הניצחון המוחלט שחיסל את מדינת ישראל

עברו כמה ימים מאז התפרסמו תוצאות בחירות 2026. פתקי ההצבעה עדיין מתעופפים ברוח הסתיו. קולות החיילים והימאים נספרו עד תומם. התוצאות היכו בכל מי שעוד נותרה בהם תקווה להחליף את ממשלת טבח ה-7 באוקטובר והמלחמות שבאו לאחריו.

מטות מפלגות גוש השינוי נטושים. שלטי הניצחון מושלכים בפינה. בערוץ 14 עדיין חוגגים. ינון מגל, חבוש בכובע "הניצחון המוחלט", מראיין את השרים המיועדים.

טלי גוטליב מסבירה מה תעשה במשרד המשפטים. "שגלי בהרב־מיארה ויצחק עמית יכינו מזוודה קטנה לכלא", היא אומרת לקולות צחוק ומחיאות כפיים. באולפן שואלים מה יהיה עם אהרון ברק? גוטליב מבטיחה שגם בשבילו יימצא מקום ליד אהוד ברק וג'פרי אפשטיין. שאגות צחוק של עירית לינור וינון מגל.

מטות מפלגות גוש השינוי נטושים. שלטי הניצחון מושלכים בפינה. בערוץ 14 עדיין חוגגים. ינון מגל, חבוש בכובע "הניצחון המוחלט", מראיין את השרים המיועדים. טלי גוטליב מסבירה מה תעשה במשרד המשפטים

במהדורת הערב נמסר כי החלו ההכנות לשחרור יגאל עמיר ולטיהור שמו. במשרד המשפטים בוחנים פיצוי על השנים שישב בכלא. "יש תקדימים", מסביר גורם במשרד למראיין ששאל אם נקבע כבר סכום.

בכאן 11 מגיעים הזימונים לשימוע. בערוצים המסחריים בעלי הבית מבקשים מהעיתונאים לגלות אחריות: ריאיון מבוטל, תחקיר מוקפא, מגישה מוחלפת. בטלפון מסבירים לה שזה זמני.

פורום קהלת לוקח שליטה על עיצוב המדיניות החדשה של משרדי הממשלה. איתמר בן גביר דורש גם את תיק הביטחון. השותפות החרדיות מקבלות את החינוך, השיכון, האוצר ומוקדי התקציב.

המשרדים להגנת הסביבה, לתרבות ולספורט והמשרד לשוויון חברתי מבוטלים. הגופים העוסקים במעמד האישה ובזכויות הילד נסגרים. נציגי הקואליציה מסבירים שיש תורה ויש פוסקים, ואין צורך לממן כל גחמה פרוגרסיבית.

ביישובים הערביים ממתינים ללילה. עוד ירי, עוד משפחה שמקבלת טלפון. בשכבת האקדמאים והרופאים שולחים קורות חיים לחו"ל. מי שמקבל הצעה עוזב. ההורים מעודדים: הם ממילא זקנים ורגילים למצב. העיקר שהצעירים יצילו את עצמם.

פורום קהלת לוקח שליטה על עיצוב המדיניות החדשה של משרדי הממשלה. איתמר בן גביר דורש גם את תיק הביטחון. השותפות החרדיות מקבלות את החינוך, השיכון, האוצר ומוקדי התקציב

בקיבוצים ובהתיישבות העובדת נערכים לצעדים לעומתיים ועוינים. מודעות להשכרת בתים ולמכירת חפצים מציפות את הרשתות. בעלי דרכונים זרים בוחנים להיכן להגר. גם העזיבה מפחידה מול האנטישמיות בארצות שאליהן חשבו לעבור.

המחירים צונחים, אבל העוזבים נחושים. זוגות מתווכחים בלחש אחרי שהילדים נרדמו. אחד אומר שצריך לעזוב עכשיו. השנייה שואלת איך משאירים כאן את אמא בת ה־92.

בלילות שלאחר פרסום התוצאות מגיעות קבוצות פורעים לכפר עזה, לניר עוז ולבארי. הם רוקדים ושרים: "שיישרף לכם הכפר". הם שרים מול הבתים השרופים. בתים שהיו בהם ילדים, משפחות וזקנים שנרצחו ונחטפו. מול חלונות שדרכם נכנסו רוצחים. מול אנשים שעוד יודעים לזהות, בתוך ריח עשן מקרי, את הבוקר ההוא.

אחד התושבים יוצא אליהם. הוא מבקש שיפסיקו ואומר את שמה של בתו שנרצחה. מרדכי דוד צוחק: "ככה אלוהים גומל למי שבוגדים בו ובביבי". מצלמות הטלפונים מופנות אל האב ההמום שחוזר לביתו. כעבור דקות הסרטון טס ברשת. הלייקים והתגובות המריעות מצטברים.

הנשיא נושא דברים לאומה. הוא מבקש להנמיך את הלהבות. "אחים אנחנו", הוא מזכיר וקורא לכולם לגלות איפוק. הוא אינו מזכיר מי ליבה את ההסתה ומי נפגע ממנה.

בבית הנשיא מכינים מפגש הידברות וסליחה. הפורעים אישרו את בואם בתנאי שבמפגש תהיה התנצלות מהצד השני. בבית הנשיא הבטיחו מרחב בטוח ומכבד לכל המשתתפים. מן האב ביקשו להשאיר את תמונת בתו בחוץ. הוא מסרב ומתבקש לא להגיע.

בבית הנשיא מכינים מפגש הידברות וסליחה. הפורעים אישרו את בואם בתנאי שבמפגש תהיה התנצלות מהצד השני. בבית הנשיא הבטיחו מרחב בטוח ומכבד לכולם. מן האב ביקשו להשאיר את תמונת בתו בחוץ

אחר כך מגיע תור הזיכרון הלאומי. אורית סטרוק מכריזה כי "יד ושם" ייקרא מעתה "יד השם". התצוגות יותאמו לרוח האמונה והציפייה לביאת המשיח. המבקרים ילמדו על ההשגחה, הנס והתקומה. מי שישאלו היכן הייתה ההשגחה יינזפו על ביזוי המקום ופגיעה ברגשות הציבור.

גם ה-7 באוקטובר מקבל שם חדש: "אירוע הנס וההצלה". בתי הספר מקבלים מערכי שיעור המהללים את הנס. בטקסים יספרו מה היה עלול לקרות וכיצד ניצלנו. רק משפחות שכולות מפורום תקווה מוזמנות. אחרות יוכלו להשתתף בתנאי שיתאימו את דבריהן לאופי הממלכתי של האירוע. או שישתקו.

אם אחת מבקשת לקרוא את ההודעה האחרונה מבנה: "אמא, אני פוחד, הם בבית". אומרים לה שהטקסט אינו מתאים. היא שואלת איזה חלק אינו מתאים. האמא? פוחד? הבית? מבקשים ממנה להירגע. יש משפחות נוספות שממתינות בתור וישמחו לתפוס את מקומה.

בצבא מודחות נשים מתפקידים בכירים וקרביים. תפקידים הדורשים ממשק עם גברים – נסגרים בפניהן. במוסדות התרבות נבדקת התאמת התכנים להוראות הממשלה. תמונות נשים בפומבי ובתקשורת מוצאות מחוץ לחוק, הכנסת מעבירה בזריזות תקנה פלילית המוציאה את קהילת הלהטב"ק מחוץ לחוק, מנהלי בתי ספר והורים לומדים מה מוטב שלא ייאמר בכיתה.

אחר כך מגיע תור הזיכרון הלאומי. אורית סטרוק מכריזה כי "יד ושם" ייקרא מעתה "יד השם". התצוגות יותאמו לרוח האמונה והציפייה לביאת המשיח. המבקרים ילמדו על ההשגחה, הנס והתקומה

אבל החיים נמשכים. צריך לקנות אוכל, לחדש מרשם, להגיע לעבודה ולהסיע ילדים לחוגים. לאט לאט מתרגלים ומסבירים שזה מחירה של דמוקרטיה, אי אפשר לריב כל היום. יש ילדים לגדל. צריך ללמוד לחיות במצב הנוכחי.

ואז הנכדה חוזרת מבית הספר עם דף לצביעה: למעלה מימין כתוב בס"ד. על הדף כתובת "הנס הגדול של שמחת תורה התשפ"ד". היא כבר התחילה לצבוע. היא שואלת למה אני בוכה.

מה אומר לה? אם אספר, היא עלולה לחזור על הדברים בכיתה. מה יעשו לה? מה יעשו להוריה? אם אשתוק, כך היא תזכור את היום ההוא. היא מצמידה את הציור למקרר. ליד תמונות משמחות משפחתיות ומטיולי שבת תלוי "הנס הגדול".

זה הבוקר שאני פוחדת ממנו. הבוקר שבו אסגור את החלון לפני שאדבר בלחש. שבו נופקר לאלימות פוליטית ודתית ולא אשאל עוד: מדוע ובאיזו זכות? אלמד להוריד ראש ולציית בפחד.

למען הנצחת שלטון בנימין נתניהו נאבד את המדינה שנועדה להיות ביתנו הבטוח לאחר אלפי שנים של אינקוויזיציה, גלויות, פרעות, שואה, פרהוד ורדיפות אנטישמיות. נהיה נרדפים בארצנו, נלמד את ילדינו לשתוק ונניח לשלטון לעצב אותם ברוחו.

למי ואיך נסביר פעם, שהיינו תמימים ומכילים, אדישים ומתחשבנים על זוטות, שחלקנו העדיפו ללכת לים או לבלות ביום הבחירות, שראשי גוש השינוי היו עסוקים באגו כשעוד יכולנו לעצור את זה.

אבל החיים נמשכים. יש ילדים לגדל. צריך ללמוד לחיות במצב הנוכחי. ואז הנכדה חוזרת מבית הספר עם דף לצביעה: למעלה כתוב בס"ד ו"הנס הגדול של שמחת תורה התשפ"ד". היא כבר צובעת. היא שואלת למה אני בוכה

איך נביט להם בעיניים?

שכחנו מה זה להיות יהודים בגרמניה של 1933.

גילה לבני זמיר היא חיפאית, יזמית אורבנית-חברתית, יועצת תקשורת ופובליציסטית, כיהנה כמנכ"לית המרכז הישראלי-הדרוזי ויועצת תקשורת בפוליטיקה ארצית ובמוניציפלית. בוגרת התוכנית למנהיגות חברתית במרכז מנדל צפון. בעלת BA בתקשורת, רוח וחברה ובעיצוב תקשורת חזותית מהמרכז האקדמי לעיצוב וחינוך ויצ״ו חיפה. נשואה, אם ל-3 וסבתא ל-5.