גם אחרוני הסוקרים בארה"ב שפשפו עיניים כשנחשפו לתוצאות הסקר האחרון של "פוקס ניוז". דונלד טראמפ, שנבחר בקול תרועה רמה בעיקר משום שהבוחר האמריקאי האמין לו שיסיים את המלחמות וסמך עליו בניהול הכלכלה, מוצא את עצמו היום בנקודת שפל שאף נשיא בעת המודרנית לא הגיע אליה: מינוס 32 נקודות בדירוג תפקודו הכלכלי.
כשהוא נכנס לבית הלבן, לפני פחות משנה וחצי, הוא עמד על פלוס 6. כלומר, יותר אנשים אינם מרוצים מהתפקוד הכלכלי שלו מאשר מרוצים.
כדי להבין את עומק הבור שבו נמצא טראמפ, מספיק לחזור ל־2022. ארה"ב התמודדה אז עם אינפלציה גבוהה במיוחד, ועדיין שביעות הרצון הכלכלית מהנשיא דאז, ג'ו ביידן, עמדה על מינוס 25 נקודות – באותה נקודת זמן בקדנציה. מדובר בשבע נקודות שלמות מעל טראמפ, שמצידו לא פספס עד היום הזדמנות לחבוט בביידן על מדיניותו הכלכלית הכושלת.
הנורה האדומה באמת נדלקת כשמסתכלים על העצמאים – שם טראמפ צולל למינוס 55 נקודות, התרסקות של כמעט 60 נקודות מאז תחילת הקדנציה
אבל ביידן הוא הבעיה הקטנה של טראמפ. המספרים הללו מציבים אותו נמוך יותר מכל נשיא אחר בכמעט 50 השנים האחרונות, אפילו מתחת לרמות שנרשמו בתקופת הנשיאות של ג'ורג' בוש ב־2006 וג'ימי קרטר ב־1978.
הנורה האדומה באמת נדלקת כשמסתכלים על העצמאים – שם טראמפ צולל למינוס 55 נקודות, התרסקות של כמעט 60 נקודות מאז תחילת הקדנציה. עבור נשיא שבנה את כל המותג שלו על "עשיית עסקים", על "אני יודע לסגור דילים" או על "אני יודע איך כסף עובד" – מדובר באסון פוליטי ותדמיתי שקשה יהיה לתקן.
בסופו של דבר, כלכלה לא נמדדת בהצהרות במסיבת עיתונאים. היא נמדדת בתחנת הדלק, היא נמדדת בקופה בסופר, בחשבון החשמל, בביטוח ובמחירי הסחורות. וזה בדיוק המקום שבו הכלכלה של טראמפ נתקעה בקיר.
האמריקאי הממוצע פוגש את המלחמה בעיקר דרך משאבת הדלק. מחיר גלון בנזין, שקפץ מאזור של שלושה דולרים ליותר מארבעה, הוא דרמה לא פשוטה עבור משק בית אמריקאי.
בארה"ב, בניגוד לישראל הצפופה יחסית, נסיעות למרחקים הן חלק בלתי נפרד מהחיים. יש אזורים שבהם נסיעה של 60 או 90 קילומטר לעבודה אינה חריגה אלא שגרה. תחבורה ציבורית ברבות ממדינות ארה"ב היא בדיחה עצובה. בלי רכב אין עבודה, ואם אין כסף לשלם על הנסיעה – זו כבר בעיה.
כשהדיזל מזנק בכ־50% ומתקרב ליותר מחמישה דולרים לגלון ואף מעבר לכך, זה כבר מוביל לשרשרת הדבקה כלכלית: כל מוצר שצריך להגיע ממחסן לחנות, משדה למפעל או מנמל לסופר מקבל תוספת מחיר
ועכשיו תוסיפו לזה את הדיזל. בישראל הציבור מדבר בעיקר על בנזין, אבל בארה"ב הדיזל הוא העורק של הכלכלה. הוא מניע משאיות, ציוד חקלאי, כלי רכב למשלוחים וחלק ממערך התחבורה והתשתיות.
כשהדיזל מזנק בכ־50% ומתקרב ליותר מחמישה דולרים לגלון ואף מעבר לכך, זה כבר מוביל לשרשרת הדבקה כלכלית: כל מוצר שצריך להגיע ממחסן לחנות, משדה למפעל או מנמל לסופר מקבל תוספת מחיר. קודם זה מופיע בחשבונית של חברת ההובלה, אחר כך אצל הקמעונאי, ולבסוף אצל הצרכן במדף בסופר.
זו גם אחת הסיבות שהאינפלציה, שכבר נראתה בדרך להירגע, חזרה להרים ראש. במרץ היא קפצה ל־3.3% – השיעור הגבוה ביותר זה כשנתיים – לאחר שעמדה על 2.4% בלבד בפברואר.
ואם לא די בכך, מחירי הדשנים החנקניים עלו ביותר מ־30% מאז פרוץ המלחמה. מדובר בתוצאה ישירה של שיבושים בשוק הגז הטבעי והלוגיסטיקה במפרץ. דשנים הם מרכיב קריטי בעלויות המזון, ולכן האינפלציה בתחום זה אינה צפויה להירגע בהמשך השנה, גם אם מחר בבוקר ייחתם הסכם לסיום המלחמה.
כאן נכנס הנתון שמסביר אולי יותר מכל את המשבר: אמון הצרכנים. האמריקאים לא רק כועסים – הם מפחדים. מדד אמון הצרכנים של אוניברסיטת מישיגן ירד לשפל היסטורי של 49.8 נקודות. הצרכנים ציינו את החשש מהסלמה אזורית ואת מחירי הדלק כסיבות המרכזיות לפסימיות.
לראשונה זה 14 שנה, הדמוקרטים זוכים לאמון גבוה יותר בתחום הכלכלי מזה שמקבלים הרפובליקאים. אם זו לא נורה אדומה – כבר לא ניתן לדעת מה כן
והאבסורד הגדול הוא שבזמן שהרחוב האמריקאי נחנק, וול סטריט חוגגת. מדד S&P 500 עולה והנאסד"ק שובר שיאים. מה המשקיעים יודעים שהאזרחים לא? בעיקר שהם נוטים להסתכל קדימה ליום שאחרי ולדלג מעל משברים, במיוחד אם הם סבורים שהמשבר כבר מתומחר.
נוסף על כך, ענקיות הטכנולוגיה וה־AI ממשיכות לגרור את המדדים למעלה. עונת הדוחות של החברות הגדולות עדיין חזקה, ובמדד כמו S&P 500 כמה ענקיות יכולות להרים את כולו גם כשהצרכן הממוצע שוקע.
אבל זו בדיוק הבעיה: הבורסה היא לא הכלכלה האמיתית. היא בעיקר מדד לרווחי החברות הגדולות ולציפיות המשקיעים. משפחה שצריכה למלא מכל דלק פעמיים בשבוע לא מרגישה את העלייה במניית אינטל. נהג משאית עצמאי לא משלם חשבון דיזל באמצעות אופטימיות סביב מגזר ה־AI. בעל חנות קטנה לא מקבל הנחה מהספק כי הנאסד"ק בשיא. בסופו של דבר, אי אפשר לפסול שהמשבר בכלכלה הריאלית יזלוג גם לשווקים הפיננסיים.
לכן השפל של טראמפ בניהול הכלכלי מסוכן כל כך עבורו. אם הוא לא יצליח לייצב במהירות את מחירי האנרגיה ולשכנע את הציבור שהמלחמה לא תהפוך לשגרה כלכלית חדשה, הוא עלול לגלות שהמיתוג הפוליטי החזק ביותר שלו – האיש שמבין כסף – הפך לנקודת התורפה הגדולה ביותר.
אם טראמפ לא יצליח לייצב במהירות את מחירי האנרגיה ולשכנע את הציבור שהמלחמה לא תהפוך לשגרה, הוא עלול לגלות שהמיתוג הפוליטי החזק ביותר שלו – האיש שמבין כסף – הפך לנקודת התורפה הגדולה ביותר
זה עלול לעלות לו ביוקר בבחירות האמצע הקרובות, והכתובת כבר על הקיר: לראשונה זה 14 שנה, הדמוקרטים זוכים לאמון גבוה יותר בתחום הכלכלי מזה שמקבלים הרפובליקאים. אם זו לא נורה אדומה – כבר לא ניתן לדעת מה כן.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו