יש סלוגן של הדמוקרטים המאשים את בנימין נתניהו בגרימת טבח ברשלנות בשל חלקו המרכזי בשואת ה-7 באוקטובר. משמיעיו סבורים בוודאי שבכך מפנים הם אצבע מאשימה כלפיו.
למעשה, משמיעי הסלוגן דווקא מאוד מקלים עם נתניהו. כפי שיוסבר בהמשך, המונח המשפטי הרלוונטי אינו רשלנות אלא אדישות: אדישות מוחלטת לחיי אלה שהפקיר למותם. לפני הטבח ואחריו.
6 עבירות המתה מצויות בחוק העונשין הישראלי, ונזכיר לענייננו 3 מהן. עונשה של עבירת גרם מוות ברשלנות (סעיף 304 לחוק) הוא 3 שנות מאסר. ככלל, מדובר במצבים שבהם אדם לא העלה על דעתו שהוא עלול לגרום למותו של אחר, אך אדם סביר בנעליו היה מביא זאת בחשבון ונוהג אחרת.
שימוש נפוץ בעבירה זו נעשה, למשל, במקרים של תאונות דרכים קטלניות, כשהנהג הפוגע לא שמר די מרחק או לא נתן כראוי את דעתו על הדרך.
משמיעי הסלוגן "גרם טבח ברשלנות" דווקא מאוד מקלים עם נתניהו. המונח המשפטי הרלוונטי אינו רשלנות אלא אדישות: אדישות מוחלטת לחיי אלה שהפקיר למותם. לפני הטבח ואחריו
שתי העבירות האחרות הן כבר עבירות של מחשבה פלילית. אחת מהן היא המתה בקלות דעת (סעיף 301ג) ועניינה במי שהביא בחשבון שעלול הוא במעשיו לגרום למותו של אדם, אך קיווה שהתוצאה הקטלנית לא תתרחש.
אם נחזור לזירת תאונות הדרכים – משתמשים בה למשל כשמדובר במי שחצה ברכבו פס לבן ועבר לנתיב הנגדי למרות שראה רכב נוסע מולו באותו נתיב, הביא בחשבון שהוא עלול להתנגש בו בעוצמה ולגרום למוות, אך קיווה להימנע מכך. עונשה 12 שנות מאסר.
העבירה השלישית, המכונה "עבירת רצח הבסיס" (סעיף 300), כבר דורשת כוונה או אדישות לעניין התוצאה. אדישות משמעה שאותו אדם צפה שמעשיו יסתיימו במות הקורבן, והיה שווה נפש לתוצאה זו. אדיש לה. עונשה של עבירה זו הוא מאסר עולם.
אדישות זו מצאה את ביטויה החוזר ונשנה בנחישותו של נתניהו להמשיך בהליכי ההפיכה המשטרית חרף ההתרעות המפורשות שקיבל על השלכותיה והשפעתה (לצד ההסתה והפילוג שזרע בעם כדי לקדמה) על המוטיבציה של האויב לפעול.
לרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי ולאלופי צה"ל הוא סירב להקשיב ואף לפגוש בהם טרם ההצבעה על החוק שיפטור אותו ואת שריו מעולה של סבירות. מהתרעות שר הביטחון יואב גלנט התעלם עד שלאחרון לא נותרה ברירה אלא לפנות לציבור. ואז פיטר אותו. ממכתבי ראש אמ"ן מחקר התעלם.
העבירה השלישית, המכונה "עבירת רצח הבסיס" כבר דורשת כוונה או אדישות לעניין התוצאה. אדישות משמעה שאותו אדם צפה שמעשיו יסתיימו במות הקורבן, והיה שווה נפש לתוצאה זו. אדיש לה. עונשה מאסר עולם
את כל זה, לצד התרעות רבות מספור ומכל עבר על הסכנות הביטחוניות החמורות שיוצרת ההפיכה המשטרית, שאף מהן התעלם, ידענו עוד לפני 7 באוקטובר. אך עם הזמן הולכות ומצטברות הידיעות על האזהרות המפורשות שקיבל מהמצרים ומאיחוד האמירויות, ימים ספורים לפני הטבח; על התראת ראש שב"כ למלחמה ועל סירובו של נתניהו להמלצתו להקדים ולחסל את ראשי חמאס בטענה שזו "לא דירקטיבה של שב"כ" – בלשונו ובכתב ידו.
נתניהו לא "התרשל" אפוא. הוא גם לא היה "קל דעת". הוא היה אדיש לחלוטין לחיי אזרחיו. זאת, בנוגע לקורבנות ה-7 באוקטובר – הנטבחים והנאנסות, הנרצחים והנשרפות. באשר לחטופים שעונו ומתו במנהרות חמאס ("הם סובלים אבל לא מתים") – יכול וגם ייחוס אדישות "בלבד" רק ייטיב עימו.
נראה כי על מותם הצפוי כתוצאה מסירובו לשחררם ידע כבר, על פני הדברים, ברמה הקרובה לוודאות. ובכל זאת התמיד בסירובו זה משיקוליו הקואליציוניים. ידיעה כזאת כמוה ככוונה (סעיף 20 (ב) לחוק). אך ספק בעניין זה ישחק לזכותו וממילא העונש הוא אותו עונש. מאסר עולם.
נתניהו עשה ככל שהיה לאל ידו כדי למנוע הקמת ועדת חקירה ממלכתית; לא משום "שאין לו אמון בה" אלא מהסיבה ההפוכה: אמונו המוחלט במקצועיותה ובהגינותה והבנתו הברורה שאין לו כל מפלט מממצאיה.
אך גם אם ועדת חקירה כזו תוקם כעת, מייד לאחר הבחירות – אין כל צורך ואפשרות להמתין להמלצותיה הראשוניות (כעבור שנתיים) ולאלו הסופיות (כעבור שנתיים נוספות). על רשויות אכיפת החוק לגבות את הראיות, בישראל ומחוצה לה, ללא דיחוי. די באלו שהוזכרו כדי להעמידו לדין ולחייבו להשיב לכתב האישום שבו ייוחס לו רצח באדישות של 2,000 אזרחים וחיילים. אם נתעלם מעשרות אלפי הפצועים בגוף ובנפש.
נתניהו לא "התרשל" ולא היה "קל דעת" אלא אדיש לחיי אזרחיו, קורבנות ה-7/10 – הנטבחים והנאנסות, הנרצחים והנשרפות. באשר לחטופים שעונו ומתו ("הם סובלים אבל לא מתים") – ייחוס אדישות רק ייטיב עימו
אכן, נראה כי נתניהו ועושי דברו עמלו קשות כדי שאותן ראיות לא תימצאנה. שעת שיחה שונתה, פרוטוקולים זויפו באופן שדברי המתריעים ודבריו שלו הושמטו מהם או הוצאו מהקשרם, גרסאות שונו, ידיעה סודית סולפה והודלפה.
אך גם אם צחי ברוורמן, יונתן אוריך ואחרים ישכבו על הגדר למען אדונם, וראש שב"כ שמינה, דוד זיני, יעשה כמיטב יכולתו כדי לגלות נאמנות "לדרג הנבחר", די במה שידוע כיום ובעדויותיהם של אלה שסירבו ויסרבו להמשיך ולשתוק. לפיכך ועל פני הדברים, יש מקום לאישום אף בעבירה של שיבוש מהלכי משפט (סעיף 244). וממשפט אין מנוס.
אכן, הכול לכאורה כמובן. אולי תתקבל טענתו כי הפגישות לא היו, לחלופין היו אך שום דבר לא נאמר, מעולם לא הוזהר, הוא לא קרא ולא ראה ולא ידע ואינו זוכר דבר, וכולם משקרים, מהים עד הנהר. נשמרת לו חזקת החפות. למתים ולבני משפחותיהם, לעומת זאת, לא נשאר דבר.
חשוב להסיר מעל הפרק את טענת "המדיניות", ולפיה כראש ממשלה מותר לו להכתיב מדיניות ולקבל כל החלטה שעולה על דעתו. כמו למשל "לבלמ"ס" ידיעה סודית ביותר שחשיפתה מסכנת חיי מקור; או להמשיך ולהעסיק בלשכתו את מי שעבד בזמן המלחמה עבור קטאר. אין בסיס משפטי לטענה כזאת. לא הייתה לו כל הצדקה עניינית להתעלם מההתרעות החוזרות ונשנות. הנחישות להמשיך בהפיכה המשטרית חרף השלכותיה כדי לבצר את שלטונו ולחסל את משפטו – אינה מהווה הצדקה שכזאת.
ראש ממשלה, גם אם הוא סובר אחרת, אינו מעל לחוק. המדינה, גם אם מאפשרים לו לאורך שנים לנהוג אחרת, אינה רכושו. הוא אינו רשאי לעשות בה ובחיי אזרחיה כאוות נפשו.
המשפט הפלילי מכיר בסייגים רבים לאחריות פלילית. סייג כזה הוא אינו מקנה לאיש. המשפט המנהלי מעניק לדרג המדיני סמכויות רבות. סמכות כזאת הוא אינו מעניק לו. כפי שאסור לראש ממשלה להפר אמונים או לקחת שוחד והוא אינו רשאי לפטור את עצמו מאיסורים אלה, כך חלות עליו שאר הוראות החוק. כך לגבי עבירות ההמתה שהזכרנו. כך גם לגבי עבירות לכאורה נגד ביטחון המדינה או משטרה הדמוקרטי, אך על כך – ברשימה נפרדת.
יש להסיר את טענת "המדיניות", לפיה כרה"מ מותר לו להכתיב מדיניות ולקבל כל החלטה שיחפוץ, כמו "לבלמ"ס" ידיעה סודית תוך סיכון חיי מקור; או להעסיק בלשכתו מי שעבד במלחמה עבור קטאר. אין לכך בסיס משפטי
נתניהו נערך אולי לעסקת טיעון שתסיר מעליו את סכנת המאסר בתיקי האלפים, אך בנוגע לעבירות שהזכרנו כאן – עסקה כזאת לא תהיה אפשרית. אכן, בהחלט צפוי שמשפט כזה, גם אם יתחיל בהקדם האפשרי, לא יגיע לסופו. יתכן שהידרדרות במצבו הקוגניטיבי של נתניהו תביא לכך שיוכרז כבלתי כשיר מבחינה דיונית.
ראו פרשת הרב אליהו בקשי-דורון. ייתכן שהמחלה תכריע אותו כליל בטרם ישמע את הכרעת הדין. אך העמדתו לדין היא חובה של כולנו. בשם המתים. בשם החיים. למען לא ימצאו בעתיד אחרים את מותם בשל מנהיג שיבכר על חייהם את הישרדותו הפוליטית.
כדי שישראל היא זו שתשרוד.
ד"ר גל לברטוב, עו"ד, מרצה למשפטים וסופר. לשעבר מנהל המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה. הוא בוגר המכללה לביטחון לאומי של צה"ל והפקולטה למשפטים של אונ' בר-אילן, מוסמך הפקולטה למשפטים של אונ' תל-אביב והפקולטה למדעי החברה של אונ' חיפה ובעל תואר דוקטור לפילוסופיה מטעם הפקולטה למשפטים והסנט של האוניברסיטה העברית. מאז הצהרת יריב לוין בינואר 2023 על תוכניותיו לריסוק הדמוקרטיה הישראלית מקדיש גל את מרב זמנו, לצד אלפי אזרחים מודאגים כמוהו, להגנה על ישראל ואזרחיה מפני ממשלתם.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנודר גל לבטוב, לא יקרה. לא יישפט ולא תקום שום ועדה. הוא מקרקס את כולם.
מעניין אותי: איפה כולם. המשפטנים המעולים, נגנרלים הגיבורים, הפרופסורים והדוקטורים החכמים, המנכ"לים של החברות המובילות במשק אלופי הניהול, איפה אתם כולכם. איך אתם מאפשרים לנוכל אחד, מוקף בעדת חנפנים חסרי כישורים אנשי שלושת הכפ'ים, שנישאים על כפי חברי מרכז הג'ובים, שנבחרים על ידי בבונים נבערים, כל אלה נתמכים על ידי טפילים חרדיים ומשיחיים הזויים, ואתם, האמיצים, הגיבורים, החכמים, המנהלים המוכשרים, לא יכולים להם. באיזה עולם הזוי זה אפשרי. כמה מוכשר עם הגב לקיר יכול להיות ביבי אחד, שהוא עושה לכולכם בית ספר. כמה, לכל הרוחות.