמנית של אלטמן מתפקיד מנכ"ל החברה. הדחה שבעקבותיה הוקמה "הנהלת שינוי", שהחזיקה מעמד זמן קצר בלבד, וקרסה כשאלטמן כבש מחדש את משרת המנכ"ל.

סו יון, שהייתה חברת דירקטוריון ב-OpenAI, אומרת ל"ניו יורקר" שאלטמן הוא אדם שניחן ב"היעדר דאגה כמעט סוציופתי להשלכות שעשויות להיות לכך שמטעים מישהו". אלה לא דברים שאנשים נוהגים לומר על מי שייסד חברה ששוויה מוערך היום ב-840 מיליארד דולר, ושמתכוננת לקראת הנפקה היסטורית בשווי טריליון דולר, המשקף ערך הגבוה פי-40 מהכנסותיה השנתיות כיום.

מנכ"ל OpenAI סם אלטמן נואם בכנס OpenAI DevDay, הכנס השנתי של החברה למפתחים, שנערך בבסן פרנסיסקו, קליפורניה, 6 באוקטובר 2025 (צילום: Benjamin LEGENDRE / AFP)

חייבים לומר ביושר: אין תשובה פשוטה וחד-משמעית על השאלה מי הרעים ומי הטובים בעולם הטכנולוגיה. הרשתות החברתיות הבטיחו בתחילת דרכן לחבר את המין האנושי ולהוביל דמוקרטיזציה, שתעניק במה וחופש ביטוי לכל אדם. הם עשו הכול כדי לשכנע אותנו שהם "הטובים". שהם כאן כדי "לעשות את העולם טוב יותר", כמאמר הקלישאה האהובה על טייקוני הטק.

הרשתות החברתיות הבטיחו בתחילת דרכן לחבר את המין האנושי ולהוביל דמוקרטיזציה, שתעניק במה וחופש ביטוי לכל אדם. הם עשו הכול כדי לשכנע אותנו שהם "הטובים". שהם כאן כדי "לעשות את העולם טוב יותר"

היום אנחנו כבר יודעים שהרשתות החברתיות מקדמות מניפולציות, מעודדות מחלוקות, זורעות פילוג, מפיצות מידע רעיל ופייק-ניוז וממשיכות לגרום בכוונה תחילה להתמכרות הרסנית ומסוכנת.

חברות הבינה המלאכותית מבטיחות עכשיו להעניק למין האנושי כלים טכנולוגיים עוצמתיים שכמוהם טרם ראינו. כלים שכבר עכשיו מובילים לשינויים מרחיקי לכת בתעסוקה, בכלכלה ובחינוך, ומסייעים לפריצות דרך מדעיות, טכנולוגיות ורפואיות. יש לראשיהן לא מעט הצדקות לטענה שהם מ"הטובים".

אבל כמו שהולך ומתברר לכל מי שעוקב אחרי עלייתן ועלייתן של חברות ה-AI, וכמו שמתואר להפליא בתחקיר של "הניו יורקר", כל מי שמנסה להעלות שאלות מוסריות, להצביע על סכנות או להזהיר מפני התפתחויות הרסניות, נדחק במהירות לשוליים, ממותג כתמים במקרה הטוב וכמתייפייף צבוע במקרה השכיח, ונרמס על ידי הקפיטליסטים התחרותיים ותאבי הבצע ששועטים קדימה בדרכם לצבור עוד כוח, עוד עוצמה ועוד כסף. יהיה המחיר למין האנושי אשר יהיה.

האנלוגיה כותבת את עצמה, נכון?

מחאה נגד פייסבוק בגבעת הקפיטול בזמן שמארק צוקרברג נחקר בסנאט, 10 באפריל 2018 (צילום: AP Photo/Carolyn Kaster)

רסלמניה במזרח התיכון

ממש במקרה באותו יום שבו פורסם השבוע התחקיר על סם אלטמן ועל OpenAI ב"ניו יורקר" פורסם ב"ניו יורק טיימס" תחקיר שתיאר את תהליך קבלת ההחלטות שהוביל את ארה"ב וישראל לצאת למלחמה באיראן. זו שמכונה באמריקה "זעם אפי" ונקראת אצלנו "שאגת הארי".

בתחקיר מתוארת פגישה מכרעת בחדר המצב של הבית הלבן, ב-11 בפברואר, שבמהלכה ראש הממשלה בנימין נתניהו הציג לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ ולבכירי הצוות שלו מצגת מסווגת על איראן, במעמד שמוגדר על ידי העיתון כ"בעל משקל מכריע בתהליך שהוביל את ארה"ב לצאת למערכה באחד האזורים הנפיצים בעולם".

"נתניהו דיבר בקול בוטח והציג עמדה תקיפה", נכתב, "הוא טען כי איראן בשלה לשינוי משטר וכי פעולה משותפת לארה"ב ולישראל יכולה לשים קץ לרפובליקה האסלאמית. הוא ואנשיו סברו כי התנאים מאפשרים ניצחון כמעט ודאי: ניתן להשמיד את תוכנית הטילים הבליסטיים של איראן בתוך שבועות ספורים. המשטר יהיה חלש מכדי לחסום את מצר הורמוז והסיכוי שאיראן תפגע באינטרסים אמריקאיים במדינות שכנות קלוש".

יו"ר המטות המשולבים, גנרל דן קיין, אמר לנשיא: "זהו נוהל פעולה רגיל אצל הישראלים. הם מפריזים בהבטחות והתוכניות שלהם לא תמיד בנויות היטב. הם יודעים שהם זקוקים לנו ולכן הם משווקים את זה באגרסיביות"

טראמפ השתכנע, ולא חזר בו גם אחרי שראש ה-CIA ג'ון רטקליף סיכם את התרחישים שהציג נתניהו במילה "מגוחך", שר החוץ מרקו רוביו השתמש במילה "בולשיט" ויו"ר המטות המשולבים, גנרל דן קיין, אמר לנשיא: "אדוני, מניסיוני זהו נוהל פעולה רגיל אצל הישראלים. הם מפריזים בהבטחות והתוכניות שלהם לא תמיד בנויות היטב. הם יודעים שהם זקוקים לנו ולכן הם משווקים את זה באגרסיביות".

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ וראש הממשלה בנימין נתניהו לוחצים ידיים אחרי מסיבת עיתונאים במאר-א-לאגו בפאלם ביץ', פלורידה. 29 בדצמבר 2025 (צילום: AP Photo/Alex Brandon)

את האזהרה שהאיראנים יחסמו בוודאות את מצר הורמוז, בניגוד לתחזית של נתניהו, טראמפ ביטל בזלזול, ונאחז בהבטחה ש"מבצע עריפת הראשים" שיפתח את המערכה יגרום לכך שגם אם המשטר האיראני לא יקרוס, הוא לא יהיה מסוגל לסגור את מצר הורמוז.

היום כולנו כמובן חכמים יותר. אורי אבנרי המנוח היה חכם כבר ב-2012, כשנתניהו ואהוד ברק ניסו לקדם מתקפה על איראן. הוא פרסם אז מאמר ב"הארץ" תחת הכותרת "ישראל לא תתקוף" שבו הסביר:

"דקות אחרי ההתקפה תסגור איראן את מצר הורמוז, שבו עובר כמעט כל הנפט של סעודיה, האמירויות, כווית, קטאר, בחריין עיראק ואיראן – 40% מכל הנפט העולמי העובר בים. כמה דקות אחרי זה יעלו מחירי הנפט פי שניים, שלושה וארבעה והכלכלה האמריקאית והעולמית תקרוס".

בהינתן שזה המצב ושהוא אמור להיות ברור לכל מי שעיניו בראשו, אבנרי הניח אז שארה"ב לעולם לא תצטרף לישראל למתקפה כזו, ושישראל לעולם לא תצא למערכה כזו בלי ארה"ב. הימים היו ימי ברק אובמה בבית הלבן.

בהינתן שזה המצב ושהוא אמור להיות ברור לכל מי שעיניו בראשו, אבנרי הניח אז שארה"ב לעולם לא תצטרף לישראל למתקפה כזו, ושישראל לעולם לא תצא למערכה כזו בלי ארה"ב. הימים היו ימי אובמה בבית הלבן

אורי אבנרי ב-2011 (צילום: פלאש90)

"גדעון סער התפאר, בצדק, שנתניהו הסיח את דעת העולם כולו מהעניין הפלסטיני לבעיה האיראנית", כתב אבנרי, "זוהי הצלחה פנטסטית. אובמה אומר לו למעשה: שחק בהתנחלויות כמה שאתה רוצה, אך את איראן תשאיר בבקשה למבוגרים".

כמו כולנו, אפילו אבנרי – עיתונאי מבריק שניחן בראייה נוקבת של המציאות – לא יכול היה לדמיין לפני 14 שנה שלבית הלבן ייכנס בקרוב מנהיג מסוגו של טראמפ. כשאבנרי כתב את הדברים טראמפ בדיוק הוכנס להיכל התהילה של עולם הרסלינג, על תרומתו המתמשכת והעצומה למותג ה-WWE. קשה היה לדמיין אותו נשיא ארה"ב.

רסלינג הוא עולם של מופעים אלימים ומתוסרטים שבהם "רעים" ו"טובים" נלחמים אלה באלה להנאת קהל משולהב ש"רוצה לראות דם". טראמפ בנה את עצמו בעיני מעריציו כמין גיבור רסלינג. עצרות הבחירות שלו היו רועשות וצבעוניות כמו זירות רסלינג. כמו בתחרויות רסלינג, כל אחד מיריביו מותג בסלוגן פשוט – "טד השקרן", "מרקו הקטן", "הילרי המושחתת", "ג'ו הישנוני", "קמלה המשוגעת".

במהלך קמפיין הבחירות שלו ב-2016 טראמפ אמר במספר הזדמנויות שזירת הרסלינג "דומה מאוד למה שאני עושה". הוא שמר על הכלל הבסיסי של עולם הרסלינג – לטפח כל הזמן את האשליה שהעלילה אמיתית, גם אם כולם יודעים שהיא לא. והוא דאג תמיד, כמו בכל מופע רסלינג, להסעיר את הקהל. לירות אמירות פרובוקטיביות. לתקוף. לשבור נורמות. לזעזע.  

בימיו כפרומוטר נלהב של WWE, כשניסו לאתגר אותו שרסלינג הוא בכלל לא תחרות ספורטיבית אלא ספקטקל מהונדס ומבויים, טראמפ נפנף את מבקריו ואמר ש"האמת" או "המציאות" ממש לא מעניינים אותו

בימיו כפרומוטר נלהב של WWE, כשניסו לאתגר אותו שרסלינג הוא בכלל לא תחרות ספורטיבית אלא ספקטקל מהונדס ומבויים שבו אלה שמוצגים כ"רעים" אמורים לעורר את שנאת הקהל ואלה שמוצגים כ"טובים" אמורים להילחם בהם, טראמפ נפנף את מבקריו ואמר ש"האמת" או "המציאות" ממש לא מעניינים אותו. מה שחשוב ברסלינג זה שהקהל נהנה, מתלהב ומשלם.

יו"ר WWE וינס מקמהן, במרכז, המוחזק בידי "סטון קולד" סטיב אוסטין, מתכונן לכך שדונלד טראמפ, משמאל, ובובי לאשלי, מימין, יגלחו את שערו לאחר שלאשלי ניצח את אומאגה ברסלמניה 23 בפורד פילד בדטרויט, ב-1 באפריל 2007 (צילום: AP Photo/Carlos Osorio)

בעולם הרסלינג הדמויות הרעות נקראות Heel והדמויות הטובות Face. האלק הוגאן, אחד ה"רעים" המפורסמים בתולדות הענף, היה מגדולי תומכיו של טראמפ והלהיב את המצביעים בבחירות האחרונות בסיסמאות כמו "טראמפ הוא הכי קשוח מכולם… הוא גיבור אמריקאי אמיתי".

טראמפ מיתג את עצמו בעיני מעריציו כמי שיוצא להילחם בשמם ב"רעים" מתחלפים. האינטלקטואלים של הערים הגדולות. אנשי הווק הסהרוריים מהאקדמיה. האליטות המתנשאות שקוראות את "הניו יורקר" ואת "הניו יורק טיימס".

אלה שגנבו ממנו את הניצחון שהגיע לו באליפות העולם נגד "סליפי ג'ו" ב-2020, ושמנסים לעצור אותו עכשיו, כשהוא יוצא עם שותפו הערמומי נתניהו להכחיד את הנבלים מטהרן – במלחמה ששמה נלקח ישירות מעולם האסוציאציות הדרמטי של הרסלינג, "זעם אפי", ובשיאה הוא איים "להכחיד את הציוויליזציה האיראנית".

האם אנחנו הרעים?

כשאנחנו חוזרים עכשיו לנשום, בהפסקה שהוכרזה השבוע במופע הרסלינג המבהיל הזה – שבו אנחנו לא יותר מסטטיסטים שנוחתים על ראשיהם טילים – אחרי שטייסי חיל האוויר הפגיזו את איראן ואת לבנון במשך 40 ימים רצופים, עולה השאלה המבלבלת ההיא של מיטשל וווב, "האם אנחנו הרעים?"

בהפסקה שהוכרזה השבוע במופע הרסלינג המבהיל הזה, אחרי שטייסי חיל האוויר הפגיזו את איראן ואת לבנון במשך 40 ימים רצופים, עולה השאלה המבלבלת ההיא של מיטשל וווב, "האם אנחנו הרעים?"

זירת תקיפה ישראלית בעיר החוף צידון בלבנון, 8 באפריל 2026 (צילום: MAHMOUD ZAYYAT / AFP)

רוב הישראלים יזדעזעו מעצם הספק שכרוך בשאלה כזו. הרי ברור לכל אדם הגון שהנוח'בות של חמאס, האיתוללות של טהרן והמחבלים של חזבאללה בלבנון הם רשעים מוחלטים ואכזריים. הם מתעללים בבני עמם ורק מחכים להזדמנות להשמיד את ישראל ולהרוג את כולנו. אלה עובדות.

אם הם נציגי הרוע המוחלט עלי אדמות, מתבקש להניח שכל מי שיוצא להילחם בהם – כלומר צה"ל וצבא ארה"ב בהובלת נתניהו וטראמפ – הם בהכרח ה"טובים", לא? ההרס והמוות בעזה, בביירות ובטהרן, יישוביי הצפון המרוסקים, החיים של כולנו שנעצרו בחריקת בלמים, כל אלה נזק אגבי בקרב ההיסטורי שבין הטובים לרעים.  

ככה נראה העולם כשנכנעים ללא תנאי להיגיון הפשטני המכונן של מופעי רסלינג. כמו כל מי שהעזו להתייצב מול סם אלטמן ואילון מאסק, ולהעלות שאלות על אתיקה, צדק והגינות בעולם הבינה המלאכותית, כך כל מי שמעלים שאלות על אתיקה, צדק והגינות בעולם הפוליטי או הצבאי מוקעים בלעג כחלשלושים, רופסים, לוזרים. מי שלא מבינים איך העולם האמיתי מתנהל.

ב"עולם האמיתי" המופרך הזה – שמתנהל כל הזמן כמו מופע רסלינג אינסופי – אין מקום לדקויות, למורכבות, להיסטוריה, לאסטרטגיה, לתרבות, לכללי נימוס, להגינות או למחשבות מרחיקות לכת על טובת הכלל

ב"עולם האמיתי" המופרך הזה – שמתנהל כל הזמן כמו מופע רסלינג אינסופי – אין מקום לדקויות, למורכבות, להיסטוריה, לאסטרטגיה, לתרבות, לכללי נימוס, להגינות או למחשבות מרחיקות לכת על טובת הכלל, טובת הציבור או טובת האנושות.

הרסלמניה של המזרח התיכון (צילום: יצירת AI)

העולם הזה – שכל הזמן מתקיף את החושים ומתודלק על ידי האלגוריתמים של הרשתות החברתיות – הוא עולם דיכוטומי של ווינרים ולוזרים. עולם של מופעי ראווה. של ספקטקל מתמשך. של זעם אפי. של אריות שואגים. קמפיין בחירות רודף קמפיין צבאי שרודף קמפיין משפטי.

יש כל הזמן Heels מתחלפים שצריך להכניע אותם. סליפי ג'ו, היועמ"שית, אבו בכאר אל-בגדדי, הפרוגרס, האיתוללות, סנוואר, נסראללה, ערוצי התבהלה, הקפלניסטים, חמינאי.

יש כל הזמן Heels מתחלפים שצריך להכניע אותם. סליפי ג'ו, היועמ"שית, אבו בכאר אל-בגדדי, הפרוגרס, סנוואר, נסראללה, ערוצי התבהלה, הקפלניסטים, חמינאי

מה שחשוב זה שהקהל ישתלהב ויריע. ושאחרי כל מופע יתחיל מיד מופע חדש, צבעוני, אגרסיבי ורועש מקודמו.

או כמו שסיכם את זה יפה ינון מגל, תוצר מובהק וכוכב גדול של העידן הזה בישראל:

"ערב טוב לכל המטורללים בשמאל שצווחים מהבוקר 'איפה הניצחון המוחלט' שנתניהו הבטיח. ובכן קבלו עדכון: ה'ניצחון המוחלט' יגיע בבחירות הקרובות, כשהימין בראשות נתניהו ינצח אתכם בע"ה ניצחון מפואר ומוחלט!!! (ואחריו תוכלו להמשיך לבכות)".