הפיגוע שבו נהרגו שני חיילי צה"ל בכניסה לחברון ב־23 באוקטובר מחייב חקירה, סיכול והתמודדות עם התשתית שאפשרה אותו. אבל התגובה הישראלית כבר חרגה ממטרות אלה.
פינוי שכונות, הריסת מבנים, הכרזות על הרחבת ההתיישבות ואיומים כלפי הרשות הפלסטינית – מצטרפים למהלך המשנה את המציאות בגדה. בשם הביטחון, הממשלה מקדמת מדיניות שמחלישה את אחד הכלים החשובים להשגתו: שלטון פלסטיני מתפקד, המסוגל לרסן ארגונים חמושים ולשתף פעולה בסיכול פיגועים.
הירי התרחש במחסום באזור פרש אל־הווא, בכניסה הצפון־מערבית לחברון, ליד כביש 35. שני התוקפים נהרגו, ושני חיילים נהרגו ושלושה נפצעו. הצבא מעריך שהתוקפים ביקשו להמשיך לפיגוע נגד אזרחים; הירי המתועד באירוע עצמו כוון לכוח הצבאי. ההבחנה נחוצה להבנת הזירה ולבחינת ההצדקות שניתנות להרחבת התגובה.
זהו מהלך המשנה את המציאות בגדה. בשם הביטחון, הממשלה מקדמת מדיניות שמחלישה את אחד הכלים החשובים להשגתו: שלטון פלסטיני מתפקד, המסוגל לרסן ארגונים חמושים ולשתף פעולה בסיכול פיגועים
כדי להבין את האירוע צריך להתחיל עוד לפני הירייה הראשונה. המציאות בגדה מורכבת מהתרחבות התנחלויות, אלימות מתנחלים, הגבלות תנועה, פגיעה בפרנסה, עקירת קהילות ושחיקה של מוסדות הרשות. דוח OCHA מספטמבר מנה יותר מ־1,600 תקיפות מתנחלים שגרמו לנפגעים או לנזק לרכוש מתחילת 2026, ביותר מ־275 קהילות. באותה תקופה נעקרו יותר מ־2,600 פלסטינים בהקשר של אלימות מתנחלים והגבלות גישה, ויותר מ־1,500 בעקבות הריסות בשל היעדר היתרי בנייה. אלה תנאי החיים שבתוכם מתפתחת ההסלמה.
הקשר בין התנאים האלה לצמיחת אלימות חמושה אינו השערה בעלמא. מחקר של הארגון לתיעוד מיקום ונתוני עימותים מזוינים (ACLED) מצא עלייה של כ־50% באלימות הפוליטית בגדה בין אוקטובר 2022 לספטמבר 2023 לעומת השנה שקדמה לכך.
המחקר זיהה את חולשת הרשות, את התגברות אלימות המתנחלים ואת הצעדים הכוחניים של ישראל כגורמים שתרמו להתחדשות פעילותן של קבוצות חמושות. הוא תיאר כיצד רשות שאינה מסוגלת להגן על הציבור הפלסטיני מאבדת לגיטימיות, וכיצד את החלל שנותר ממלאים ארגונים חמושים. אין בכך הסבר בלעדי לכל פיגוע, אך יש בכך בסיס ברור להבנת התהליך.
מכאן נובע הכשל במדיניות הישראלית: החלשת הרשות פוגעת ביכולת לבלום את האלימות, ואז האלימות משמשת הצדקה להחלשה נוספת של הרשות וחוזר חלילה בתהליך המזין את עצמו.
לחלופה יש בסיס מעשי. דוח מחלקת המדינה האמריקאית על הטרור ב־2023 קבע שמנגנוני הביטחון הפלסטיניים וכוחות הביטחון הישראליים הגבילו את יכולתם של חמאס וארגונים נוספים לבצע פיגועים, בין היתר באמצעות מעצר פעילים. מסמך תפיסת הביטחון של המכון למחקרי ביטחון לאומי לשנים 2025–2026 מגדיר את קיומה של רשות פלסטינית מתוקנת כאינטרס ביטחוני ישראלי וממליץ לשמר את התיאום עם מנגנוניה. חיזוק היכולת הפלסטינית לאכוף סדר ולסכל פיגועים הוא אפוא מדיניות ביטחונית הנשענת על ניסיון מצטבר.
המחקר זיהה מהיכן נובע הכשל במדיניות הישראלית: החלשת הרשות פוגעת ביכולת לבלום את האלימות, ואז האלימות משמשת הצדקה להחלשה נוספת של הרשות וחוזר חלילה בתהליך המזין את עצמו
כדי שהיכולת הזאת תתקיים, אנשי המנגנונים צריכים לקבל משכורות, מוסדות הרשות צריכים לתפקד, ולציבור הפלסטיני צריכה להיות סיבה לראות בהם כתובת לגיטימית. דוח של המתאם המיוחד של האו"ם לתהליך השלום במזרח התיכון (UNSCO) מספטמבר מתאר כיצד עיכוב הכנסות הרשות, הגבלות התנועה והמסחר והפגיעה בכלכלה הפכו משבר תקציבי למשבר של יכולת מוסדית ולגיטימיות. אי אפשר לדרוש מהרשות למנוע התפרקות ובה בעת לערער את התנאים המאפשרים לה למשול.
בחברון ממשלת ישראל בוחרת להעמיק את הכיוון הזה. עד מוצאי שבת אישר שר הביטחון ישראל כ"ץ שכ־2,000 פלסטינים פונו מבתיהם. הוא התנה את חזרתם בהשלמת הטיפול בחמאס בעיר, בלי לנקוב במועד. ראש הממשלה בנימין נתניהו הכריז על העתקת דפוס הפעולה ממחנות צפון הגדה לשכונה בחברון, ועל אפשרות להרחבתו לערים נוספות. התקדים הצפוני מלמד מדוע יש להתייחס לכך ברצינות: לפי משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA) ביולי השנה יותר מ־33 אלף פלסטינים עדיין היו עקורים ממחנות ג'נין, טול כרם ונור שמס ומסביבתם מאז תחילת 2025.
כלומר, הלקח הזה היה מוכר עוד לפני ה-7 באוקטובר. אחרי מבצע "בית וגן" בג'נין ביולי 2023 הזהירו חוקרי המכון למחקרי ביטחון לאומי שההישג המבצעי יישחק ללא מהלך מדיני שיחזיר את הרשות הפלסטינית ואת מנגנוני הביטחון שלה למרחב. אפילו הקבינט החליט אז לפעול למניעת קריסתה. החלופה הביטחונית הייתה אפוא ידועה: לפגוע בתשתיות החמושות ולחזק את הגורם הפלסטיני המסוגל למנוע את התחדשותן.
בחברון הממשלה מציגה כעת כיוון אחר – פינוי אוכלוסייה, הרחבת ההתיישבות ואיומים על הרשות. ההשוואה לג'נין מלמדת שהממשלה פועלת למרות אזהרה שניתנה בזמן אמת: כוח צבאי יכול לפרק תשתית חמושה, אבל בלי משילות פלסטינית מתפקדת הוא מתקשה למנוע את צמיחתה מחדש.
הלקח היה מוכר עוד לפני ה-7 באוקטובר. אחרי מבצע "בית וגן" בג'נין ביולי 2023 הזהירו חוקרי המכון למחקרי ביטחון לאומי שההישג המבצעי יישחק ללא מהלך מדיני שיחזיר את הרשות הפלסטינית ואת מנגנוני הביטחון שלה
הפינוי בחברון כבר מתרחש. השאלה הפתוחה היא אם ומתי תתאפשר חזרה, לאילו בתים ובאילו תנאים. בצלם הזהיר מפני הרחבת מסע הטיהור האתני וקרא להתערבות בינלאומית. החשש נשען על השילוב בין פינוי אוכלוסייה, הרס ומניעת חזרה ממושכת שכבר נצפו בצפון הגדה. בחברון, משך העקירה והשימוש העתידי בשטח יהיו מבחנים מרכזיים להבנת מטרת המהלך ותוצאותיו.
בכל הנוגע להתנחלות, כוונת הממשלה מפורשת עוד יותר. בהצהרתו בחברון חיבר נתניהו בין הריסת תשתיות טרור לבניית תשתיות התיישבות. בצלאל סמוטריץ' הודיע, במסגרת התגובה לפיגוע, על הריסת מבנים שהוגדרו בלתי חוקיים ועל אישור ארבע חוות בדרום הר חברון. כך הופך אירוע ביטחוני להזדמנות להרחבת אחיזה טריטוריאלית. לא הוצג בסיס לכך שהקמת חוות חדשות תפרק את התשתית שביצעה את הפיגוע; הקשר הוא פוליטי ואידאולוגי.
זהו המקום שבו מושג "דוקטרינת ההלם" מועיל להבנת האירוע: ניצול הזעזוע כדי להאיץ צעדים רחבים, תחת הלחץ הציבורי לפעול מייד. נתניהו עצמו אמר שצה"ל כבר ערוך למהלך רחב בגדה, שעיתויו ייקבע בהמשך. הדברים מצביעים על תוכנית רחבה יותר מהתגובה המקומית לפיגוע.
סמיכות האירועים האלה ליום הבחירות אתמול, ב-27 באוקטובר, מוסיפה לכך ממד אלקטורלי ברור. הבטחות לפעולה חסרת תקדים, איומים כלפי הרשות והכרזות על התיישבות – אפשרו לממשלה לגייס תמיכה סביב כוח ונחישות. אין עדיין תוצאות סופיות שילמדו כיצד זה השפיע על ההצבעה, אבל יש בסיס לבחון אותם גם כחלק ממסע הבחירות.
אין צורך לייחס לכל מפקד בשטח את מטרותיהם של השרים. הצבא מציג מטרות של סיכול, איתור נשק והגנת צירים. אלא שהממשלה היא שקובעת את המסגרת המדינית שבתוכה הוא פועל, והמסגרת הזאת מחברת בין ביטחון, החלשת הרשות והרחבת ההתנחלות. ניתוח של אודי דקל ותמי קנר ב-INSS מזהיר בדיוק מפני הכיוון הזה: עיצוב שליטה ישראלית קבועה בגדה, תוך שחיקת הרשות והתיאום הביטחוני והעמקת התנאים להסלמה עתידית.
סמוטריץ' הודיע על הריסת מבנים "לא חוקיים" ואישור 4 חוות בדרום הר חברון. כך הפך אירוע ביטחוני להזדמנות טריטוריאלית. ללא בסיס לכך שהקמת החוות תפרק את תשתית מבצעי הפיגוע, הקשר הוא פוליטי ואידאולוגי
מדיניות ביטחונית אחראית צריכה לסכל את הפיגוע הבא ובמקביל לצמצם את התנאים המצמיחים אותו: לחזק משילות פלסטינית, לאפשר למנגנוני הרשות לתפקד, לבלום אלימות מתנחלים ולהפחית פגיעה באוכלוסייה. הממשלה בחרה לקדם יעדים טריטוריאליים ואידאולוגיים גם במחיר שחיקת הכלים האלה. כשכל סבב אלימות מוביל לעוד עקירה, עוד התנחלות ופחות יכולת פלסטינית למשול, הביטחון הופך להצדקה למדיניות המערערת אותו ומסכנת אותנו.
ד"ר ערן צדקיהו, חוקר מדיניות בכיר בקרן לשיתוף פעולה כלכלי, מדריך גיאופוליטי ועמית מחקר בפורום לחשיבה אזורית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו