כשהסקרים לא מחמיאים לפוליטיקאי, התגובה הרגילה היא שהסקר היחיד שחשוב הוא יום הבחירות. אבל האם זה באמת כך? ואיזה מין סקר זה?
הבחנה חשובה היא בין סקר דעת קהל לסקר דמוגרפי. הבחירות באמת אמורות להיות מין סקר דעת קהל. הבוחרים אמורים לנצל את הבחירות כדי להביע את דעתם על נבחרי הציבור.
אם נבחרי הציבור ניהלו את המדינה היטב והביאו אותה להישגים, ראוי לבחור בהם שנית. אבל אם הם נכשלו ודרדרו את מצב המדינה, הבוחרים אמורים לבוא איתם חשבון בקלפי. זו המהות של "דין הבוחר", שנמצא בבסיס השיטה הדמוקרטית. מי שנכשל וגרם נזק לא ייבחר שוב. במקומו יבחרו במי שמצליח לשכנע שינהיג בצורה טובה יותר. ורצוי שזה יהיה מגובה בניסיון אמיתי מתפקידים קודמים שהמועמד החזיק בהם.
הבחנה חשובה היא בין סקר דעת קהל לסקר דמוגרפי. הבחירות באמת אמורות להיות מין סקר דעת קהל. הבוחרים אמורים לנצל את הבחירות כדי להביע את דעתם על נבחרי הציבור – זו המהות של "דין הבוחר"
ההישג הגדול של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ושל פופוליסטים אחרים ברחבי העולם, הוא להפוך את הבחירות לסקר דמוגרפי. השאלה בסקר הזה היא לא מי ינהל את המדינה טוב יותר ויוביל אותה להישגים. השאלה היא עם מי מזדהים ולמי מאמינים, במנותק ממה שהוא עשה בפועל ומהנזק שהוא גרם. זה סקר על זהות, תוך התעלמות מביצועים בפועל ומאחריות.
ההיפוך הזה מנטרל את דין הבוחר. במקום שהבוחרים ינצלו את ההזדמנות לשפר את השלטון במדינה, הם משתמשים בה כדי לבטא את הזהות השבטית שלהם. במקום שיפעלו על סמך ניתוח מושכל של מה שהם רואים שקורה סביבם ומה שהם רוצים שיקרה, הם נותנים לרגשות להשתלט, וצובעים את הבחירות בצבעים של "אנחנו" מול "הם". כך הבחירות מפסיקות להיות מנגנון לביקורת על המשטר, בניגוד לרעיון הדמוקרטי.
כדי להציל את ישראל צריך לחזור למקור. לחזור ולהפעיל את דין הבוחר. והשאלה הראשונה והחשובה ביותר שהבוחרים צריכים לשאול את עצמם בבואם להצביע היא האם הממשלה הזו סיפקה רווחה וביטחון לאזרחי המדינה.
סקר מדד הדמוקרטיה הישראלית לשנת 2025 כלל את השאלה הזו בדיוק. התוצאות מוצגות בגרף. כפי שניתן לראות, קצת יותר מחצי חושבים שהמדינה לא מצליחה לדאוג לביטחון, וכשלושה רבעים חושבים שהיא אינה מצליחה לדאוג לרווחה.
ההישג הגדול של נתניהו הוא הפיכת הבחירות לסקר דמוגרפי, שהשאלה בו היא לא מי ינהל את המדינה טוב יותר – אלא עם מי מזדהים במנותק ממה שעשה. זה סקר על זהות, המתעלם מביצועים בפועל ומאחריות
נכון שהתוצאות האלה מוטות על ידי הגישה הזהותנית. יש סכנה שחלק מהמשיבים ענו כפי שענו בגלל עמדתם כלפי הממשלה והעומד בראשה, בלי קשר למה שהם חשבו באמת. אבל בפילוח התוצאות לפי מחנות פוליטיים, מתגלה שגם בימין 40% חושבים שהממשלה אינה מצליחה לדאוג לביטחון, ו-70% חושבים שאינה מצליחה לדאוג לרווחה.
המסקנה היא שהרוב חושב שצריך להחליף את הממשלה, ובעצם את כל הקואליציה שתומכת בה. אם זה אכן יקרה, יהיה בכך מימוש של דין הבוחר.
אבל בחירות הן יותר מאשר ביקורת על הממשלה הקודמת. צריך גם להחליט מי יחליף אותה.
לכן השאלה השנייה שצריך לשאול בדרך לקלפי היא עד כמה הכישלון של הממשלה והקואליציה הנוכחיות נובע מהמדיניות שלהן, ועד כמה הוא נובע מהאישים שנושאים בתפקידים השונים.
לפי הסקרים, רוב מכריע חושב שהכישלון הוא של האישים בלבד, ומתכוון לבחור במפלגות שתומכות בפועל באותה המדיניות: המשך מלחמת חורמה נגד הפלסטינים והאיראנים, המשך החזקת "רצועות ביטחון" בסוריה ובלבנון, המשך הבנייה של התנחלויות ומאחזים, ושימור הכלכלה הניאו-ליברלית על חשבון מדינת הרווחה.
מסקרים עולה שגם בימין 40% חושבים שהממשלה לא מצליחה לדאוג לביטחון, ו-70% – שאינה מצליחה לדאוג לרווחה. אבל רוב מכריע חושב שהכישלון הוא של האישים בלבד, ושיבחר במפלגות שתומכות באותה מדיניות
אבל מה אם הם טועים? מה אם המשך המלחמה ו"רצועות הביטחון" לא באמת מבטיחים ביטחון, אלא מערערים את הביטחון, והיה יותר טוב לחתור להסכמים מדיניים? מה אם ההתנחלויות אכן מפרות את החוק הבינלאומי, פוגעות במעמדה של ישראל בעולם, ובכך פוגעות ביכולת העמידה של המדינה נגד אויביה?
מה אם השיטה הניאו-ליברלית והסתמכות על העשייה של העשירים היא לא באמת השיטה האופטימלית לקדם את הכלכלה, והיה עדיף לתת הזדמנות שווה לכולם?
במקרה הזה אולי נחליף את הממשלה, ואולי אכן נרסן את השחיתות ואת ההסתה ואת הרס החברה, אבל לא נציל את המדינה. זה לא יהיה שינוי אמיתי. כי רוב ראשי מפלגות "גוש השינוי" לא באמת מייצגים שינוי.
נפתלי בנט דומה בעמדותיו לבצלאל סמוטריץ'. שנה לפני שסמוטריץ' פרסם את "תוכנית ההכרעה" שלו לסיפוח השטחים, בנט פרסם תוכנית דומה, רק עם פחות יחסי ציבור.
בתור שר חינוך בנט הרחיב והעמיק את התכנים הדתיים בבתי הספר הממלכתיים. כלכלית הוא ליברטריאני. ובפוליטיקה, הוא זה שהביא לנו את עידית סילמן ואת עמיחי שיקלי, ולא ידע להתמודד עם האופוזיציה ההרסנית של הליכוד.
אבל אם המדיניות שגויה, במקרה הזה אולי נחליף את הממשלה, ואולי נרסן את השחיתות, את ההסתה ואת הרס החברה, אך לא נציל את המדינה. זה לא יהיה שינוי אמיתי. כי רוב ראשי מפלגות "גוש השינוי" לא באמת מייצגים שינוי
אביגדור ליברמן נהיה שר ביטחון על רקע תמיכתו באלאור אזריה, נגד שר הביטחון המכהן בוגי יעלון והרמטכ"ל דאז גדי איזנקוט. הוא עקבי ברצונו לפרק את הרשות הפלסטינית, בלי להסביר מה יבוא במקומה, ובניגוד לעמדת ראשי שב"כ ומפקדי פיקוד מרכז לדורותיהם שמבינים עד כמה הביטחון בשטחים (ככל שישנו) תלוי בשיתוף הפעולה הביטחוני עם הרשות.
לפני שהיועץ המשפטי לממשלה דאז יהודה ויינשטיין החליט לגנוז את התיק של ליברמן אחרי 12 שנות חקירה, רבים במשטרה ובפרקליטות חשבו שהוא מושחת וכי יש להעמידו לדין. עד היום הוא לא הסביר מה המקור של מיליוני השקלים שהגיעו לבת שלו ולנהג שלו.
יאיר לפיד מעולם לא היה "מרכז שמאל" כמו שהיה נהוג לתייג אותו. התרומה הגדולה שלו לפוליטיקה הישראלית היא ריסוק השמאל ושינוע קולות ימינה, עד כדי המלכת נפתלי בנט לראשות הממשלה.
ומישהו זוכר שהוא בעצם ראש האופוזיציה? חוסר התפקוד המוחלט שלו בתפקיד הזה משתווה לחוסר התפקוד של הממשלה שהוא מתיימר לנסות להחליף. מול האופוזיציה הרדומה שלו, ממשלת החורבן – שהמיטה על המדינה אסון אחרי אסון – הצליחה להשלים את הקדנציה שלה, דבר שלא קרה כאן כבר כמעט 40 שנה.
היתרון היחיד של איזנקוט הוא שיודעים עליו פחות מאשר על האחרים. הוא אומנם פחות מתלהם מאחרים, וכשהיה רמטכ"ל התנגד לצעדי ענישה קולקטיבית, אבל הוא הקים מפלגה ימנית למהדרין, עם ייצוג בולט לדתיים-לאומיים. הוא מתחייב ל"ממשלה ציונית", כלומר בלי שילוב כוחות עם אזרחי המדינה הערבים – מה שעלול לקלוע אותנו שוב למבוי סתום שבו אף צד לא מצליח להקים ממשלה.
מישהו זוכר שלפיד ראשי האופוזיציה? חוסר תפקודו בתפקיד זה משתווה לחוסר תפקוד הממשלה שהוא מתיימר להחליף. מול האופוזיציה הזו – ממשלת החורבן, שהמיטה שורת אסונות, הצליחה להשלים את הקדנציה
היחיד שמציע שינוי כיוון – חתירה להסדר מדיני, שיקום מדינת הרווחה, שילוב עם הערבים – הוא יאיר גולן. מה שמחזיר אותנו לשאלה השנייה בדרך לקלפי: האם אנחנו באמת רוצים שינוי, או שנסתפק בגרסה יותר נוחה לעיכול של אותו הדבר?
דרור פייטלסון הוא פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית. אספן של כל מיני דברים, ובפרט של נתונים, מספרים, ופסלוני צבים. שואף להקשות על מי שמנסה לרדד ולהטות את השיח הציבורי על ידי טענות בלתי מבוססות והפצת פייק ניוז. מאמין גדול בכך שיכול להיות כאן הרבה יותר טוב.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו