מהכרעה דמוקרטית להסכמה דמוקרטית

אנו ניצבים בפני מערכת בחירות שככל הנראה תסתיים בסוג של שוויון בין הגושים או בהכרעה על חודם של קולות בודדים. לאור זאת, ברור שלאחריה נחזור שוב לבעיות שאנו חווים זה עשורים ארוכים: חוסר יכולת להגיע להסכמה רחבה בנושאים חשובים ובעקבותיה המשך קיומו או חלילה התרחבותו של השסע החברתי.

במצב זה, היכולת להניע תהליכים משמעותיים תוך הישענות על הסכמה רחבה היא מוגבלת מאוד עד לא קיימת. אני מבקש להציע כאן פתרון טכני שעשוי להביא בטווח הקצר-בינוני לשינוי משמעותי במצב זה.

פסקת ההתגברות הייתה אחד מסלעי המחלוקת העיקריים בוויכוח סביב הרפורמה המשפטית. בין מבקרי ההצעה הייתה גישה שפסקת התגברות עשויה להיות סבירה אם התגברות הכנסת על פסיקת בג"ץ תדרוש רוב מיוחס, למשל של שישים אחוזים.

במצב השסע החברתי, היכולת להניע תהליכים משמעותיים תוך הישענות על הסכמה רחבה – מוגבלת מאוד עד לא קיימת. אני מבקש להציע כאן פתרון טכני שעשוי להביא בטווח הקצר-בינוני לשינוי משמעותי במצב זה

ברצוני להציע להעתיק את ההצעה הזאת לכלל המערכת הפוליטית. ממשלה תקום רק אם תזכה בשישים אחוזים בהצבעת אמון. הרכבת הממשלה תוטל על מועמד המפלגה שתזכה במרבית קולות הבוחרים, פרט למקרה שבו מועמד אחר יצליח לגבש סביבו רוב של שישים אחוזים מחברי הכנסת בתוך ארבעים ושמונה שעות. חקיקה ראשית בכנסת תזדקק גם היא לרוב שכזה. גם הצעת אי-אמון תזדקק לרוב כזה לפחות.

לכאורה, מדובר בהצעה שתגרום למבוי סתום פוליטי קבוע. אני סבור אחרת: המבוי הסתום יהיה זמני לתקופת הסתגלות, שלאחריה מפלגות הימין-מרכז והשמאל-מרכז, שההבדלים ביניהן אינם דרמטיים ושמייצגות את רוב המצביעים, ייצרו קואליציות יציבות שתוכלנה לתפקד ולהוביל מהלכים משמעותיים בהסכמה רחבה.

קצוות פוליטיים וחברתיים יאבדו מכוחם, וסביר להניח שחלקם אף יתמתנו כדי להצטרף לקואליציה על מנת להשפיע על החלטותיה ועל מעשי הממשלה. תמיד יהיו בלתי מרוצים וייתכן שהצעות הפשרה יהיו "פרווה" מדי לדעתם של טהרנים כאלה ואחרים, אולם רוב מוצק יבטיח יציבות וקבלה של הכרעות על ידי רוב האזרחים.

הצורך לקלוע לטעם רוב הציבור יגרום למפלגות העיקריות להתמרכז ובמידה רבה ימנע יצירת קואליציות שמתבססות על הקצוות. מפלגות קיצוניות יצטרכו להחליט אם להתמתן או שתיגזר עליהן שוליות לטווח הנראה לעין.

תחולת חקיקת חוקי יסוד או שינויים תהיה תמיד בת ארבע קריאות, כאשר הקריאה הרביעית תידחה תמיד לכנסת הבאה, באופן שינטרל את התמריץ לשנותם על מנת להשיג רווח פוליטי מיידי. שינוי דחוף ידרוש רוב גדול עוד יותר, למשל של שני שלישים או שלושה רבעים.

הצורך לקלוע לטעם רוב הציבור יגרום למפלגות העיקריות להתמרכז ובמידה רבה ימנע יצירת קואליציות שמתבססות על הקצוות. מפלגות קיצוניות יצטרכו להחליט אם להתמתן, או שתיגזר עליהן שוליות לטווח הנראה לעין.

אם לא יעלה בידי מי מחברי הכנסת לזכות בתמיכה של שישים אחוזים, ניתן יהיה להרכיב ממשלה שתזכה לאמון של רוב רגיל של חברי הכנסת. כהונת ממשלה שכזו תהיה מוגבלת מראש לשנה לכל היותר שלאחריה יתקיימו בחירות ותקציבה יהיה המשכי. ברור שבתנאים שכאלה היא תתקשה מאוד לחוקק ולתפקד. בנוסף, לא תתאפשר השבעה של ממשלת מיעוט.

ברור שההצעה איננה חפה מבעיות, הן ברמה העקרונית והן ברמה המעשית. שישים אחוזים שהוצעו כאן אינם כתובים בעט ברזל. ההצעה זקוקה לעיבוד נוסף ומפורט כדי לייצר מנגנונים שיבטיחו איזון בין הרצון של המפלגה המובילה להמעיט את כוחן של שותפותיה, לבין הרצון של האחרונות לבדל עצמן מהמובילה, בין היתר על ידי שיבוש עבודת הכנסת והממשלה.

יש לגבש פתרונות למצב שבו הקואליציה תאבד במהלך הקדנציה את רוב שישים האחוזים שלה, אך לא יהיו מספיק חברי כנסת כדי להדיח אותה.

פתרון אפשרי לשתי סוגיות אלה הוא המשך כהונת הממשלה לתקופה קצובה (למשל שנה) או עד סיום כהונת הכנסת (המוקדם שביניהם). במצב שכזה, יקשה מאוד על ממשלה להעביר חוקים ברוב של שישים אחוזים, אולם המשך כהונת הממשלה יפחית את הפיתוי לפרוש ממנה. מצד שני, התמריץ של המפלגה המובילה להצר את צעדיהם של שותפים קואליציוניים על מנת להאדיר את עצמה יפחת, שכן משך כהונתה ויכולת הפעולה שלה יוגבלו מאוד.

הרפורמה לא תוגבל רק לרשויות המחוקקת והמבצעת, אלא תעסוק גם ברשות השופטת.

בית המשפט העליון יוכל לבטל חוק רק בתנאי ששלושה רבעים מתוך כלל שופטי בית המשפט העליון יסברו שהוא סותר באופן מובהק חוק יסוד, ורק אז.

ברי שהצעה זו אינה מושלמת. עם זאת, היא דרך שבה רוב הציבור שנמצא במרכז הפוליטי יאמר את דברו וקלפי המשא ומתן של מפלגות קיצוניות ומגזריות יהיו טובים פחות מאשר אלה שיש להן היום.

יישום התוכנית עשוי לנטרל את המוקש החברתי בו קואליציה שנשענת על רוב זעום או מקרי משנה סדרי בראשית בזירה הציבורית וגורמת לכך שלחצי מדינה יש הרגשה "שגנבו להם את המדינה". כשלמעלה משישים אחוזים מחברי הכנסת יתמכו בהצעה זו או אחרת, יהיה ברור שרוב מובהק של הציבור תומך בה.

ניתן לנטרל את המוקש החברתי, בו קואליציה שנשענת על רוב זעום או מקרי משנה סדרי בראשית וגורמת לחצי עם לחוש "שגנבו להם את המדינה". עם תמיכה של מעל 60% מהח"כים בהצעה, הרוב יהיה מובהק

יתרונה המובהק של ההצעה הוא בכך שסביר שהיא תהיה מקובלת על המפלגות הגדולות המרכזיות ושהיא אינה דורשת פשרות בנושאים עקרוניים שנמצאים בלב המחלוקת הציבורית.

פרופ' מיכאל (מיקי) ארליך נשוי ואב לשלושה, תושב ירושלים, יליד צ'ילה. מלמד במחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר-אילן. מתמחה בגיאוגרפיה היסטורית של המזרח התיכון בימי הביניים, תוך התמקדות בתחומים: אסלום ושיערוב, עיור, הגירות, עליות לרגל, צלבנים ועוד. פעיל בתחומי חברה, סביבה והסברה. אוהב לטייל בארץ ובחו"ל, מוסיקה וקולנוע.