לשחיתות הציבורית ולהתנערות מאחריות יש מחיר בחיי אדם. אסונות השנים האחרונות בישראל ממחישים זאת. באסון מירון ב־2021 נהרגו 45 בני אדם. זה היה מחירה של תרבות ה"סמוך", של הפרת הכללים ושל ההתעלמות מאזהרות חוזרות ונשנות מפני הסכנה שבהצטופפות ההמונים בהר.
שורה ארוכה של דוחות מבקר המדינה והתרעות מפני העומס על הר מירון לא שינתה דבר בעיני חבורת הפוליטיקאים שדהרה לרצות את מנהיגי הציבור החרדי ואישרה להם כל אשר ביקשו.
גם כשהאזהרות מופנות במישרין אל ראש הממשלה, אין להן מחיר שלטוני. ועדת החקירה הממלכתית לפרשת כלי השיט שלחה ב־2024 לבנימין נתניהו מכתב אזהרה ובו ממצאים לכאוריים חמורים על התנהלותו ועל הסיכון שיצר לביטחון המדינה.
החלטתו לבקש שוב את אמון הציבור, בלי שקיבל אחריות לאסון שהתרחש במשמרתו, ממחישה עד כמה התרוקן מושג האחריות מתוכן בישראל של 2026
חומרת הדברים הייתה צריכה לטלטל את המערכת הפוליטית. נתניהו, שבמשמרתו כבר התרחש טבח שבעה באוקטובר ופרצה מלחמה ממושכת, המשיך לכהן כאילו דבר לא קרה. בישראל לא הושמעה אפילו דרישה להעבירו מתפקידו בשל האזהרה.
מעל הכול ניצבת התעלמותו של נתניהו מהאזהרות שהשמיעו גורמי המקצוע הביטחוניים לפני טבח שבעה באוקטובר. החלטתו לבקש שוב את אמון הציבור, בלי שקיבל אחריות לאסון שהתרחש במשמרתו, ממחישה עד כמה התרוקן מושג האחריות מתוכן בישראל של 2026.
נתניהו מבקש לחדש את המנדט שקיבל ב־2022, אך מתנער מהאחריות הכרוכה בו. בשביל מה הוא ראש ממשלה אם דבר אינו באחריותו?
כך נסגר המעגל: מתעלמים מאזהרות, מסכלים חקירה, חומקים מאחריות ומבקשים עוד כוח. הציבור כבר התרגל לשיטה, עד שהוא מתקשה לראות את החשבון המצטבר. את החשבון הזה משלמים בחיי אדם.
ניסיון חטיפת מטוס פליי דובאי אמור להיות נורה אדומה. שרת התחבורה מירי רגב, ראש שב"כ דוד זיני, ראש המוסד רומן גופמן וראש הממשלה היו צריכים להתייצב בפני הציבור ולהסביר כיצד התאפשר האירוע, אילו מערכות כשלו ומה הייתה אחריותו של כל אחד מהם. העובדה שהנוסעים ניצלו אינה פוטרת איש מהשאלות האלה.
במקום תשובות קיבלנו מופע יחסי ציבור. יונתן אוריך, יועצו הבכיר של נתניהו, ניסה לייחס לבוס שלו ידיעה מוקדמת על ניסיון החטיפה – טענה שרק מחריפה את שאלת אחריותו למניעתו. נתניהו חגג בשדה התעופה והשיא עצות לשימור החולצה המגואלת בדם.
ראש שב"כ השתתף בליל לימוד הושענא רבה, בזמן שהציבור המתין להסבר על הכשל הביטחוני. כולם חגגו על "הנס", ולמחדל העצום אין כתובת. שהאמירתים יישאו באחריות
ראש שב"כ השתתף בליל לימוד הושענא רבה, בזמן שהציבור המתין להסבר על הכשל הביטחוני. כולם חגגו על "הנס", ולמחדל העצום אין כתובת. שהאמירתים יישאו באחריות.
קרן טרנר, לשעבר מנכ"לית משרד התחבורה וכיום מועמדת ברשימת ביחד, הסבירה כי את האסון שנמנע במטוס פליי דובאי צריך לבדוק כאילו התרחש. הטייס העומאני־סורי התכוון לרסק את המטוס לתוך מבנה או אזור מגורים בישראל. בתרחיש כזה, לצד 174 הנוסעים שבמטוס, היו עלולים להיהרג גם בני אדם על הקרקע.
הצלחת הנוסעים למנוע את האסון היא מקרה חריג, צירוף נדיר של אומץ, תושייה ונסיבות. לדברי טרנר, האחריות לאבטחת חברות התעופה הזרות מוטלת על שרת התחבורה (להבדיל מאבטחת חברות תעופה ישראליות, שבאחריות שב"כ).
כבר במאי 2024 הצביע דוח מבקר המדינה על פערים במוכנות ובמסוגלות של אגף הביטחון במשרד התחבורה.
הנה עוד דוח חשוב שעליו שקדו אנשי מקצוע, ובו אזהרה. ומה נעשה בעקבותיו? אותה תרבות של התעלמות שנחשפה במירון ובפרשת כלי השיט ממשיכה להתקיים גם כאן. ובאמת, מה רוצים מרגב? אם ראש הממשלה מתנער מאחריות לטבח שהתרחש במשמרתו, מדוע ששרה בממשלתו תחשוב שהתעלמות מדוח תחייב אותה לתת דין וחשבון?
מינויים פסולים והתעלמות מדוחות פוגעים בשתי שכבות ההגנה על הציבור: באיכות קבלת ההחלטות וביכולת לתקן טעויות לפני שהן הופכות לאסון
ההתנערות מאחריות הולכת יד ביד עם הפיכת השירות הציבורי למאגר משרות למקורבים. "משרד התחבורה רקוב מרוב ג'ובים ומינויי מקורבים", כתבה טרנר. בתחקיר שפרסם לפני ימים אחדים העיתונאי יוסי מזרחי נטען כי יושב ראש נתיבי איילון, עידן דוד, פילס את דרכו לתפקיד באמצעות מסמכים מזויפים וקשרים פוליטיים.
התחקיר מצטרף לשורה ארוכה של פרסומים על מינויים ועל ההתנהלות במשרד התחבורה. (הנה כאן, כאן, כאן וכאן – ואלה רק דוגמאות חלקיות. העיתונות חושפת את כשלי המינויים הפוליטיים כמעט מדי יום, ולאף אחד זה לא מזיז). המידע גלוי, התחקירים נערמים וכולם עוצמים עיניים.
מינויים פסולים והתעלמות מדוחות פוגעים בשתי שכבות ההגנה על הציבור: באיכות קבלת ההחלטות וביכולת לתקן טעויות לפני שהן הופכות לאסון. בסוף ימיה של הממשלה ה־37 כבר ברור שקרבה פוליטית גברה על כשירות מקצועית. אזהרות שנכתבו אינן נתפסות בעיני השרים כמחייבות טיפול. כל אחד מדפדף הלאה ומחפש את השעיר לעזאזל שיישא באחריות.
נוסף על כך, הסירוב לחקור אינו פוגע רק בזכות הציבור לדעת מה קרה, אלא גם ביכולת למנוע את האסון הבא: בלי לברר היכן התקבלו ההחלטות השגויות ומדוע האזהרות לא נענו, אין דרך לוודא שהכשלים תוקנו.
שלוש שנים חלפו מאז טבח שבעה באוקטובר, והציבור עדיין מחכה לוועדת חקירה ממלכתית מקיפה של הכשלים שהובילו לאסון. קשה להעלות על הדעת הפרה בוטה יותר של חובת הממשלה כלפי אזרחיה מההתעקשות שלא לחקור את האסון שהתרחש במשמרתה ואת אחריותה לו.
גם ניהול המשא ומתן לשחרור החטופים חייב לעמוד לחקירה מקיפה: אילו החלטות התקבלו, אילו הזדמנויות הוחמצו ומה היה המחיר
במדינה מתוקנת, חקירה כזאת הייתה בוחנת לעומק את כשלי הצבא, שב"כ ומערכי המודיעין, אך לא הייתה נעצרת בהם. היא הייתה בוחנת גם את התפיסה האסטרטגית, ההחלטות והמחדלים של הדרג המדיני שהנהיג את המדינה בשנים שקדמו לטבח וממשיך להנהיג אותה שלוש שנים אחריו.
גם ניהול המשא ומתן לשחרור החטופים חייב לעמוד לחקירה מקיפה: אילו החלטות התקבלו, אילו הזדמנויות הוחמצו ומה היה המחיר.
אבל מה קיבלנו תחת זאת? מופע צבוע של פוליטיקאים, שרק לפני כמה שנים דרשו להקים ועדת חקירה ממלכתית בנושא השימוש ברוגלות במשטרת ישראל. טבח של 1,200 איש בתוך שעות ספורות? פתאום הם רוצים מבנה חדש ופוליטי לוועדת החקירה, וגם את זה לא ביצעו.
מספיק היה לשמוע את ראש מפקדת השבויים והנעדרים לשעבר, אלוף במילואים ניצן אלון, מדבר ביום שישי האחרון במפגש של מכון וושינגטון לחקר המזרח התיכון. "אם מסתכלים על מה השגנו לאחר שנתיים של לחימה אינטנסיבית, יכולנו להגיע לכמעט אותם הישגים אסטרטגיים הרבה יותר מוקדם.
"ייתכן שהיינו יכולים להציל חטופים שנהרגו בשבי ופספסנו את ההזדמנות הזאת. אני מניח שראש הממשלה נתניהו, כמו גם פוליטיקאים ואנשים אחרים, הסתכל על המצב דרך פרספקטיבה אסטרטגית, בו־זמנית היו לו גם את השיקולים הפוליטיים שלו ואולי גם האישיים. כל הגורמים האלה מעורבים בשיקולים", אמר אלון.
משפט כזה, שנאמר באירוע פומבי על ידי האיש הבכיר ביותר בצומת קבלת ההחלטות וניהול המשא ומתן לשחרור החטופים, חייב היה להוביל לתחקיר אמת. "היינו יכולים להציל חטופים שנהרגו בשבי ופספסנו את ההזדמנות", אמר. "יכולנו להגיע לכמעט אותם הישגים אסטרטגיים הרבה יותר מוקדם". שוב, הזלזול בגורמי המקצוע עלה בחיי אדם – בחיי חטופים וחיילים.
"היינו יכולים להציל חטופים שנהרגו בשבי ופספסנו את ההזדמנות", אמר. "יכולנו להגיע לכמעט אותם הישגים אסטרטגיים הרבה יותר מוקדם". שוב, הזלזול בגורמי המקצוע עלה בחיי אדם – בחיי חטופים וחיילים
משפחות קורבנות הטבח והחטופים צועקות זאת מעל כל במה אפשרית, ואין מי שמקשיב. ההיסטוריון הצבאי בעז זלמנוביץ, בנו של אריה זלמנוביץ ז"ל, ממייסדי קיבוץ ניר עוז, כתב אתמול בחשבון ה-X שלו: "שוב שמחת תורה, שלוש שנים להפקרה, ועדיין אין ועדת חקירה ממלכתית ועדיין האנשים שתחת שלטונם התרחש הטבח הגדול ביותר בעם היהודי מאז השואה לא קיבלו אחריות".
רובי חן, אביו של חייל צה"ל איתי חן ז"ל, כתב אתמול: "שבוע קשה מחכה למשפחתי ביחד עם עוד אלפי משפחות שנשארו עם המון שאלות איך הטבח הזה קרה ואיך לא קמה ועדת חקירה ממלכתית עד היום. עיריית נתניה תחנוך ביום שני חורשה לזכרם של גיבורי העיר שנפלו במלחמת שמחת תורה. אף אחד לא צריך לפחד מהאמת – גם לא ראש הממשלה".
ב־12 החודשים שחלפו מאז חתמה ישראל על הסכם הפסקת האש ושחרור החטופים, המשיכו בצה"ל לחסל כמעט מדי שבוע את ראשי הטרור בעזה. רק מעט קודם לכן, כשנתניהו עסק בהארכת המלחמה ובחשש שלו מפני נפילת הממשלה, טענו הוא ומקורביו שאי אפשר יהיה להגיע ל"ניצחון המוחלט" אם ישראל תחתום על הפסקת אש.
מדוע? הטענה הייתה שבמסגרת הסדר הפסקת אש עם ערבויות בינלאומיות, ידי צה"ל יהיו קשורות ולא ניתן יהיה לחסל את ראשי הטרור. בדיעבד היה זה עוד אחד מאותם שקרים, אך ללא חקירה ובקרה על התנהלות הדרג המדיני, גם את זה לא נדע לעולם.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו