האם גם בספרד מרגישים שהבחירות הם יום הדין

באחד מימי השישי האחרונים ישבתי, אחרי בית הספר של הילדים, לפרלמנט הורים בסיטג'ס, עיירה קטנה ולא ידועה, כ-40 דקות ברכבת שלא תמיד עובדת לברצלונה. השיחות היו רגילות. קצת על המורה, אם דורשים מספיק מהילדים בכיתה או לא. התמוגגות על תינוק שנולד לאחת המשפחות. ואנחנו קצת לפני בחירות כאן בספרד, כן?

"אתם יודעים", אמרתי להם, "אין שום סיכוי שבעולם שבישראל בסיטואציה דומה לא היו מדברים על הבחירות". הם לא מיהרו לזלוג לתוך השיחה. אז מיהרתי להסביר ולהוסיף שאלה מנחה: "בישראל כרגע כל צד מרגיש שאם הצד השני ייבחר זה סוף העולם. כאן, למרות שאנחנו בקטלוניה שיכולה להיפגע מעליית הימין, אני לא מרגישה אתכם ככה". ואז הם התחילו לדבר.

בגדול, אני שואלת את השאלה הזו כל מי שאני יכולה. לא מזמן ישבתי עם חבר, ג'ונס, מהיהודים שאיכשהו שרדו פה דורי דורות ומכיר גם את החברה הישראלית מכמה שנים שחי בה. "לא, בשום צורה הבחירות פה לא קוטביות כמו בישראל", הוא פוסק בנחרצות. "חוץ מאשר בקצוות המאוד מעורבים, רוב האנשים לא כל כך מתעסקים בזה".

השיחות בפרלמנט ההורים היו רגילות, למרות שאנחנו קצת לפני בחירות כאן בספרד. "אתם יודעים", אמרתי להם, "אין שום סיכוי שבעולם שבישראל בסיטואציה דומה לא היו מדברים על הבחירות". הם לא מיהרו לזלוג לשיחה

תוצאות הסקרים נכון לעכשיו יחסית מובהקות: הימין זוכה, וניכר מעבר מן השמאל ימינה. ספרד, נזכיר, בשתי הקדנציות האחרונות נמצאת תחת שלטון מפלגת ה-PSOE, המפלגה הסוציאליסטית של ספרד. כדי לשלוט היה צריך מנהיג המפלגה, פדרו סנצ'ס, ללכת לקואליציה עם השמאל, ובממשלה האחרונה גם עם הבדלנים הקטלאנים והבסקים. בלעדיהם לא יכול היה להרכיב קואליציה.

עבור קטלוניה היה זה אוויר לנשימה. הממשלה העניקה למי שעסקו בעצמאות קטלוניה ובמשאל אודותיה חנינה, ועוד מיני הטבות לקטלוניה. זה אחד הרגעים הפוליטיים הייחודים של ספרד – היא נתונה בין 19 ממשלות אזוריות, שנשלטות ברובן על ידי הימין או על ידי מפלגות בדלניות, לבין השלטון המרכזי.

עד לפני קצת יותר מעשור, המשחק הפוליטי היה פשוט יותר – נע בין שתי מפלגות – מפלגת ה-PP, לצורך העניין הליכוד של ישראל, ומפלגת ה-PSOE, לצורך העניין מפלגת העבודה ז"ל. עד אז תוצאות הבחירות אפשרו לכל מפלגה, בתורה, להקים ממשלה לבדה, בלי להישען על מפלגות קטנות. אבל אלו צצו ותפסו תאוצה. לשם ההמחשה הפשטנית – מפלגת Vox מימין, ומפלגת Podemos משמאל, לצד חזית מפלגות שמאל רחבה שהולכת ומתגבשת בימים אלו.

ואז העניינים התחילו להסתבך, לקואליציות, למשיכה החוצה מהמרכז. בעולם קוראים לזה פולריזציה. בשמונת השנים האחרונות סנצ'ס, ראש ממשלת ספרד, פיזז בין משיכה שמאלה בתחום הדיור, הרווחה, הסדרת המהגרים ההמונית – לבין ניסיון לרצות את מפלגת Junts הקטלאנית הבדלנית, שתבעה סמכויות ועצמאות תקציבית כמו שיש לבסקים, האחים הבדלניים העצמאיים יותר.

חלק מהדברים הם קיבלו, הרבה לא, וסנצ'ס, לצד פרשיות שחיתות של בכירים במפלגתו, ואף כתב אישום נגד אשתו ואחיו, נאלץ לנסות לספק מצד אחד את אלו שמשכו שמאלה, לכאורה לשוויון לכל, ומצד שני את אלו שתבעו זכויות לקהילתם.

בשמונת השנים האחרונות, ראש הממשלה סנצ'ס פיזז בין משיכה שמאלה בתחום הדיור, הרווחה, הסדרת המהגרים ההמונית – לבין ניסיון לרצות את המפלגה הקטלאנית הבדלנית, שתבעה סמכויות ועצמאות תקציבית

בינתיים, בשטח, השנה החלו כבר הבחירות לממשלות האזוריות. מתוך 4 מערכות, בכולן זכתה מפלגת ה-PP, ובכולן לא היה באפשרותה להקים מפלגה שלא תישען על תמיכת מפלגת הימין הקיצוני Vox. עיתונאי ספרדי הגדיר לי אותה ככזו שמלבה את הרגש הפופוליסטי נגד מהגרים ונגד זרים. "לא חשבתי שזה יגיע אלינו, חשבתי שספרד מוגנת מזה, אבל לא".

ההורים בפרלמנט ההורים של שישי חושבים שספרד מוגנת. הם חושבים שזה לא משנה באמת מי ינצח, כי השחיתות היא מנת חלקם של כולם לדעתם. הממשלה הקודמת אגב, בראשות ה-PP, נפלה ב-2018 בשל פרשיות שחיתות מאוד דומות לאלו שסובבות את סנצ'ס.

הקטלאנים קצת חוששים שמפלגת ימין יכולה לפגוע בחופש שלהם ללמד בבתי הספר קטלאנית או דברים אחרים. אבל החשש לא מסעיר אותם. יותר מאשר בשלב הקיטוב הם בשלב אובדן האמון במערכת הפוליטית.

אפילו ג'ונס, שלא ניתן לחשוד כי איננו משתייך לצד השמאלי ביותר של המפה, סבור שבסופו של דבר כשהימין מגיע לשלטון, הוא מתמתן כאשר האחריות מחייבת, ושספרד נוטה להתמרכז. זאת למרות שקואליציה בין ה-PP לבין מפלגת ה-PSOE היא תרחיש לא אפשרי.

אני מנסה להתעקש על זה ש-Vox הם ימין קיצוני ושיש מחאת דיור בכיכרות. אבל הוא, כמו אחרים, די נחרץ בדעתו, שהבחירות לא מטלטלות את הספרדים בספרד כמו את הישראלים בישראל. אני קצת מתקנאת בהם. איך הם חושבים שתוצאות מערכת הבחירות הן לא לחיים או למוות?

ברחוב אני פוגשת שכנה, כבר עשרים שנה פה, הגיעה ממרוקו, מתווכת דירות, שהצליחה יפה במולדת החדשה שבחרה לה. היא צריכה למהר למשרד, לנסח מחדש חוזה שכירות, לפי צו השכירות החדש, שכעת מיטיב הרבה אף יותר מקודם עם הדיירים. "אני לא יודעת אפילו מה לשים", היא אומרת. "אני צריכה ללמוד הכול מחדש. כנראה שאני צריכה לשים סעיף עכשיו שכל קלקול, גם אם אחראי לו הדייר, הוא על חשבון בעל הבית".

חבר עיתונאי ספרדי, כמו אחרים, די נחרץ בדעתו שהבחירות לא מטלטלות את הספרדים בספרד כמו את הישראלים בישראל. אני קצת מתקנאת בהם. איך הם חושבים שתוצאות מערכת הבחירות הן לא לחיים או למוות?

אני מזהה הזדמנות, ועמדתה הפוליטית ברורה, היא תומכת בימין. אני ממהרת לשאול אותה איך היא תרגיש אם השמאל יזכה. "זה יהיה בלתי נתפס", היא אומרת. "זה לא יכול להיות". זה כבר נשמע לי מוכר. התחושה הזו שככה אי אפשר להמשיך. אני משחזרת שיחות נוספות עם תומכי ימין בספרד, עם פעילי שמאל, יש בספרד כאלה שמרגישים שאם המטוטלת לא תנוע, שאם השמאל יישאר בשלטון או הימין יעלה, זה יהיה בלתי נסבל. ועם זאת נדמה שעד כה ספרד מצליחה להימלט מתחושת האובדן שמביאה עימה הפולריזציה, התחושה של להיות או לחדול.

מיכל גרינברג כורך, ילידת ירושלים, כיום מתגוררת בעיירה קטנה סמוכה לברצלונה, יזמית ב"הפואנטה", מגזין שמנגיש חדשות בספרד בעברית, ומבקש לאפשר חיבור לקהילה ולמקום.