ארבע תמיכות בנז"א

בשבוע שעבר חתמתי על תמיכה בהקרנת הסרט נז"א ועל גינוי למסכת האיומים והנאצות כלפי הבמאים היוצרים, ובכלל זה היוזמות לשלול מהם את אזרחותם הישראלית.

כל הסיבות לתמיכה נעוצות בערכי יסוד כלל אנושיים (אמת, חופש, דמוקרטיה וצדק) ועל הניסיון האנושי הצבור (הלקח ממלחמות קודמות ומהחשיפות שבאו בעקבותיהן), ואף לא אחת קשורה ישירות לעמדות המוצגות בסרט.

שהרי אם איני רוצה להיחשב לאידיוט עליי להימנע משיפוט טיבו של הסרט טרם שצפיתי בו.

הסיבות לתמיכתי בהקרנת נז"א נעוצות בערכי יסוד כלל אנושיים – אמת, חופש, דמוקרטיה וצדק, ובניסיון האנושי – לקחי מלחמות קודמות, ואף לא אחת קשורה ישירות לעמדות המוצגות בסרט

1

תמיכה אחת בהקרנת הסרט נעוצה בערך היסוד של האמת או המחויבות להתוודע למציאות כהווייתה. כפי שמקובל בכלל החברות הפתוחות, הדמוקרטיות הליברליות או המדינות המפותחות, הדרך לחשיפת האמת על כל מורכבותה וצדדיה אפשרית אך ורק בתרבות המבססת את חופש המחקר, הביטוי והביקורת ואת עצמאות מערכות האקדמיה, המשפט, התקשורת והאומנויות.

ובניסוח שלילי, אם נאסר על הציבור לברר באופן פומבי את האמת – כנהוג במשטרים דיקטטוריים – קטנים עד אפסיים הסיכויים שהאמת תצא לאור.

2

תמיכה שנייה בהקרנת הסרט נעוצה בעובדה ששום יצירה אומנותית, מסמך אקדמי או מידע תקשורתי אינו יכול להתיימר להציג את כל האמת, ובכלל זה את ההשפעות של נקודות המבט, האינטרסים השונים והנרטיבים המגוונים שמעורבים בניסיון להציג תמונה אמינה של פני המציאות. אשר על כן סביר להניח שגם הסרט נז"א לוקה בהצגה חלקית של עובדות המציאות ואולי גם בסילוף מסוים של המציאות.

מצד שני, לאור הניסיון הצבור ממלחמות דוגמת וייטנאם, עיראק, אוקראינה ואיראן, ובהסתמך על המוניטין של ארגוני זכויות אדם בעולם בכלל ושל פעילי זכויות אדם ישראלים דוגמת יוצרי מז"א, ארגון בצלם, האגודה לזכויות האזרח ושוברים שתיקה, סביר להניח שעיוותי האמת שבסרט אינם רבים יותר מאלה שיוצאים מדוברי הממשלה וצה"ל.

הדרך לחשיפת האמת על כל מורכבותה אפשרית רק בתרבות המבססת את חופש המחקר, הביטוי והביקורת. אם נאסר לברר פומבית את האמת – כנהוג במשטרים דיקטטוריים – הסיכוי קטן שהיא תצא לאור

3

תמיכה שלישית בהקרנת הסרט נז"א גלומה בעובדה שהסוגייה של הזוועות ההמוניות שביצע ומבצע צה"ל בעזה ובגדה המערבית כבר עוררו בעולם הרחב, כולל במדינות דמוקרטיות וידידות ישראל, ביקורת קשה והאשמות בפשעים נגד האנושות, פשעי מלחמה ואף רצח עם.

סוגייה זו קשורה בתחושת הזהות שלנו הישראלים וברצון לברר אם אכן נהיינו למפלצות אדם או שרק חרגנו בלהט המלחמה המוצדקת בחמאס במספר מקרים של פשעי מלחמה.

העובדה הבלתי מוכחשת היא שצה"ל אחראי להרג של שבעים וחמישה אלף עזתים ובכללם קרוב לעשרים אלף ילדים, שטרוריסטים יהודים בחסות הצבא מחוללים פוגרומים רצחניים וטיהורים אתניים בגדה, ושבבתי הסוהר הישראלים מתאכזרים במכוון לאסירים הפלסטינים ושוללים מהם ביקורים מהצלב האדום – התנהלות שמטריפה אותנו כאשר כך נהג ארגון חמאס בחטופים שלנו.

כל אלה מעוררים באזרחי ישראל רבים תחושת תיעוב וסלידה על מדיניות הזוועות ההמוניות שמובילה הממשלה ועל ההתנכרות המוחלטת לאידיאל הישראלי המסורתי של הצבא המוסרי בעולם. בקיצור, הסרט נז"א הוא עוד בימה חשובה לדיון ציבורי במידת הצדק או העוול שאנו נוהגים וב"מה נהייה מאיתנו".

4

ותמיכה רביעית, פחות מהותית אך בהחלט תועלתנית: כבר היום ישראל נחשבת בעולם למדינה שמשטרה הידרדר מדמוקרטיה ליברלית לפופוליזם סמכותני, ושעליית מגמות הלאומנות והמשיחיות שהשתלטו עליה ביססו בה הלך רוח של עליונות יהודית גזענית וכוחנית.

ישראלים רבים חשים סלידה ממדיניות הזוועות שמובילה הממשלה, ומההתנכרות המוחלטת לאידיאל הישראלי המסורתי של הצבא המוסרי בעולם. הסרט הוא עוד בימה חשובה לדיון ציבורי במידת הצדק או העוול שאנו נוהגים

על רקע זה גם מתרבות הקריאות לחרם בינלאומי על ישראל, בדומה לחרם שהוטל בזמנו על משטר האפרטהייד בדרום אפריקה. מכאן שאם אנו מבקשים לבלום את הסלמת המגמות האנטי-ישראליות ובמקרים מסוימים את הסלמת האנטישמיות, אזי על ידי פתיחות סובלנית כלפי הסרט נז"א – ביקורתי ככול שיהיה – תוכל ישראל להרים ראשה בגאון על כך שהיא עדיין חברה דמוקרטית פתוחה והוגנת.

נמרוד אלוני הוא פרופ' אמריטוס לפילוסופיה חינוכית במכללת סמינר הקיבוצים. כיהן 20 שנה כמופקד קתדרת אונסקו לחינוך הומניסטי וראש תחום חינוך במרכז לאתיקה בירושלים. לימד בעבר באוניברסיטאות קולומביה, קונקורדיה ומונטקלייר, פרסם 11 ספרים מאמרים רבים, זכה בתואר "אביר איכות השלטון", ב"פרס החינוך של העיר תל אביב-יפו", בפרס אגודת בוגרי לימודי החינוך באוניברסיטת קולומביה, וב"מגן האתיקה" מטעם ארגון רוטרי.