היועמ"שית חיכתה עד הרגע האחרון, אך לא אמרה את הידוע לכל: בן גביר חייב ללכת

קל להתפתות ולראות את התנהלות היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה במסגרת העתירות להדחתו של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, כהתנהלות אולטרה־אקטיביסטית של ייעוץ משפטי חסר מעצורים, המצטרף לעמדת העותרים ומבקש מבית המשפט להדיח את נבחר הציבור מתפקידו.

זה אכן האופן שבו הממשלה ומעגלי תומכיה מתארים את עמדתה של היועצת. אך המציאות כמעט הפוכה: רק יועצת מורתעת, המשתדלת להימנע בכל דרך מלהרחיב את מעגל ההתנגשות עם המערכת הפוליטית, הייתה ממתינה עד עתה כדי להעביר לבית המשפט את המסר: כלו כל הקצים, אין מנוס מלהעביר את השר מכהונתו.

סוגיית הדחת בן גביר מכהונתו מרחפת מאז הקמת הממשלה בדצמבר 2022. באופן פורמלי, העתירות להדחתו עקב תפקודו הוגשו באוגוסט 2024, לפני כמעט שנתיים. היועצת המשפטית עשתה כל שביכולתה כדי להגיע להבנות עם בן גביר, שהיא הניחה שירסנו את התערבותו הבלתי חוקית בעבודת המשטרה – הן בהיבטים של חקירות, הן בהיבטים של מינויים, הן בהיבטים של מניעת הטיה פוליטית בנוגע לזכות המחאה.

הודעתה של היועצת לבג"ץ על כך שכל המאמצים נכשלו ואין מנוס ממתן פסק דין, איננה מתקפה פרועה שלה על הדרג הפוליטי, אלא התעוררות מאוחרת מאוד אל תמונת המציאות שמולה

אנשיה של בהרב־מיארה ניהלו הידברות, או משא ומתן, עם בן גביר ואנשיו, במטרה להשלים "מתווה הבנות", שאף זכה לתוקף של החלטה שיפוטית. לפני שלושה חודשים, בדיון המסכם בעתירות, הרכב מורחב של תשעה שופטים נטה אף הוא לכיוון של יצירת הסדר שכזה, שיפטור אותם מהצורך במתן פסק דין. היועצת נענתה, ואנשיה שבו וחידשו את ההידברות עם בן גביר.

הודעתה של היועצת לבג"ץ אתמול (שני) על כך שכל המאמצים נכשלו ואין מנוס ממתן פסק דין, איננה מתקפה פרועה שלה על הדרג הפוליטי, אלא התעוררות מאוחרת מאוד אל תמונת המציאות שמולה.

היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה משתתפת בדיון של ועדת הכנסת בירושלים, 9 ביוני 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

כך כתבה הפרקליטות לבית המשפט, בשם היועצת המשפטית, לאחר מיצוי כל ניסיונות הדיאלוג עם השר לביטחון לאומי: "נותרו פערים, בהם פערים משמעותיים, הנוגעים לליבת ההגנה על עצמאות המשטרה מפני התערבות השר.

"למעשה, פערים אלה משקפים דחייה של השר את עקרון הא־פוליטיות של המשטרה, את האיסור על התערבות פוליטית בהפעלת הכוח המשטרתי מול אזרחי ישראל, ואת הכללים שעליהם עמד בית המשפט הנכבד בפסק הדין בעניין תיקון פקודת המשטרה".

היועצת גם הוסיפה: "נהלים ועקרונות לחוד ומציאות לחוד", שמשמעותם כי השר לא הפר רק את "מתווה העקרונות" שסוכם חלקית בין הצדדים, אלא במקרים מסוימים אף הפר את צווי הביניים של בית המשפט. נוכח כל ההפרות הללו לא נותר ליועצת אלא להגיע למסקנה הבלתי נמנעת: "ההתנהלות הפוגעת במשטרה נמשכת כל העת, והניסיונות לעצור אותה בדרכים שונות אינם צולחים".

כל מי שחי בישראל יודע שבן גביר מעולם לא התכוון למתן, ולו במעט, את מתקפתו על שלטון החוק ועל כללי המשפט והמנהל התקין

ואכן, כל מי שחי בישראל יודע שבן גביר מעולם לא התכוון למתן, ולו במעט, את מתקפתו על שלטון החוק ועל כללי המשפט והמנהל התקין. הוא מפרסם הודעות המגנות את "האיומים המאפיוזיים של יצחק עמית וחבריו", ומתבטא בפומבי בנוגע לחקירות פליליות שמנהלת המשטרה.

במקביל, הוא מנסה להתערב באופן הפעלת הכוח המשטרתי ובפעולות האכיפה כלפי אזרחים, משדר בפומבי לשוטרים הוראות פתיחה באש המנוגדות לפקודות, ומפר את החלטות בג"ץ בנוגע להתערבותו במינויים במשטרה. באופן כללי, הוא מצפצף על כל הנחיה שניתנת בעניינו בידי בית המשפט או הייעוץ המשפטי.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר מסייר בהר הבית במהלך חגיגות יום ירושלים, 14 במאי 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

על אף הדברים הברורים שהיועצת כותבת לבג"ץ, היא נמנעת מלכתוב במפורש את השורה התחתונה המתחייבת כתוצאה מכך – שעל בית המשפט להכריע בעתירות, לקבל אותן ולהורות על העברתו של בן גביר מכהונתו. את זה היא משאירה לשופטים להבין לבד, אולי בשל המורכבות שצעד כזה גורר עימו, בפרט בשעה שתקופת הבחירות כבר בעיצומה.

אך כשם שהשופטים מצווים להימנע מלשקול שיקולים זרים או את הנסיבות הפוליטיות בבואם לבצע את עבודתם השיפוטית, כך גם על היועצת להימנע מלשקול שיקולים כאלה. אם יש צורך בנקיטת עמדה בדבר הדחתו של בן גביר מכהונת השר, יש להשמיע את העמדה הזו אף אם הדבר אינו נוח מבחינת העיתוי הפוליטי.

ברור שליועצת לא נוח, וברור גם שלשופטים יהיה לא נוח להכריע בדבר בעיתוי הנוכחי. פסק דין שבמסגרתו ייקבע כי בן גביר אינו רשאי להמשיך בכהונתו נוכח פגיעתו המתמשכת והעמוקה בעקרון הממלכתיות והא־פוליטיות של המשטרה עשוי לשמש אותו במסגרת קמפיין הבחירות שלו. הדחתו מכהונת שר עשויה, בתרחיש פוליטי מסוים, להוסיף לו כמה מנדטים בבחירות.

כשם שהשופטים מצווים להימנע מלשקול שיקולים זרים או את הנסיבות הפוליטיות בבואם לבצע את עבודתם השיפוטית, כך גם על היועצת להימנע מלשקול שיקולים כאלה

אך היועצת ובית המשפט אמורים להיות אדישים לחלוטין לשיקולים מעין אלה. מלכתחילה, העתירות להדחתו של בן גביר מכהונתו התבססו על תשתית משפטית חדשנית באופן יחסי. מדובר בווריאציה של הלכת דרעי–פנחסי, המבוססת על העיקרון שלפיו המשך כהונתו של שר בתפקידו בנסיבות מסוימות עשוי להיות נגוע באי סבירות קיצונית.

בעוד שהלכת דרעי–פנחסי דיברה על נסיבות של הגשת כתב אישום חמור נגד השר, פרשת בן גביר עוסקת בנסיבות של פגיעת השר בעקרונות יסוד של פעולת המשטרה, דהיינו של אחת מזרועותיה של מערכת אכיפת החוק.

דיון בבג"ץ על הדחת איתמר בן גביר מתפקיד השר לביטחון לאומי, 15 באפריל 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אין פלא שעתירה מסוג זה, כמו עתירות חוקתיות מסוימות הבוחנות את תוקפו של חוק שחוקקה הכנסת, תלויה ועומדת במשך תקופה ארוכה בבית המשפט. זה טבען של עתירות רגישות שכאלה. אך עצם העובדה שרגעי ההכרעה בהן התנקזו לתקופת בחירות, אינה אמורה לרפות את ידיו של בית המשפט.

ההפך הוא הנכון. אם יש לקח אחד שעל מערכת המשפט בכללותה ללמוד מההפיכה המשטרית והניסיון לחסלה הוא שרק עמידה נחושה על עקרונות היסוד של שיטת המשפט משיגה תוצאות. מורך לב, הנתפס כהתקפלות, מוביל להתקפות קטלניות גוברות והולכות.