נפתלי ג'ובס מרעננה עדיין מחפש את המוצר המנצח

האנומליה הפוליטית ששמה נפתלי בנט לא קיבלה עד היום מענה ברור. מערכת בחירות אחרי מערכת בחירות הוא מתייצב בתחילת הדרך עם מספר גבוה של מנדטים, מסומן כהבטחה הלבנה של הימין – ואז כמעט תמיד מתחיל דימום מנדטים שנגמר פחות טוב. לפעמים הרבה פחות טוב.

התבנית חוזרת על עצמה: משהו בקמפיין לא עובד, משהו בהבטחה מתמסמס, והציפיות הגבוהות מתרסקות אל קרקע המציאות כמו ציפור לבנה על משקוף בלילה ערפילי של מותחן היצ'קוקיאני.

אין הסבר מספק לשאלה למה ואיך איבד כשליש מהמנדטים שהעניקו לו הסקרים כשהקים את הבית היהודי ב־2013 – מ־16 ל־12; איך נמחק חצי מכוחו בבחירות 2015, כשבנימין נתניהו שתה לו שמונה מנדטים מתוך ה־16 שהובטחו לו בשיא; איך התחיל עם מספר דו־ספרתי כשהקים את הימין החדש ב־2019, וסיים מתחת לאחוז החסימה; ואיך הגיע קרוב ל־25 מנדטים בסקרי 2021 וסיים רק עם שבעה.

בשנתו היחידה כראש ממשלה רשמה ממשלת בנט הישגים מרשימים בתחומי הכלכלה, ביטחון הפנים, הרווחה, החינוך ושילוב החברה הערבית – רובם התאיידו מזמן

בדרך הוא משיג הישגים ומוכיח שהוא שר יעיל, ביצועיסט טוב, מנהל פעלתן, אנליטיקן ממולח וגם אישיות פוליטית שיודעת להפיק לקחים ולהתעדכן. הוא גם טקטיקן פוליטי לא רע, שהצליח למקסם את ההפסד המביך של 2021 – כשאיבד יותר משלושה רבעים מהמנדטים שהעניקו לו הסקרים – לכדי ניצחון פוליטי, והפך לראש הממשלה היחיד שהחליף את נתניהו במשך 15 שנים רצופות.

בשנתו היחידה כראש ממשלה רשמה ממשלת בנט הישגים מרשימים בתחומי הכלכלה, ביטחון הפנים, הרווחה, החינוך ושילוב החברה הערבית – רובם התאיידו בינתיים מזמן.

נפתלי בנט בכנס בחירות ברחובות, אוגוסט 2026 (צילום: אבנר הופשטיין)

ואף שבנט התחיל גם את מערכת הבחירות הזאת כסטארט־אפ נוצץ ומעודכן – "הימני שהתמתן ויצליח להעביר מנדטים מגוש לגוש" – הוא מדשדש. תלכיד "ביחד", שהקים באפריל עם יש עתיד, איבד לפי חלק מהסקרים כמחצית מכוחו מאז. זה רחוק מלהיות סוף המרוץ, אבל אחרי יותר מעשור של כישלונות, הסיפור מתחיל להיראות מוכר.

המועמד ישלוף אייפוד זעיר מהכיס הקדמי

פעולות הקמפיין של בנט, שחורש את הארץ עם נבחרת חדשה ומרעננת בחלקה, נתפסות לעיתים כלא אמינות מספיק, מופרזות, מזיעות ממאמץ, לא מדויקות, ורבליות מדי, מלוקקות או לא מקוריות. בין אם בצדק ובין אם לאו – ההבטחה להביא קהלים גדולים לקלפי ולהפוך למפלגה הגדולה ביותר עברה כמעט רשמית למנהיג ישר! גדי איזנקוט. לפחות לעת עתה.

בנט יודע זאת היטב, והוא מתמודד עם הנסיגה בדרך שהוא מכיר: הכחשה. לבמה במגדלי הדיור המוגן ברחובות, מול אולם מלא בבני הגיל השלישי, הוא עולה כמו מועמד לראשות הממשלה.

נדמה לי – וסליחה על הסאחיות המבאסת – שחולצת טריקו מרושלת וג'ינס מהוה מתאימים יותר לערב חברה ב"אפל", מהסוג שבו שולפים אייפוד חדש וקטנטן מהכיס הקדמי, מאשר לנאום מנהיגותי מול קשישים

לפניו מגיעה שרשרת של הקדמות: סרטון הומוריסטי על "תקווה" המרירה, שאיבדה אמון עד שבנט ביקר אצלה בבית ולחש על אוזנה; סרטון נוסף עם הבטחות לעתיד טוב יותר; ומילות הקדמה והצגה מפי מנהיג המילואימניקים יונתן שלו, הרכש הצעיר שמבקש לתת צ'אנס לדור הבא.

אמרנו אנומליה? נדמה לי – וסליחה על הסאחיות המבאסת – שחולצת טריקו מרושלת וג'ינס מהוה מתאימים יותר לערב חברה ב"אפל", מהסוג שבו שולפים אייפוד חדש וקטנטן מהכיס הקדמי, מאשר לנאום מנהיגותי מול קשישים.

נפתלי בנט בכנס בחירות ברחובות, אוגוסט 2026 (צילום: אבנר הופשטיין)

וזו לא סתם הערה אופנתית. בנט דיבר דקות ארוכות והציג בהתלהבות נערית ומשובבת תוכניות מעניינות. הוא באמת מתכונן לקדנציה הבאה ובאמת רוצה לעסוק בעשייה.

אחרי שמנכים שליש על קלישאות, נשארים עם רעיונות מקוריים כמו הצבת בסיסים של ישיבות הסדר חרדיות לאורך הגבולות, התמודדות עם התורים במרכזי הרפואה באמצעות הגדלת משאבי הרפואה מרחוק, שילוב האוכלוסייה החרדית בלימודים ובשוק העבודה, ושימוש יעיל במשטרה למיגור תופעת הפרוטקשן בפריפריה וביישובים הערביים.

אבל אליה וקוץ בה: בנט תמיד נתפס כמי שקצת מגזים, קצת מפנטז, או כשחקן לא אמין עד הסוף. ואולי זו ההתלהבות ההייטקיסטית המוגזמת, שמתנגשת עם תחושתו של הציבור שבנה את המדינה: אנחנו לא בכנס חברה בלאס וגאס, עם הופעה של ריהאנה ובלונים, אלא במדינה שהולכת קאפוט, בלי עתיד לנכדים שלו.

מול הייאוש הזה, לא מספיק להעביר מיליארדי שקלים ממוסדות השתמטות לטובת מעמד הביניים.

מוטב היה לשרטט לקשישים למודי הסבל וההבטחות שבקהל יעד ריאלי יותר: למשל, ייצוב המערכת ויצירת ודאות ראשונית בנוגע לחזיתות המלחמה שלעולם אינן נסגרות

בנט דיבר בהתלהבות על הישגי ממשלת השינוי בראשותו בתחילת מיגור הפשע בחברה הערבית, ואף הזכיר בנדיבות את יואב סגלוביץ, שהיה אחד האדריכלים המרכזיים של התהליך. אבל הוא מיאן, ובמכוון, לומר מילה על שיתוף פעולה פוליטי עם גורמים מתונים כמו מנסור עבאס, שהיה חלק אורגני מהקואליציה שלו.

זה עשוי להשתנות אחרי ועידת רע"ם בסוף החודש, כך לפחות טען יונתן שלו בשיחת מסדרון בחוץ, כשרמז כי הצהרות מתונות של עבאס עשויות להוביל להכרה באפשרות של שיתוף פעולה עתידי. אבל הסירוב הנחרץ של בנט, לפחות לעת עתה, אפילו להכיר בשותפים ערבים פוטנציאליים מתפרש כסוג של פחדנות.

יו"ר רע"ם מנסור עבאס ויואב סגלוביץ, 6 בדצמבר 2021 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

בנט גם הרבה לדבר על "100 הימים הראשונים", ותיאר פרץ עשייה שידביר כל שדה קוצים עבש: מהרווחה ועד החינוך, מהכלכלה ועד הביטחון, מקידום חוקה לישראל ועד טיפול בהשתמטות, ועוד ועוד. זו כמובן אשליה מופרכת. מוטב היה לשרטט לקשישים למודי הסבל וההבטחות שבקהל יעד ריאלי יותר: למשל, ייצוב המערכת ויצירת ודאות ראשונית בנוגע לחזיתות המלחמה שלעולם אינן נסגרות.

בקדנציה ישראלית אחת לא יוצרים חוקה. בקושי מונעים את קריסת מערכת המשפט.

אחרי הכול, כשהוא מדבר על "הפניית 70 מיליארד שקלים" מההטבות לחרדים לטובת האוכלוסייה הכללית, כדאי לזכור שהמלחמה עלתה עד כה 420 מיליארד שקל, ותקציב הביטחון עומד בפני עלייה של מאות מיליארדים בשנה, על פי התוכניות. יהיה צורך בהידוק החגורה, וסיסמאות לא יספיקו.

שוב ושוב נשאל בנט, כפי שנשאל עשרות פעמים בשבועות האחרונים, אם יכיר באיזנקוט כמוביל הגוש אם האחרון יזכה ביותר מנדטים – ושוב ושוב התחמק מאמירה ברורה בנושא

שוב ושוב נשאל בנט, כפי שנשאל עשרות פעמים בשבועות האחרונים, אם יכיר באיזנקוט כמוביל הגוש אם האחרון יזכה ביותר מנדטים – ושוב ושוב התחמק מאמירה ברורה בנושא, כדי שחלילה לא יצטייר כמשהו אחר מראש הממשלה הבא.

וזו הבעיה המרכזית עם נפתלי חולצת־הטריקו בנט: המציג הוא לפעמים סטארט־אפיסט נערי, לפעמים פוליטיקאי עממי, לפעמים שחקן באודישן בינוני ולפעמים אדם מרשים עם קבלות. אבל כמעט אף פעם הוא לא מצטייר כמנהיג אותנטי לחלוטין, חף ממניירות.

שלט בחירות של ביחד סמוך לנתיבי איילון בתל אביב, 30 ביולי 2026 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

כן, איזנקוט, שהופיע כאן לפני חודשיים בלבד, היה עצור ומרוסן באופן מופרז, אבל שידר אותנטיות מוחלטת, בלי גרם של מאמץ להיות משהו אחר. כמו הרופאים שממליצים על תרופה ולמטה כתוב "המציג אינו שחקן".

אחרי שרשרת תשובות לשאלות מהקהל – שבהן אף פעם לא ידע בנט לעצור לרגע את השטף ולהגיד "נצטרך לבחון את הדברים", "זה ייקח זמן", "הדרך תהיה קשה וארוכה", או אפילו "תאמינו בעצמכם ותאמינו שזה אפשרי" – לקח את המיקרופון חבר מפלגתו מאיר כהן ושלהב את הציבור כשהזכיר שאם לא יהיו חילופי שלטון, המדינה הלכה לקיבינימט. אולי הוא דווקא היה אמור להיות מופע החימום.

אחרי שהערב הסתיים בהצלחה יחסית, בנט חמק במהירות לאירוע הבא בלי להישאר לקשקש עם הקהל ליד הדלת. זו טעות גדולה, כי הסמול טוק חשוב יותר מכל נאום או כינוס

אחרי שהערב הסתיים בהצלחה יחסית, בנט חמק במהירות לאירוע הבא בלי להישאר לקשקש עם הקהל ליד הדלת. זו טעות גדולה, כי הסמול טוק הזה חשוב יותר מכל נאום או כינוס, בוודאי אצל קשישים שהזמן עומד לרשותם. העצה הכי טובה: תעצור לפעמים, תחיה את הרגע, תנסה להפנים אותו. אפשר גם בלי לדבר.