ממשלת ישראל ה־37 היא כעת "הממשלה היוצאת". זו אינה רק אמירה בשדה הפוליטי או משאלת לב דמוקרטית, אלא עובדה משפטית.

מרגע שהוכרזה תקופת בחירות באופן רשמי, הממשלה הזו היא ממשלת מעבר, המוגדרת בתקופה שעד הבחירות ממשלה יוצאת. כפועל יוצא מכך, הממשלה מחויבת רשמית בכללי הריסון והאיפוק החלים על ממשלת מעבר וממשלה יוצאת.

הדברים הללו הופיעו במכתב שהיועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה מיהרה לשגר אל מזכיר הממשלה יוסי פוקס ביום שישי בבוקר, לאחר שהכנסת חתמה את ישיבתה המרתונית ויצאה לפגרת הבחירות.

מרגע שהוכרזה תקופת בחירות, הממשלה הזו היא ממשלת מעבר, המוגדרת בתקופה שעד הבחירות ממשלה יוצאת. כפועל יוצא מכך, הממשלה מחויבת רשמית בכללי הריסון והאיפוק החלים על ממשלת מעבר

במסגרת החוקים שהכנסת חוקקה במרתון החקיקה האסוני של השבוע שעבר, נחקק גם תיקון לחוק מימון מפלגות, שתכליתו, ניחשתם נכון, הגדלת יחידות המימון לכל רשימה המתמודדת בבחירות.

נוסף על כך, התיקון עיגן בחקיקה את הקביעה כי פגרת הבחירות בכנסת הֵחֵלה שלשום (שבת), בהתאם להגדרה הקבועה בסעיף 1 לחוק מימון מפלגות. לפי החוק, "היום הקובע" הוא היום ה־101 שלפני הבחירות לכנסת, כאשר מועד הבחירות נקבע בהתאם לחוק יסוד הכנסת והן לא הוקדמו מסיבה כלשהי. "תקופת הבחירות" מוגדרת בחוק כפרק הזמן שמן היום הקובע ועד יום הבחירות.

היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה בישיבת ועדת הכנסת, 9 ביוני 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אלה הן הגדרות שתקפות לכאורה כלפי הכנסת, אך המשמעות שלהן במישור הממשלתי היא מרחיקת לכת. "מכאן ואילך", כתבה בהרב־מיארה לפוקס, "הפכה הממשלה לממשלה יוצאת, שממשיכה אומנם לכהן עד שתיכון ממשלה חדשה, אך מרחב הפעולה שלה ואופן הפעלת סמכויותיה שונים משל ממשלה רגילה.

"ממשלה יוצאת הפועלת ערב בחירות מחויבת באיפוק ובריסון בהפעלת סמכויותיה, לגבי כל אותם עניינים שאין כורח ודחיפות מיוחדות לפעול בהם בתקופה זו".

סוגיית הריסון והאיפוק החלים על ממשלת מעבר תתפוס מעתה מקום גדל והולך בשיח על פעולות הממשלה בתקופה שמעתה ועד הבחירות. הסיבה לכך היא שאין הגדרות קשיחות למידת הריסון והאיפוק שהממשלה מחויבת בהם. זה עניין של פרשנות אד הוק, בהתאם לנסיבות המשתנות.

"ממשלה יוצאת הפועלת ערב בחירות מחויבת באיפוק ובריסון בהפעלת סמכויותיה, לגבי כל אותם עניינים שאין כורח ודחיפות מיוחדות לפעול בהם בתקופה זו"

נקודת המוצא החוקית היא הוראת סעיף 30 לחוק יסוד הממשלה, הקובע: "הממשלה היוצאת תמשיך במילוי תפקידיה עד שתיכון ממשלה חדשה". זהו עקרון רציפות הממשלה – לא קיימת שום נקודה בזמן שבה אין בישראל ממשלה מכהנת, שנתונות לה כל הסמכויות שיש לממשלה. אך עצם קיומן של סמכויות זה דבר אחר, והפעלתן הסבירה בתקופות שונות זה דבר אחר.

גם לממשלה יוצאת נתונות כלל הסמכויות, אך היא נדרשת, בהתאם לדיני הסבירות, להפעיל רק את הסמכויות הנדרשות בנסיבות, ולהימנע במידת האפשר מלהכתיב מהלכים בלתי הפיכים לממשלה הבאה שתוקם אחרי הבחירות.

ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר המשפטים יריב לוין ומזכיר הממשלה יוסי פוקס בפתח ישיבת הממשלה, 11 בינואר 2026 (צילום: קובי גדעון/לע"מ)

הסיבה היא שמשעה שהכנסת יוצאת לפגרת בחירות, הממשלה איננה מכהנת עוד מכוח אמון הכנסת, אלא מכוח עקרון הרציפות. ולפיכך גם לא ניתן להפיל את הממשלה: גם אם ראש הממשלה יתפטר מכהונתו מחר בבוקר הוא יישאר בתפקידו עד להקמת ממשלה אחרת.

במצב כזה, ובשל הריסון והאיפוק הנגזרים על הממשלה, יש דברים שברור שהיא אינה רשאית לעשות. בעיקר בתחום המינויים: אף אם שר המשפטים יריב לוין היה משנה מחר בבוקר את עמדתו מהקצה אל הקצה, ומחליט לכנס את הוועדה לבחירת שופטים כדי למנות שופטים חדשים, אין אפשרות לעשות זאת.

כך גם לגבי מינויים לתפקידים בכירים במשרדי הממשלה ובשירות הציבורי: הייעוץ המשפטי ינחה מעתה למנות במקרים הנדרשים בעלי תפקידים במילוי מקום, ולהימנע במידת האפשר ממינויי קבע.

כשממשלת בנט–לפיד כבר הייתה בסטטוס של ממשלה יוצאת וביקשה למנות את השופט בדימוס מני מזוז ליו"ר הוועדה המייעצת למינויים בכירים, בג"ץ פסל את המינוי בשל תחולתם של כללי הריסון והאיפוק

בספטמבר 2022, כשממשלת בנט–לפיד כבר הייתה בסטטוס של ממשלה יוצאת וביקשה למנות את השופט בדימוס מני מזוז ליו"ר הוועדה המייעצת למינויים בכירים, בג"ץ פסל את המינוי בשל תחולתם של כללי הריסון והאיפוק.

"הכלל הוא שיש להימנע ממינויים בתקופת בחירות", כתב אז השופט נעם סולברג, "היוצא מן הכלל, החריג, יתאפשר רק כאשר המינוי נחוץ והכרחי, ואין בנמצא פתרון סביר והולם אחר, לבד ממינוי קבוע".

שופט בית המשפט העליון נעם סולברג בעת דיון בעתירה נגד מינויו של מני מזוז ליו"ר הוועדה המייעצת למינוי בכירים, 21 בספטמבר 2022 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

הסיפור הופך להיות מורכב יותר כשמגיעים לגזרה המדינית־ביטחונית. דיני הריסון והאיפוק נולדו בפסק דין משנת 2000, שבו בג"ץ התבקש לעצור משא ומתן מדיני שניהל אהוד ברק בשלהי ימיו כראש ממשלה, אך בית המשפט סירב להתערב, בנימוק ש"מדובר בסוגיות שנטועות עמוק בתחום ניהול יחסי החוץ והביטחון של המדינה".

מאותם נימוקים בית המשפט סירב להתערב גם בהחלטות על שחרור אסירים פלסטינים כמחווה לרשות הפלסטינית בשנת 2008, ובהחלטת ממשלת לפיד–בנט לחתום על הסכם ימי עם לבנון בשנת 2022.

דווקא בשל חובת האיפוק והריסון החלה על הממשלה, יצטרכו גם בהרב־מיארה וגם בג"ץ להישאר עם עיניים פקוחות ולקבוע האם הפעולה הממשלתית בהקשרים הביטחוניים היא פסיבית ונגררת או אקטיבית ויזומה

"משיבי הממשלה אכן הצביעו על קיומו של צורך חיוני מובהק ומשמעותי להשלמת תהליך אישור ההסכם לפני מועד הבחירות", כתבה נשיאת העליון אסתר חיות בעניין ההסכם הימי עם לבנון, "כבר נפסק כי ככל שמידת החיוניות בפעולה השלטונית גוברת, כך תקטן מידת האיפוק הנדרשת".

ומה יקרה אם ישראל תמצא את עצמה נגררת, בעל כורחה או תוך השתתפות פעילה, אל תוך התלקחות ביטחונית מחודשת בגזרה האיראנית או בגזרות אחרות? כללי המותר והאסור הממשלתיים ביחס לסיטואציה כזו מעולם לא הוגדרו, מהטעם הפשוט שאיש מעולם לא העלה על דעתו בעבר שישראל תיכנס למלחמה יזומה, בוודאי לא בתקופת בחירות, באופן שעלול להעיב על ההכנות הלוגיסטיות למהלך הבחירות עצמן.

מפגין מחופש לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ מחזיק בובת תינוק בדמותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו במהלך הפגנה נגד הממשלה והמלחמה במזרח התיכון, בכיכר הבימה בתל אביב, 16 במאי 2026 (צילום: Jack GUEZ / AFP)

בית המשפט אומנם פועל בהתאם לדוקטרינת אי־השפיטות של ענייני חוץ וביטחון ונמנע באופן עקבי מלהתערב בשיקול הדעת הממשלתי בתחום הביטחוני, אך דווקא בשל חובת האיפוק והריסון החלה על הממשלה, יצטרכו גם היועצת בהרב־מיארה וגם בג"ץ להישאר עם עיניים פקוחות ולקבוע האם הפעולה הממשלתית בהקשרים האלה היא אומנם פסיבית ונגררת, ולפיכך חיונית, או אקטיבית ויזומה – ולפיכך מוטלת בסימן שאלה.