זוכרים את מאיר כהנא? ב־1988 נפסלה תנועת "כך" מהתמודדות לכנסת. ב־1992 נפסלה שוב, וב־1994 הוכרזו "כך" ו"כהנא חי" כארגוני טרור. אז ידענו לזהות את הסכנה ולהציב לה גבול. ומה היום?
פסק הדין של בית המשפט העליון, שאפשר לרע"ם, לרשימה המשותפת ולעופר כסיף להתמודד בבחירות, החזיר אל מרכז השיח את שאלת גבולותיה של הדמוקרטיה המתגוננת.
במקרה של סמי אבו שחאדה התמונה הייתה שונה: במקום הכרעה שיפוטית סופית, הוצע לו להסיר את מועמדותו ובכך לייתר את פסק הדין. הוא קיבל את ההצעה ופרש. התוצאה מחייבת אותנו לשאול לא רק מי רשאי להתמודד, אלא גם איזה רף אנחנו מציבים, והאם הוא זהה לכולם.
במקום הכרעה שיפוטית סופית, הוצע לאבו שחאדה להסיר את מועמדותו ובכך לייתר את פסק הדין. התוצאה, פרישתו, מחייבת אותנו לשאול לא רק מי רשאי להתמודד, אלא גם איזה רף אנחנו מציבים והאם הוא זהה לכולם
פסילה מהשתתפות בבחירות היא כלי חריג. היא חייבת להישען על החוק ועל תשתית ראייתית משמעותית, ולא על סלידה פוליטית. אבל אם זהו הכלל, הוא חייב להיות שווה לכל הצדדים. לא "שלנו" מול "שלהם", לא ימין מול שמאל ולא יהודים מול ערבים.
איתמר בן גביר מכהן היום כשר לביטחון לאומי. בעבר היה מזוהה עם תנועת "כך" והורשע בעבירות שונות, ובהן עבירות הקשורות להסתה לגזענות ולתמיכה בארגון טרור.
הוא אף הודה בעבר כי תמונת ברוך גולדשטיין הייתה תלויה בסלון ביתו, ובהמשך הסיר אותה. אפשר להתווכח על הדרך שעשה מאז, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה הפשוטה: מי שפעם נתפס בשולי הפוליטיקה נמצא היום בלב מוקדי הכוח.
וזו בדיוק הנקודה. במשך שנים היה לנו נוח לכנות קבוצות קיצוניות "עשבים שוטים". כמה אנשים קיצוניים, כמה פעילים קולניים, מיעוט שאינו מייצג את החברה הישראלית. אבל מה קורה כאשר העשבים השוטים מפסיקים להיות בשוליים והופכים לשדות קוצים?
סעיף 7א לחוק־יסוד: הכנסת קובע עילות ברורות לפסילת רשימה או מועמד, ובהן שלילת אופייה היהודי והדמוקרטי של המדינה, הסתה לגזענות ותמיכה במאבק מזוין נגד ישראל. זהו מנגנון שנועד להגן על הדמוקרטיה, אבל אסור שיהפוך לכלי פוליטי המופעל באופן בררני.
פסילה מהשתתפות בבחירות היא כלי חריג. היא חייבת להישען על החוק ועל תשתית ראייתית משמעותית, ולא על סלידה פוליטית. אבל אם זהו הכלל, הוא חייב להיות שווה לכל הצדדים
כחמישית מאזרחי ישראל הם ערבים. זכותם לבחור ולהיבחר אינה טובה שממשלה מעניקה להם, אלא זכות יסוד. אך בדיוק משום כך, ההגנה על הדמוקרטיה חייבת להיות שוויונית.
אם מפלגה ערבית נדרשת לעמוד בכללי המשחק, מפלגה יהודית חייבת לעמוד באותו רף. אם בוחנים מועמד ערבי על התבטאויותיו ומעשיו, צריך לבחון באותה מידה גם מועמד יהודי.
הלקח ממאיר כהנא אינו שכל אדם שהחזיק בדעה קיצונית הוא בהכרח כהנא של ימינו. אנשים משתנים. הלקח הוא שאסור לחברה דמוקרטית לאבד את היכולת לזהות מתי הקיצוניות מפסיקה להיות שולית והופכת לנורמה.
היום אנחנו כבר יודעים שהשוליים יכולים להגיע אל מרכז השלטון. לכן אסור לנו להתרגל לשיח גזעני, לאלימות פוליטית ולא לשחיקת שלטון החוק. דמוקרטיה אינה נמדדת רק ביכולתה לאפשר לכולם להתמודד, אלא גם ביכולתה להציב גבולות באופן שוויוני ועקבי.
לפני יותר משלושה עשורים ידעה ישראל להציב גבול בפני תנועת כהנא. האתגר היום מורכב יותר: הגבול אינו עובר רק בין השוליים למרכז. הוא עובר בתוך המרכז עצמו.
ההגנה על הדמוקרטיה חייבת להיות שוויונית. אם מפלגה ערבית נדרשת לעמוד בכללי המשחק, מפלגה יהודית חייבת לעמוד באותו רף. אם בוחנים מועמד ערבי על התבטאויותיו ומעשיו, יש לבחון כך גם מועמד יהודי
הסכנה הגדולה אינה רק בכך שאנחנו מזהים את העשבים השוטים, אלא בכך שאנחנו מתרגלים אליהם.
איטל בציר אלשיך היא חברת מועצה, סגנית ראש עיריית רחובות לשעבר, יו״ר רשימת רחובות חופשית ומאוחדת ובעלים של משרד לקידום חדשנות, סביבה ויחסי ציבור.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו