בחירות 2026 - על ערבים ויהודים

מסע של יום אחד – יום הבחירות בין 1948 ל-2026.

ערבים

ערביי ישראל היו אויב עד 15 במאי 1948. מייד עם הקמת המדינה הם הפכו מאויב לשותף.

הערבים קיבלו אותנו, היהודים, כמדינה יהודית ודמוקרטית תחת מגילת העצמאות שלנו היהודים, המבטיחה שוויון לכול ללא הבדל דת, גזע או מין.

הם קיבלו תעודות זהות כחולות והחלו להשתלב במדינת ישראל בחברה, בכלכלה, בתרבות, באקדמיה, בספורט ובמדע. גם בפרלמנט. בוועדות הכנסת, בחקיקת חוקים לטובת כלל אזרחי המדינה היהודים והערבים.

הם עדיין סובלים מאפליה בתקציבים, מיחס גזעני ובעיקר מהדרה משולחן מקבלי ההחלטות בממשלה.

הערבים קיבלו אותנו, היהודים, ב-1948 כמדינה יהודית ודמוקרטית תחת מגילת העצמאות המבטיחה שוויון לכול ללא הבדל דת, גזע או מין. אך הם עדיין סובלים מאפליה בתקציבים, גזענות והדרה מקבלת ההחלטות

כעת זהו רגע שני של 1948. ערביי ישראל חייבים לקבל סוף סוף גם את ההכרה בלגיטימיות שלהם להשתתף כשווים בשלטון בישראל.

זה תפקידם ההיסטורי של ראשי גוש השינוי. ממש כפי שראשי המדינה החליטו אז ב-1948 שהם, הערבים שהיו האויב, יהיו כאן אזרחים שווים. זה קרה רגע לפני שפרצה מלחמה נוראה. מלחמת השחרור שלנו.

ראשי גוש השינוי חייבים להביט באומץ במציאות, לשים מאחור את כל האמירות מהעבר, את הגזענות, את הפחדים ואת הסיסמאות החלולות שנועדו רק לצורכי בחירות, לא לחיים משותפים.

הם חייבים לשלב את הרופאים, האחיות, הרוקחים, הנהגים, שחקני התאטרון והכדורגל, את הסופרים והאקדמאים הערבים באמצעות נציגיהם בכנסת, גם בממשלה הבאה.

אין לישראל שום אלטרנטיבה אחרת מלבד דמוקרטיה הוגנת, ליברלית ושוויונית לכולם. גם ליהודים וגם לערבים.

מעמדה של ישראל בעולם ישתפר בבת אחת. הסנקציות יוסרו ויתחיל שיקום אמיתי.

גם כלי התקשורת שלנו חייבים להפסיק לדבר בפזילה למכונת הרעל. "בדמוקרטיה כל קול שווה", אמרה בערב הבחירות דפנה ליאל בערוץ 12. יפה. אז למה גוש הערבים מסומן כגוש נפרד בין קואליציית בנימין נתניהו לאופוזיציית גדי איזנקוט? האם הערבים באמת יכולים להיספר בקואליציית הגזענות והדמים של איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ'?

השינוי האמיץ הזה חייב לקרות בימים הקרובים.
זה הזמן של קבלת החלטות בסדר גודל של 1948.
אנחנו ב-2026 של הקמת מדינה יהודית ודמוקרטית.

זהו רגע שני של 1948. ראשי גוש השינוי חייבים להביט באומץ במציאות, לשים מאחור את אמירות העבר, את הגזענות, את הפחדים ואת הסיסמאות החלולות שנועדו רק לצורכי בחירות, לא לחיים משותפים

יהודים

רמלה. שיכוני שנות ה-50 לצד בניינים חדשים.
בשכונות שבהן קלפיות מצביעי ש"ס, ליכוד, בצלאל סמוטריץ, הזמן עמד מלכת לפני 50 שנה. 50 שנות שלטון הליכוד.

רק אביגדור ליברמן מגוש השינוי תלוי פה לצידם.

אני תוהה מה תרם סמוטריץ לתושבי רמלה. אפילו לא טרקטורון אחד. לא בנה פה בית ולא מפעל ולא העביר כספים לחינוך. כלום. הכסף שהוא אחראי לו הלך לנערי הגבעות והמאחזים והאלימות בשטחים. השלט שלו הוא "לא מהמרים", ועל הקלפים ראשי האופוזיציה. הוא ארבע שנים שר אוצר ושר השטחים במשרד הביטחון. את רמלה הוא לא פגש אפילו לחצי שעה בגוגל.

שלט של בצלאל סמוטריץ' ברמלה, 2026 (צילום: איתי לנדסברג נבו)

מה ש"ס נתנה לתושבי רמלה? השלט שלהם עם תמונה של הרב עובדיה יוסף וביטויי אמונה. אין פרנסה, אין השכלה, אין עתיד. ש"ס טיפלה בבוחריה החרדים אולי. נאבקה למענם על חוק השתמטות. בוחריה המסורתיים פה ברמלה אולי נסמכים גם על תלושי מזון. זו הכלכלה שמבטיח אריה דרעי במדינת הייטק לבוחריו. מאז הקיצוב של שנות הצנע לא הייתה כלכלה עלובה כזו לאוכלוסייה שבוחרת מפלגת שלטון.

שלטי בחירות של ש"ס ברמלה (צילום: איתי לנדסברג נבו)

ומה מציע הליכוד לתושבי רמלה? מזהיר אותם "שלא יגנבו לנו את הבחירות".
בחירות במה? בבנימין נתניהו ומשפחתו? בשבעת הבתים שלו והמטוס הפרטי והמשקפיים הוורודים וכלכלת הקריפטו המופרעת? באמת? תושבי רמלה ילכו לקנות מטבעות קריפטו כדי ללכת למכולת? כמה זלזול ובוז המפלגות הללו מפגינות כלפי בוחריהן?

מה מציע הליכוד לתושבי רמלה? מזהיר אותם "שלא יגנבו לנו את הבחירות". בחירות במה? במשפחת נתניהו? בשבעת הבתים שלו והמטוס הפרטי? באמת? תושבי רמלה יקנו מטבעות קריפטו כדי ללכת איתם למכולת?

עבור מה הליכוד מבקש את קולם? למען בנו המשתמט במיאמי? למען משפטי השוחד שלו? עבור תפקודו ואחריותו לטבח 7 באוקטובר, ההפקרה והבגידה בלשכתו? למען מאות ימי מילואים למי מהם שמשרת ומצביע ליכוד או ש"ס או הציונות הדתית שהוא וממשלתו כופים עליהם?

ובכל זאת רמלה בוחרת במי שלא סופר אותה. בשלטון שטיפח רק שטיפת מוח, שנאת ערבים ושמאלנים, הפצת תאוריות קונספירציה על טבח 7 באוקטובר ואצבע בעין עבור ביבי. רק ביבי. רק מחל. למה? ככה.

אני מסתובב בעיר במסגרת צוות חוץ קלפי שנועד לשמור על טוהר הבחירות בכניסה לקלפיות ומדבר מדי פעם עם הבוחרים ברמלה.

הרי בכל מפגש משפחתי שואלים בתקופה כזו "למי הצבעת?", וזה מייד מגדיר אותך כאחד משלנו או כאחד נגדנו. וברמלה השאלה הזו היא שרשרת הביטחון לחיים משותפים. בפרלמנט השכונתי אי אפשר למצוא אחד מתומכי גוש השינוי. דעה אחרת מייד מנודה ונזרקת משם בצעקות וקללות.

רמלה היא עיר מעורבת. יהודים וערבים מאז 1948 חיים כאן יחד, ובכל זאת הפוליטיקה הארצית שמה מחסומים שלא יאפשרו לערביי רמלה להשתתף בעיצוב פניה, דמותה וגורלה של המדינה באמצעות ישיבה משותפת בממשלה.

למהלך הזה אחראי גוש נתניהו. ש"ס, עוצמה יהודית, הציונות הדתית הגזענית והליכוד.

רמלה היא עיר מעורבת. יהודים וערבים מאז 1948 חיים כאן יחד, ובכל זאת הפוליטיקה הארצית שמה מחסומים שלא יאפשרו לערבים שם להשתתף בעיצוב פניה, דמותה וגורלה של המדינה באמצעות ישיבה משותפת בממשלה

שום מחדל או טבח או חורבן כלכלי לא ישנו פה את עמדות הבוחרים. הם יגנו על עצמם ועל משפחתם בשיניים מול מי שינסה לשנות ולו לרגע את תפיסת עולמם.
זו התפיסה שנבנתה בחסות שלטון המדיר אותם מחינוך דמוקרטי, מכלכלה מתקדמת ומודרנית, מתחבורה ציבורית ראויה, ומהשכלה, ודואג שימשיכו לתת לו, לשלטון שפוגע בהם, את קולם היקר. המאבק על ליבם ותמיכתם הוא משימת דורנו לשנים הבאות. שנים ארוכות וקשות ושוברות לב. אבל אין ברירה.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.