בזמן שהעולם המערבי עוצר את נשימתו מול הגרפים המזנקים של הנפט הגולמי והגז הטבעי, מתחת לפני השטח הולך ומתפתח אירוע כלכלי בסדר גודל שספק אם נראה מאז הקורונה.
אנחנו רגילים לקשר את מצר הורמוז לאנרגיה, אך המצר הוא הרבה יותר מנתיב ימי להעברת נפט. הוא העורק הראשי של שרשרת האספקה האגרו־כימית העולמית.
כשאנחנו מדברים על מצור בהורמוז, אנחנו מדברים על גריעה מיידית של כ־16 מיליון טונות של דשנים מהשוק. זה לא מספר תאורטי – זה שליש מסחר הדשנים הימי בעולם שפשוט נעלם.
כשאנחנו מדברים על מצור בהורמוז, אנחנו מדברים על גריעה מיידית של כ־16 מיליון טונות של דשנים מהשוק – שליש מסחר הדשנים הימי בעולם
המכונה שמאחורי האוכל שלנו
כדי להבין איך הגענו למצב שבו חסימת נתיב שיט במפרץ הפרסי מאיימת על היכולת של חקלאי באיווה לגדל תירס, צריך להבין כיצד פועלת שרשרת המזון המודרנית. מדינות המפרץ אינן עוד רק ספקיות נפט וגז. הן מינפו את הגז הטבעי הזול שלהן כדי להפוך למעצמות דשנים.
הנוסחה פשוטה: כ־70% עד 80% מעלות הייצור של דשן חנקני נגזרת ממחיר הגז. קטאר, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות לקחו את חומר הגלם הזה והפכו אותו לאמוניה ולאוריאה – אבני הבניין של הדשנים בחקלאות המודרנית. בקטאר פועל, למשל, אתר הייצור הגדול בעולם לאוריאה, הכולל את כל שלבי הייצור.
כעת, כשמבצע "שאגת הארי" בעיצומו והמצר חסום, כ־30% מהייצוא הימי הזה פשוט תקוע. התוצאה: בתוך פחות מחודש מחירי האוריאה בארה"ב זינקו בעשרות אחוזים – ובמדדי שוק מסוימים אף בכ־50% ויותר.
משחקי הרעב – גרסת המלחמה
בניגוד לנפט, רוב מדינות העולם אינן מחזיקות רזרבות אסטרטגיות של דשנים. המשמעות היא שאורך הנשימה שלהן בתחום זה נע בין קצר ללא קיים. והתזמון של בעיות האספקה הנוכחיות לא יכול היה להיות גרוע יותר – שיא עונת שתילת האביב.
הודו היא הקורבן שנפגע פעמיים: היא תלויה בדשני הפוספט הסעודיים, ובמקביל מפעלי הדשנים המקומיים שלה מושבתים חלקית משום שהגז הקטארי הפסיק להגיע. ברזיל, קורבן נוסף של המצור, מייבאת למעלה מ־80% מהדשן שלה. בלי דשן אין סויה ותירס, ובלי תירס אין מה להאכיל את הבקר. אחת ההשלכות האפשריות היא זינוק במחירי הבשר בעולם בטווח הבינוני.
גם הכלכלה שהכי מעניינת את דונלד טראמפ – הכלכלה האמריקאית – אינה יוצאת נקייה מהמשבר. למרות ייצור עצמי, עדיין חמישית מהאוריאה האמריקאית מגיעה מהמפרץ
גם הכלכלה שהכי מעניינת את דונלד טראמפ – הכלכלה האמריקאית – אינה יוצאת נקייה מהמשבר. למרות ייצור עצמי, עדיין חמישית מהאוריאה האמריקאית מגיעה מהמפרץ. זו הסיבה שהמחירים בנמל ניו אורלינס זינקו מאז סוף פברואר בשיעורים של 150–170 דולר לטונה בתוך ימים ספורים. עבור חקלאי אמריקאי שנמצא בדיוק בשיא עונת הזריעה של התירס, גידול שצורך כמויות גדולות של חנקן, התזמון קטסטרופלי.
אזהרה שפורסמה לאחרונה על ידי ארגון לשכות החקלאות בארה"ב מתריעה כי המחסור בדשנים מאיים על הביטחון התזונתי והיצע המזון במדינה.
מדינות עניות באפריקה נמצאות במצב חמור אף יותר. הן נאלצות לבחור בין סבסוד דשנים לבין התמודדות עם עליית מחירי המזון.
המצור הדו־כיווני
החשש מאי־ביטחון תזונתי אינו נע רק בכיוון אחד – מהמפרציות אל שאר העולם – אלא גם בכיוון ההפוך. חסימת מצר הורמוז מהווה איום אסטרטגי חמור גם על הביטחון התזונתי במפרץ הפרסי. עבור למעלה מ־100 מיליון תושבי מדינות המפרץ, כולל עיראק, המצר הוא צינור חיים קריטי.
בשל מזג האוויר הקיצוני השורר באזור חלק גדול מהשנה, המדינות שם מתקשות לפתח עצמאות בתחום גידול וייצור המזון. לכן הן פיתחו תלות כמעט מוחלטת בייבוא מזון. ערב הסעודית ואיחוד האמירויות, למשל, מייבאות בין 80% ל־90% ממזונן.
כשמדובר בנפחים אדירים של מטעני תפזורת ואמוניה נוזלית, משאיות אינן יכולות להוות תחליף כלכלי ופיזי לקיבולת הגבוהה שעוברת דרך הורמוז
כעת, השיבוש בנתיב הימי במפרץ עלול להוביל להתייקרות חדה במחירי מוצרי היסוד באותן מדינות ואף לצמצום היצע המוצרים. אומנם קיימות אלטרנטיבות ייבוא יבשתיות, אך הן יקרות פי כמה מהובלה ימית, מה שלא צפוי להקל על המחירים הגבוהים.
האלטרנטיבה היבשתית גם פחות רלוונטית להעברת דשנים מהמפרציות החוצה. כשמדובר בנפחים אדירים של מטעני תפזורת ואמוניה נוזלית, משאיות אינן יכולות להוות תחליף כלכלי ופיזי לקיבולת הגבוהה שעוברת דרך הורמוז.
השורה התחתונה מתחבאת בכיס של האזרח
השאלה המעניינת היא מתי מדינות יתחילו להרגיש את עליות מחירי המזון. עבור מדינות המפרץ, לחצי המחירים והמחסור יורגשו מהר יחסית, בעיקר משום שמדובר במחסור של מוצר סופי.
בשאר העולם התהליך ארוך יותר: תחילה נפגעת אספקת הדשנים, לאחר מכן שלב הזריעה והצמיחה שתלויים בהם – בארה"ב, למשל, כבר שוקלים להפחית שטחי תירס, וקיים חשש לגידול יבולים באיכות נמוכה. רק לאחר מכן התוצרת מגיעה לשוק. המשמעות היא שעליות המחירים יורגשו על ידי הצרכנים רק בשלב מאוחר יותר – בעוד כחצי שנה ואף יותר.
המשך החסימה בהורמוז מציב בפני הממשל האמריקאי, ובעיקר בפני טראמפ, קושי נוסף מעבר למחירי הנפט. הוא יידרש להכריע בדילמה: האם להמשיך במלחמה או לסיים אותה כדי למנוע משבר מזון גלובלי
אך ההשלכות אינן רק כלכליות ותזונתיות, אלא גם אסטרטגיות. המשך החסימה בהורמוז מציב בפני הממשל האמריקאי, ובעיקר בפני טראמפ, קושי נוסף מעבר למחירי הנפט. הוא יידרש להכריע בדילמה: האם להמשיך במלחמה או לסיים אותה מוקדם מספיק כדי למנוע משבר מזון גלובלי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנומעניין ביותר. העולם נעשה קטן והתלות הכלכלית של מדינות קיימת גם ממרחק גג ענק. בנוסף: החקלאות היא אבן היסוד של גלגלי הכלכלה והחיים בכלל. טוב שישראל סומכת בעיקר על ייצור מזון עצמאי. אבל כנראה שנסבול מעליית מחירים כדי לכסות את הוצאות המלחמה.