החלטת הממשלה מאתמול (ראשון) הקוראת תיגר על שלטון החוק ומאיימת ביצירת משבר חוקתי ובאי הכרה בתקפותן של החלטות בג"ץ – היא החלטה בלתי חוקית.
מדובר גם במסמך מביך ברמתו, ילדותי באופיו, המשקף בורות, יהירות וזדון. אך מעל לכל, מדובר במסמך שאינו שווה את הנייר שנכתב עליו. הוא אומנם מתהדר בתואר "החלטת ממשלה", אך מדובר בקושי בהודעה לעיתונות. נפיחה, לא יותר מכך, חסרת כל תוקף אופרטיבי.
ההחלטה נוסחה והוגשה על ידי שר התקשורת שלמה קרעי ושר המשפטים יריב לוין. קרעי מחשיב את עצמו כמי שיודע לפסוק בענייני משפט טוב יותר מכל אדם, בוודאי משופטי בג"ץ. הוא אינו מסוגל לעכל את העובדה שהם פסלו כמה מהחלטותיו הבלתי חוקיות, לרבות במסגרת העתירות התלויות ועומדות נגד החלטת הממשלה, ביוזמתו, למנות הרכב חדש למועצת הרשות השנייה.
נוסח ההחלטה שגיבשו קרעי ולוין, כמובן ללא הליך תקין מינימלי של ייעוץ משפטי, מלמד עד כמה מדובר באקט בשדה הפוליטי־תעמולתי ולא בשדה המשטרי־משפטי
זאת, מתוך מטרה ברורה להכשיל את עסקת העברת הבעלות על "ערוץ 13" לקבוצת ההייטקיסטים המזוהים עם המחנה הפוליטי האופוזיציוני.
ב־15 במאי החליט בג"ץ, במסגרת העתירות הללו, כי החלטות הממשלה מחודש מרץ, שבמסגרתן מונו חברים חדשים למועצת הרשות השנייה – מוקפאות, כמו גם ההחלטות שקיבלה המועצה החדשה.
כחודש לאחר מכן, ב־17 ביוני, החליטו שופטי בג"ץ כי המועצה היוצאת רשאית להמשיך ולקבל בעת הזו החלטות. עוד נקבע כי נוכח התפטרותם של כמה וכמה חברים במועצה היוצאת מתפקידם, מתעורר "חשש כבד" שמטרת ההתפטרות היא להביא לשיתוק המועצה ולסיכול החלטות שיפוטיות קודמות – ולפיכך המועצה תוכל להמשיך לפעול ולקבל החלטות, גם אם מספר חבריה פחת מתחת לקבוע בחוק הרשות השנייה.
נוסח ההחלטה שגיבשו קרעי ולוין, כמובן ללא הליך תקין מינימלי של ייעוץ משפטי, מלמד עד כמה מדובר באקט בשדה הפוליטי־תעמולתי ולא בשדה המשטרי־משפטי.
"לא הממשלה עומדת מעל החוק, לא הכנסת עומדת מעל החוק, ולא בית המשפט העליון עומד מעל החוק", הם כתבו, והוסיפו: "הממשלה מצהירה כי תפעל בכל הכלים החוקיים שיעמדו לרשותה על מנת לבטל את ההחלטה".
השמטת הפירוט מלשון ההחלטה אינה מקרית. הממשלה הולכת על הסף, וזה דבר חמור כשלעצמו, אך היא נמנעת מלשבור את הכלים
מעבר להכרזה, בפעם האלף, על עימות ועוינות בין הרשות המבצעת לרשות השופטת, אין בהצהרה הזו ביטוי לאי הכרה בתחולת ההחלטה השיפוטית, אלא להיפך.
למעשה, נוסח ההודעה לעיתונות ששיגרו קרעי ולוין חריף יותר מנוסח החלטת הממשלה. בהודעה לעיתונות הם כתבו:
"הממשלה הצהירה כי לא תכיר בכל החלטה, אישור, מינוי או פעולה שתבצע מועצת הרשות השנייה, כל עוד אינה עומדת בתנאי הסף המפורשים שנקבעו בחוק".
אין לדברים לעיל ביטוי בנוסח החלטת הממשלה, אלא לכל היותר בכותרת ההחלטה, המדברת על "אי הכרה בפעולות מועצת הרשות השנייה".
השמטת הפירוט מלשון ההחלטה אינה מקרית. הממשלה הולכת על הסף, וזה דבר חמור כשלעצמו, אך היא נמנעת מלשבור את הכלים. לשרי הממשלה יותר חשוב להיראות כמי שמכריזים מלחמה על בית המשפט, מאשר באמת לעשות זאת.
בוועידת העיתון "ישראל היום" הוסיף שר המשפטים, כדי להסיר כל ספק: "השר קרעי ואני לא ביקשנו להעביר החלטה שמשמעותה לא לקיים את פסיקת בג"ץ, העברנו החלטה הצהרתית בממשלה". עם דגש על הצהרתית.
למעשה, גם ציוצו של מזכיר הממשלה יוסי פוקס מבהיר שהצהרותיהם התקשורתיות של קרעי ולוין אינן מתכתבות עם נוסח ההחלטה עצמה. "בניגוד לדיווחים, אין מילה בהצהרה שקוראת לאי ציות לפסיקת בג"ץ אלא ביקורת חריפה על פסיקה שנוגדת את לשון החוק המפורשת". ניכר במזכיר הממשלה ובמי שבשמו הוא פועל – ראש הממשלה בנימין נתניהו – שנלחצו נוכח הגל התקשורתי, שיזמו קרעי ולוין, הדוחף לעבר משבר חוקתי.
לא צריך גם למזער את השלכותיה של ההחלטה שקיבלה הממשלה: מדובר במהלך נוסף במסגרת שבירת כללי המשחק המשטריים שלפיהם קיימת ופועלת המדינה
אם העמדה שהממשלה הביעה בהחלטתה הייתה עמדה רצינית, ניתן היה להתווכח איתה ברצינות. ניתן היה לשאול, למשל, אם הממשלה אינה נמצאת מעל החוק, מה גורם לה לחשוב שהיא רשאית לא להכיר בפסיקה של בית משפט מוסמך במדינת ישראל, תהא משמעותה של הכרזה כזו אשר תהא. הרי בית המשפט מוסמך על פי חוק – חוק יסוד השפיטה.
אם החלטה או פסק דין שלו אינם נכונים לדעת הממשלה, החוק – שאותו חוקקה הכנסת ושגם הממשלה כפופה לו – מאפשר לה לנסות להתמודד עם ההחלטה השגויה בדרכים חוקיות. למשל, לנסות לשכנע את השופטים שהצדק עם הממשלה ועליהם לפסוק לטובתה. הכרזה על אי הכרה בתוקפה של החלטה שיפוטית היא־היא הפעולה הלא חוקית, לא החלטת בית המשפט.
אפשר היה גם להמשיך ולתהות, מה משמעותה של הכרזה כזו של הממשלה. הצו השיפוטי במקרה הזה הרי לא הופנה כלפיה, היא איננה נדרשת לעשות כלום במסגרת העתירות נגד הרכב מועצת הרשות השנייה.
אילו הייתה מכריזה על "אי הכרה" בהחלטה שיפוטית המחייבת אותה לעשות משהו, היה קיים סיכון אמיתי של משבר משטרי, בדמות התעלמות מהוראה שיפוטית מחייבת (מה שכבר קרה לא פעם, למרבה הזוועה).
אך במקרה הזה, הצהרה של הממשלה על "אי הכרה" בתוקפה של החלטה, אפילו אם זו הייתה החלטת הממשלה, אינה מעלה ואינה מורידה.
ובהקשר אחר, יש כאן גם זילות של מוסד החלטות הממשלה: שימוש בו כאילו היה פלטפורמה לציוצים ברשת חברתית כלשהי, במה להשמעת קשקושים, ולא כלי ממלכתי לקבלת החלטות מחייבות
לא צריך גם למזער את השלכותיה של ההחלטה שקיבלה הממשלה: מדובר במהלך נוסף במסגרת שבירת כללי המשחק המשטריים שלפיהם קיימת ופועלת המדינה. עוד קו אדום שנחצה.
ובהקשר אחר, יש כאן גם זילות של מוסד החלטות הממשלה: שימוש בו כאילו היה פלטפורמה לציוצים ברשת חברתית כלשהי, במה להשמעת קשקושים, ולא כלי ממלכתי לקבלת החלטות מחייבות. כך לא מתייחסים להחלטות ממשלה.
מצד שני, הקואליציה הנוכחית מצויה בדרך לחוקק חוק יסוד שגם הוא נטול תוקף אופרטיבי כלשהו, אפילו לשיטת יוזמיו: חוק יסוד לימוד תורה הוא הצהרה פוליטית סתומה וחסרת שיניים, המהווה אתנן פוליטי לפני בחירות ותו לא, ארוזה כחוק יסוד. אז אין מה לתמוה על זילות מוסד החלטות הממשלה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו