תושבי קו העימות מול עזה עברו את הסבל הגדול ביותר בטבח ב-7 באוקטובר, פונו מבתיהם, ואחר כך הורשו ונדרשו לחזור אליהם. תושבי רוב היישובים בעוטף עזה חזרו כבר חמישה חודשים אחרי הטבח; תושבי הקיבוצים שנפגעו ישירות בטבח הורשו ונדרשו לחזור במהלך השנה וחצי האחרונות.

החזרה הביתה התבצעה על בסיס ההבטחה ל"יום שאחרי" מסודר בעזה: פירוז הרצועה מנשק, מנגנון בינלאומי לניהול עזה ושיקום.

אבל ההבטחה לא התממשה. המנגנון הבינלאומי שהובטח נותר בעיקרו על הנייר, חמאס מנצל את החלל השלטוני כדי לשקם את כוחו הצבאי ושליטתו האזרחית בעזה; וביטחונם של שדרות, אופקים, נתיבות וקיבוצי ומושבי העוטף נשען על הנוכחות הצבאית הזמנית של צה"ל בעזה בלבד.

מתי חזרו תושבי עוטף עזה לבתים שמהם פונו בטבח?

תושבי קו העימות מול עזה – קיבוצי ומושבי עוטף עזה והערים שדרות ואופקים – ספגו את הפגיעה הקשה ביותר בטבח ב-7 באוקטובר. מאות מהם נרצחו, מאות נחטפו לעזה, אלפים נפצעו, אלפים נכחו בטבח וניצלו ממנו בעור שיניהם, איבדו בו קרובי משפחה, שכנים וחברים, שחלקם נרצחו מול עיניהם, ובתיהם נחרבו.

תיעוד חדש מהקרב על תחנת משטרת שדרות, 7 באוקטובר 2023 (צילום: דובר צה"ל)

אותם יישובים הם גם אלה שהורשו, ונדרשו, לשוב הביתה, כדי לשקם את שגרת החיים באזור, הרבה לפני שתושבי הצפון חזרו הביתה.

תושבי נתיבות, אופקים ואשקלון, כולל שכונות שהמחבלים חדרו לתוכן, לא פונו כלל מבתיהם באופן מסודר, אף שחלקם ברחו באופן עצמאי. תושבי שדרות ורוב הקיבוצים והמושבים בעוטף פונו במהלך הטבח ובימים שאחריו, אך הורשו לחזור לבתיהם חמישה חודשים אחר כך, בפברואר 2024. השהייה בבתי המלון והתמיכה הכספית למי שלא שהה במלון הופסקו עם החזרה הביתה.

תושבי 11 הקיבוצים והמושב הסמוכים ביותר לגדר, שמאות מתושביהם נרצחו ונחטפו לעזה וחלק ניכר מהבתים בהם נהרסו, עברו במימון ובסיוע מנהלת "תקומה" למגורים חלופיים, וחזרו לבתיהם במהלך 2025 והחודשים הראשונים של 2026.

לפי נתוני "תקומה", כ-92% מהתושבים שבו לבתיהם, ומיליארדי שקלים הושקעו בשיקום הפיזי. אלא שחזרתם נשענה על הבטחה מרכזית: שה"יום שאחרי" יהיה מסודר, שהרצועה תפורז, ושמנגנון בינלאומי יבטיח את היציבות.

עמית סוסנה (מימין) עם חברה בפתח ביתה ההרוס בקיבוץ כפר עזה ב-29 בינואר 2024 (צילום: AP Photo/Leo Correa)

בינתיים, הממשלה הפסיקה לספק דיור חלופי, או קצבאות למימון השכרת ורכישת דירה, לאלה שלא חזרו לבתיהם, כולל ניצולי הטבח ואפילו חטופים ששוחררו. חלק מהמפונים שלא רצו לחזור אף עתרו לבג"ץ נגד ההחלטה שלא להשאיר אותם בדיור החלופי (עתירה שעדיין תלויה ועומדת).

האם ההבטחה לפרז את עזה ולהבטיח שם ביטחון קוימה?

באוקטובר אשתקד הכריז נשיא ארה"ב דונלד טראמפ כי "המלחמה בעזה נגמרה". בפברואר השנה טראמפ הציג את "מועצת השלום" שנועדה לנהל ולשקם את עזה אחרי המלחמה, והבטיח שתקבל 17 מיליארד דולר לשיקום הרצועה. הממשלה בישראל נשענה על המסגרת הזו כעוגן ל"יום שאחרי".

אלא שטראמפ, או כל גורם אחר, לא ציין את מקור המימון האמריקאי למועצת השלום. הקמתה ותקציבה לא אושרו בקונגרס, ובעלות ברית מרכזיות של ארה"ב, בכללן רוב מדינות העולם המערבי, כלל לא הצטרפו למועצה.

חודשים אחר כך, שיקום עזה נותר תקוע והכספים לא זרמו כפי שהובטח.

פעילים פלסטינים חמושים מארגוני חמאס והג'יהאד האסלאמי מתאספים לצד תפילות עיד אל-פיטר בעיר עזה ביום שישי, 20 במרץ 2026 (צילום: AP Photo/Abdel Kareem Hana)

ניתוח של מכון קרנגי הראה כי מבנה המועצה היה נטול מנגנוני ביקורת. המועצה עצמה הודתה, בדוח הרשמי שלה (S/2026/418), כי "התנאים הבסיסיים לפעולת הגוף הפלסטיני שאמור להחליף את חמאס טרם התקיימו".

בקצרה: המסגרת שהוצגה לעולם ולציבור הישראלי כפתרון למצב בעזה נותרה, בעיקרה, על הנייר.

האם חמאס השתקם מאז הפסקת המלחמה בעזה?

בהיעדר מנגנון שלטוני חלופיים, הגורם שממלא את החלל הוא חמאס – וההשתקמות שלו מתרחשת מול אותם יישובים בישראל ששבו לחיים.

לפי הערכות מודיעין שפורסמו ב-Algemeiner, הזרוע הצבאית של חמאס מונה כעת כ-27 אלף פעילים, חלקם פצועים שהחלימו והשתקמו; ארגון הטרור הרצחני מנהל 13 עיריות בעזה ומשלם משכורות לעשרות אלפי אנשי מנגנון – כלומר, מבצר מחדש את אחיזתו הצבאית והאזרחית כאחד.

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בכנס השלום הבילאומי בעזה שנערך בשארם א-שייח', מצרים, ב-13 באוקטובר 2025 (צילום: Yoan Valat/Pool via AP)

לפי ניתוח של ד"ר מיכאל מילשטיין שפורסם ב-ynet, חמאס מגייס דור חדש של פעילים, מקים תשתיות בבתי ספר ובבתי חולים, וגם מייצר מטעני נפץ חדשים מנפלי תחמושת של צה"ל.

מילשטיין מזהיר כי "הארגון שואף לשחזר את 'מודל חזבאללה' – ארגון טרור שנפגע ונותר חלש כלפי חוץ, בעוד השליטה האזרחית והכוח הצבאי נותרים בידיו – וכי המשך הסטטוס קוו בעזה יאפשר לו להתחמש ולחזור לאיים על ישראל".

במילים אחרות, הארגון שטבח בתושבי העוטף באכזריות, ושבגללו פונו היישובים ב-2023, נבנה מחדש, קילומטרים ספורים מגדר הגבול עם ישראל.

קיים אפוא פער בין האחוזים הגבוהים של החזרה לבתים בעוטף והמיליארדים שהושקעו בשיקום הפיזי, שהממשלה מציבה ב"חלון הראווה" שלה, לבין המציאות הביטחונית שנותרה מפחידה ומסוכנת.

התושבים שחזרו מביעים בריאיונות שפורסמו בתקשורת ובשיחות אישיות חרדה קיומית התואמת את הערכות המודיעין: חלקם מבהירים כי הם חוששים לחזור למצב הביטחוני שקדם לטבח; אחרים מסרבים לחזור כלל בשל התעצמות חמאס מעבר לגדר והאיומים שעודם קיימים.

פעילי חמאס והג'יהאד האסלאמי מברכים מתפללים שהתאספו לתפילות עיד אל-פיטר בעיר עזה, 20 במרץ 2026. (צילום: AP Photo/Abdel Kareem Hana)

הממשלה החזירה את התושבים על בסיס הבטחות לפירוז ולמנגנון בינלאומי – הבטחות שכאמור לא התממשו. בפועל, ביטחונם של קיבוצי ומושבי העוטף, שדרות, אופקים ונתיבות נשען כיום על נוכחות זמנית של צה"ל בעזה, בלי פתרון מדיני או שלטוני באופק.

אותם יישובים שספגו את המכה הקשה ביותר הם שנדרשים לשאת שוב את הסיכון, בלי שההבטחה שעל בסיסה חזרו קוימה.

לסיכום, תושבי קו העימות בעוטף עזה שילמו את המחיר הכבד ביותר על הטבח, רובם חזרו לבתיהם עוד לפני תושבי הצפון, ונשענים היום על נוכחות צבאית זמנית בעזה מול חמאס שמשתקם מעבר לגדר – בעוד ההסדר הבינלאומי שהובטח נותר בעיקרו על הנייר.

פיט וג'יליאן בריסלי מבקרים בבית בתם, ליאן שרעבי, שנהרגה יחד עם שתי בנותיה ב-7 באוקטובר, ובעלה אלי שרעבי שנחטף, בקיבוץ בארי, 21 בפברואר 2024 (צילום: AP Photo/Ohad Zwigenberg)

שלוש שאלות שנותרו פתוחות:

• מה ערכה של הבטחת פירוז שעל בסיסה הוחזרו משפחות שלמות לבתיהן, כאשר חמאס – לפי הערכות המודיעין – משתקם צבאית ואזרחית מטרים ספורים מהגדר?
• כשביטחונם של יישובי ותושבי העוטף, נשען כיום על נוכחות צבאית זמנית בלבד ולא על פתרון מדיני או שלטוני – מי נושא באחריות לפער שבין ההבטחה למצב בשטח?
• כשמדיניות ה"יום שאחרי" נבחנת בקלפי, מי מהמתמודדים בבחירות מציב לתושבי קו העימות יעד ביטחוני מדיד – ולא הבטחה נוספת שאין מאחוריה מנגנון?

אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.