רצח רודף רצח. הדיווחים היומיים על מקרי הרצח בחברה הישראלית הפכו מזמן לפסקול שגור. היקף המשפחות שנחרבו, אובדן הביטחון האישי הבסיסי ואפילו מחזה מחריד של רצח בשידור חי בטיקטוק, כפי שאירע ביפו, לא ערערו את המציאות המדממת.

זהו מצב בלתי נתפס שאסור לקבלו. הנתונים לא מותירים מקום לספק: על-פי נתוני התנועה לחופש המידע, מספר הנרצחים בשנת 2026 הגיע ל-104 בתחילת חודש יוני. בשנת 2025 נרצחו 295 בני אדם, רובם בחברה הערבית (252).

על פי מעקב "הארץ", נכון לראשית החודש נרצחו מתחילת השנה 174 בני אדם, לפחות 145 מהם מהחברה הערבית. על פי יוזמות אברהם, מתוך כלל הקורבנות בחברה הערבית, ברוב המקרים (88%) נעשה שימוש בנשק חם.

הנתונים לא מותירים מקום לספק: על-פי נתוני התנועה לחופש המידע, מספר הנרצחים בשנת 2026 הגיע ל-104 בתחילת חודש יוני. בשנת 2025 נרצחו 295 בני אדם, רובם בחברה הערבית (252)

לאחרונה מתגברת הפשיעה בנשק חם גם בחברה היהודית, והאלימות מתבצעת גם באמצעות מטעני חבלה בכלי רכב. הנשק נגיש וזמין ללא הגבלה, תוך שרוב רובם של כלי הנשק הבלתי חוקיים מקורם בכלי נשק חוקיים.

הרפורמה בהחזקת כלי הנשק האישי מאוקטובר 2023 השפיעה באופן דרמטי על המרחב הפרטי והציבורי בישראל. על פי נתוני "האקדח על שולחן המטבח", בעקבות שינוי המדיניות הוכפל מספר מחזיקי הנשק ברישיון מ-155,270 כלי ירייה בשנת 2022, ל-322,724 בשנת 2024.

שורה של מחקרים מלמדים על קשר מובהק ועקבי בין זמינות מוגברת לכלי נשק פרטיים לבין גידול בשיעור מקרי המוות כתוצאה מירי באירועים פליליים, תאונות והתאבדויות. לכך השלכות עצומות על היקף הנרצחים, בעיקר בחברה הערבית.

בהתאמה, חלה עלייה גם במקרי רצח של נשים. הזמינות לנשק מעלה את הסיכון לרצח נשים בביתן פי שלושה עד פי חמישה. חשוב לזכור שרצח הוא קצה הרצף: קיים גם קשר ישיר בין הזמינות לנשק להיקף האלימות במשפחה. נוכחותו של נשק בבית אלים מגבירה בקרב נשים תחושות של פחד ושיתוק, גם אם לא נעשה בו כל שימוש.

מחקר שעורכות ד"ר יעל חסון, מנכ"לית מרכז אדוה, והדס בן אליהו, המנהלת המדעית של מרכז "יודעת" במכון ון ליר בירושלים, הבוחן את השפעתה של המלחמה המתמשכת על נשים בישראל מלמד כי לצד השפל בייצוג נשים במוקדי קבלת החלטות ופגיעה בתעסוקה, לאורך תקופת המלחמה והמבצעים הצבאיים באיראן, חל גידול חד במספר הנשים שנרצחו על רקע מגדרי ובשימוש בכלי יריה כאמצעי רצח.

זמינות הנשק מעלה את הסיכון לרצח נשים בביתן פי 3-4. קיים גם קשר ישיר בין זמינות הנשק להיקף האלימות במשפחה. נוכחות נשק בבית אלים מגבירה בקרב נשים תחושות פחד ושיתוק, גם אם לא נעשה בו שימוש

כמו כן, לאחר ירידה בחודשים הראשונים של המלחמה במספר תלונות שנפתחו במשטרה על רקע אלימות במשפחה, ניתן לראות עלייה מחודשת במספר הדיווחים עד שהיקפם חוזר למצב שלפני המלחמה. לצד זאת, חלה החרפה בחומרת האלימות המדווחת.

תפוצת הנשק הבלתי מבוקרת מצביעה גם על כשל במנגנון האישור – הגם שהמשרד לביטחון לאומי בוחן את מסוכנותו הפלילית וכשירותו הרפואית של כל פונה באמצעות העברת חוות הדעת של משטרת ישראל ומשרד הבריאות, משרד הרווחה לא נכלל בתהליך זה באופן שיטתי ורציף. מצב זה מוביל למקרים של סכנת חיים מיידית.

המאבק באלימות בחברה הישראלית – בדגש על החברה הערבית – מוטל על הממשלה, מערכת אכיפת החוק והמשטרה. לכך קשורה באופן הדוק גם הרפורמה בתנאי החזקת הנשק האישי.

מדיניות מקלה זו אינה יכולה להתקיים במנותק מבחינה של גורמי המקצוע את השלכותיה, לצד קביעת מענים לסכנות ולכשלים. על כן נדרשים שינויים במנגנוני הפיקוח – כהטמעה של קשר שיטתי ומיידי בין אגף כלי ירייה לגורמי הרווחה ברחבי הארץ ואף מצד הביטוח הלאומי, בהקשר של מידע על נפגע נפש המחזיק ברישיון לנשק.

כמו כן, יש להקפיד על קיומו של ריאיון אישי עם מגיש הבקשה באופן פיזי ולא בצורה מקוונת או טלפונית, במקביל לביטול רישיונות שניתנו בהליכים לקויים, כמו אי-קיום ריאיון פרונטלי עם המבקש ואישור הבקשה על-ידי גורמים שאינם מוסמכים לכך.

תפוצת הנשק הלא מבוקרת מצביעה גם על כשל במנגנון האישור – המשרד לביטחון לאומי בוחן מסוכנות פלילית וכשירות רפואית עם חוות דעת של המשטרה ומשרד הבריאות, אך משרד הרווחה לא נכלל בתהליך באופן שיטתי

עוד נדרש לבצע מעקב ובקרה קבועים ושיטתיים אחר בעלי הרישיונות ואחר השפעות הליך ההתחמשות המואץ בחברה הישראלית ככלל, תוך התייחסות לסוגיות כגון זליגת נשק לארגוני הפשיעה, היקף הפגיעה בנשים במרחב הביתי, התאבדויות ותאונות נשק.

לצד כל זאת, על המשטרה להשקיע משאבים באיסוף כלי נשק מאזרחים שרישיונם פקע, בוטל או אושר בהליך לקוי וכן ב"ניקוי" המרחב הציבורי מכלי הנשק הבלתי חוקיים.

ללא מאבק לאומי מובנה באלימות, במקביל לנקיטה במהלכים הנוגעים לרפורמה בכלי הנשק, חוסר הביטחון האישי של נשים, גברים וילדיהם, ברחובות ובבתים, יגבר ויהפוך לקטלני עוד יותר עם הזמן. מציאות זו מאיימת להוביל לקריסת המוסדות החברתיים ולהתפרקותה של החברה כולה. לא ניתן להשלים עם מציאות שכזו ויש לדרוש את מיגורה.

ד"ר יעל פרואקטור היא מקדמת המדיניות במרכז אדוה. בעלת ניסיון רב והיכרות מעמיקה עם עבודת משרדי הממשלה בתחומים מגוונים (מודיעין, ביטחון, שוויון חברתי ומדע וחדשנות). מומחית בפעילות לקידום שוויון מגדרי במסגרת עבודת משרדי הממשלה, ועדות הכנסת וארגוני חברה אזרחית. ניסחה הצעת חוק להעלאת שיעור הנשים המכהנות בחברות ציבוריות, ובעלת דוקטורט מאוניברסיטת תל-אביב בתחום של עיצוב דעת קהל על-ידי המערכת הפוליטית והתקשורת.