בימים אחרים, שבהם מוסדות המדינה ונבחרי הציבור הבכירים פעלו בהתאם לכללי מנהל תקין, היה תיעוד של הדיון שהתנהל בין ראש הממשלה בנימין נתניהו והשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, ביחס לטענותיה של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה בעניינו של בן גביר.

מישהו היה טורח לרשום את פרטי הדיון, את ההתייחסות לכל אחד מהנושאים שעלו במסגרתו, את ההנמקות לעמדה שהתגבשה ביחס לכל אחד מהם.

אלה הם ימים רחוקים. בסגנון השלטוני השורר בממשלת נתניהו, אין מקום לכל אלה. הודעתו של ראש הממשלה לבג"ץ משלשום (רביעי) ביחס למכלול האירועים המפורטים בהודעת העדכון מטעם היועמ"שית, במסגרת העתירות התלויות ועומדות להדחתו של בן גביר, מראה את מידת הרישול והחיפוף שבה מנהל ראש הממשלה את ענייני המדינה.

קרוב לארבעה חודשים חלפו מאז הדיון המסכם בעתירות. בניסיון נואש להימנע מכתיבת פסק דין, הרכב מורחב של שופטי בג"ץ שלח את היועצת ואת בן גביר ואנשיו לסבב נוסף של הידברות, כדי להגיע למתווה.

לפני כשבועיים הגישה היועצת לבית המשפט דיווח ארוך של כל מעלליו של בן גביר, ומכלול ההיבטים שבהם הוא מפר לא רק את המתווה עצמו, אלא אף החלטות ופסקי דין של בג"ץ

הניסיון כשל – ולפני כשבועיים הגישה היועצת לבית המשפט דיווח ארוך של כל מעלליו של בן גביר, ומכלול ההיבטים שבהם הוא מפר לא רק את המתווה עצמו, אלא אף החלטות ופסקי דין של בג"ץ עצמו. בדרך נרמסת עצמאות המשטרה, והעיקרון היסודי של פעולה ממלכתית ונטולת הטיה פוליטית של המשטרה.

היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה במהלך הדיון בבקשת החסינות של ח"כ טלי גוטליב בוועדת הכנסת, 9 במאי 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

השופטים ביקשו את התייחסויותיהם של בן גביר ושל נתניהו להודעת היועצת. בן גביר טען כי הייעוץ המשפטי הוא שפוצץ את המגעים להשגת מתווה פעולה, ממש בישורת האחרונה, והתעקש להוסיף סעיפים שכל תכליתם "הרצון להצר את צעדיו של השר ולהופכו לעציץ".

השבוע הגיע תורו של נתניהו למסור את תגובתו להודעת היועצת. וכך נכתב בשמו לבית המשפט:

"לאחר שראש הממשלה שקל את הדברים ואף לאחר קבלת התייחסות מפורטת מן השר ביחס לאותם אירועים המוזכרים בעתירות, בתשובת היועצת לצו על תנאי ובהודעת העדכון, אין שינוי בעמדת ראש הממשלה שמינויו של השר בן גביר בתור השר לביטחון לאומי נעשה כדין וכי לא עומדת כל עילה להדחתו המנהלית או השיפוטית".

ראשית, מה שאין בהצהרה הזו של נתניהו: אין בה טענה שבית המשפט אינו מוסמך להורות על פיטוריו של בן גביר. זוהי בשורה חיובית, גם אם מדובר בנחמת עניים, ביחס למי שמקפיד לא לפספס הזדמנות לטעון בפני בית המשפט להיעדר סמכות של השופטים לפעול, בהקשרים שונים ובעתירות שונות הנדונות בבג"ץ.

אך אם נתניהו קיבל מבן גביר התייחסות מפורטת – היכן התיעוד להתייחסות מפורטת זו? האם השניים נועדו בפגישה פנים אל פנים? האם יש תרשומת לדברים שנאמרו?

אך אם נתניהו קיבל מבן גביר התייחסות מפורטת ביחס לאמור בכתבי הטענות השונים שהיועצת המשפטית הגישה לבית המשפט – היכן התיעוד להתייחסות מפורטת זו? האם השניים נועדו בפגישה פנים אל פנים? האם יש תרשומת לדברים שנאמרו – תרשומת היכולה להוות בסיס לטיעון המנומק שראש הממשלה מתיימר להניח בפני בית המשפט?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר וראש הממשלה בנימין נתניהו במליאת הכנסת, 26 במרץ 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

סביר להניח שמאחורי המילים הגדולות הללו לא מסתתר דבר. נתניהו פשוט דבק בהחלטתו המקורית למנות את בן גביר לשר בתחילת ימיה של הממשלה הנוכחית. כמה פסקאות לאחר מכן, בהמשך הודעת נתניהו לבית המשפט, הדברים כתובים במפורש:

"ראש הממשלה דבק בעמדה כי דין העתירות להידחות מכל וכל וכי לא קיימת כל עילה לשנות מהחלטתו. לכן, עם כל הכבוד הראוי, הרי שלא היה מקום כי ראש הממשלה יידרש לפירוט ביחס לכל אירוע פרטני שמוזכר בעתירות או בעמדת היועצת, שכן ראש הממשלה מצא כי אין באירוע פרטני כזה או אחר כדי לשנות מן ההחלטה העקרונית או כדי לפגום בהחלטות החוקיות והחוקתיות בדבר מינויו של השר בן גביר לתפקיד השר לביטחון לאומי".

מה בעצם אומר ראש הממשלה לבג"ץ? ראשית, שעל אף שלכאורה קיבל "התייחסות מפורטת" ביחס לאירועים המפורטים בהודעת היועצת, הדבר אינו מעניין אותו כלל, שכן "אין מקום כי ראש הממשלה יידרש לפירוט ביחס לכל אירוע פרטני".

אם בבג"ץ היו נוהגים לקיים חקירות נגדיות, גורם שהצהיר הצהרות סותרות כאלה היה קורס מייד על דוכן העדים. אין צורך לעמת את העד עם עדות חיצונית כדי להוכיח את שקריו, די בכך שהוא יעומת עם דבריו שלו.

אם בבג"ץ היו נוהגים לקיים חקירות נגדיות, גורם שהצהיר הצהרות סותרות כאלה היה קורס מייד על דוכן העדים. אין צורך לעמת את העד עם עדות חיצונית כדי להוכיח את שקריו, די בכך שהוא יעומת עם דבריו שלו

אך הדבר החמור באמת הוא ההחלטה העקרונית של נתניהו שאין שום פעולה או מעשה של השר לביטחון לאומי שיגרמו לנתניהו לומר – עד כאן.

דיון בבג"ץ על הדחת איתמר בן גביר מתפקיד השר לביטחון לאומי, 15 באפריל 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

זוהי עמדה חמורה וקיצונית מצד ראש הממשלה, המודיע למעשה באופן גלוי כי שרים המכהנים בממשלתו בתפקידים בכירים ורגישים, ותוך שהממשלה עודנה מחויבת לעקרון האחריות המיניסטריאלית המשותפת, יכולים לעשות ככל העולה על רוחם במסגרת משרדיהם. אין דין ואין דיין, ולעולם לא יגיע הרגע שבו ראש הממשלה יאמר להם – עד כאן, מה שעשיתם עובר את הגבול.

בהלכת דרעי-פנחסי המקורית, שנפסקה בבג"ץ בשנת 1993, קבע הרכב בראשות נשיא בית המשפט העליון דאז מאיר שמגר כי ראש הממשלה באותה עת, יצחק רבין, למעשה מחליט בכל בוקר מחדש שלא לפטר שר המכהן בממשלתו.

ההחלטה לפטר וההחלטה שלא לפטר הן שתיהן החלטות שלטוניות, ושתיהן נבחנות באותם משקפיים של סבירות – ופירוש הדבר הוא שגם החלטה של ראש ממשלה שלא לפטר שר מכהונתו עשויה להיות נגועה באי-סבירות קיצונית.

הצהרתו של נתניהו מתנגשת עם הרציונל שנקבע בהלכת דרעי-פנחסי. אם אין באירוע פרטני "כזה או אחר" כדי לשנות את החלטתו העקרונית של ראש הממשלה בדבר חוקיות כהונתו של שר בתפקידו, הרי שבכך הוא מתפרק מהחובה להפעיל את שיקול דעתו מדי יום ביומו, ולהחליט באופן אקטיבי להותיר את שרי ממשלתו בתפקידיהם.

נתניהו, במתכוון או שלא במתכוון, חשף את חולשתו בפני בג"ץ: הוא מאותת לו כי במקום שבו הגורם השלטוני האוחז בסמכות הרלוונטית נמנע ממילוי תפקידו כדין, גדלה ההצדקה להתערבות שיפוטית בנושא.

נתניהו, במתכוון או שלא במתכוון, חשף את חולשתו בפני בג"ץ: הוא מאותת לו כי במקום שבו הגורם השלטוני האוחז בסמכות הרלוונטית נמנע ממילוי תפקידו כדין, גדלה ההצדקה להתערבות שיפוטית בנושא

בתקופת בחירות, עוד יותר מאשר בימים רגילים, האדים הפוליטיים אומנם ממלאים את האוויר, אך גם באווירה רעילה כזו, בית המשפט נותר המצפן שתפקידו לחייב את האוחזים בשלטון לזכור כי לצד הרכיב הפוליטי הדומיננטי של תפקידיהם, קיים גם הרכיב הממלכתי.