עמודי הקלון

1

מדי יום מגיעים כ־4,000 איש למתחם "חנה וסע" החדש במערב ראשון לציון, משאירים שם את רכבם ועולים על אחד מארבעת השאטלים החינמיים שמתגלגלים לאזורים שונים בתל אביב. זה החלק השני, הדרומי, של פרויקט הנתיבים המהירים שהושק לפני חודש.

בחלק הראשון, שהתחיל לפעול בשפיים כבר באפריל, משתמשים לפי חברת "נתיבי איילון" כבר כ־10,000 נוסעים ביום. זה נשמע מרשים, אבל בתמונה הרחבה מדובר לפי שעה במיזם שחוסך את העמידה בפקקים לכ־14 אלף איש ביום מתוך מאות אלפים שנכנסים למטרופולין. האם זה מצדיק השקעה של שמונה מיליארד שקל?

ספק אם היה בישראל פרויקט עם פער כה גדול בין הכוונות הטובות, הביצוע המרשים והשירות האיכותי לבין שלל הבעיות המהותיות שהוא סוחב איתו.

מה שעוד יותר בעייתי: אחרי שהשלוחה הדרומית של הפרויקט יצאה לדרך, מתברר שגם נוסעי האוטובוסים "הרגילים" נפגעים ממנו. וזה כבר ממש מוגזם

המוצר עצמו משובח: חניונים מסודרים, אוטובוסים נעימים, לוח זמנים מוקפד. נראה שב"נתיבי איילון", החברה המבצעת, עשו הכל כדי להעניק לנוסעים חוויה טובה שתרחיק מהם את הגעגועים לרכב הפרטי. וזה עוד לפני הנתיב הפנוי עצמו, שחוסך את הזמן והעצבים של הפקקים.

רק שהמוצר האיכותי הזה פועל בתוך מרחב תחבורתי עתיר שגיאות. על השגיאה הראשונה נכתב כאן בעבר – העובדה שאי אפשר להגיע באוטובוס למתחמי החנה וסע. כדי ליהנות מתפנוקי הנתיבים המהירים, צריך להתחיל את היום במכונית פרטית. במקום להרחיק את הציבור מהרכב הפרטי, מקבעים אותו אליו. במקום לתגמל את הנוסעים שמתמסרים לתחבורה הציבורית, מפקירים אותם.

חניון "חנה וסע" החדש שנבנה במתחם שפיים, 24 בפברואר 2026 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

נראה שבנתיבי איילון מבינים שזו תקלה קשה, אבל מי ששולט במסלולי האוטובוסים בישראל הוא משרד התחבורה. אחרי ההשקה בשפיים הייתה תקווה שהיעדרם של קווים מזינים זו תקלה זמנית, אבל בינתיים נראה שהזמני הופך לקבוע. ומה שעוד יותר בעייתי: אחרי שהשלוחה הדרומית של הפרויקט יצאה לדרך, מתברר שגם נוסעי האוטובוסים "הרגילים" נפגעים ממנו. וזה כבר ממש מוגזם.

ב־"15 דקות" – ארגון צרכני התחבורה הציבורית – התחילו להצטבר תלונות בעקבות הפעלת השאטלים באיילון דרום לכיוון תל אביב: נוסעי האוטובוסים הוותיקים גילו שהנת"צ ששירת אותם בשנים האחרונות בנאמנות וסייע להם להגיע עם האוטובוס בזמן סביר למרכז המטרופולין, נסגר בפניהם.

רשמית, הנתיב שעליו נוסעים השאטלים פתוח גם לאוטובוסים רגילים, אבל ההפרדה של הנתיב לכל אורכו באמצעות עמודים יצרה מצב שבו הוא חסום בפני אוטובוסים רבים. קווים שאינם יוצאים ממתחם ה"חנה וסע" אלא יורדים לאיילון למשל מרחוב משה דיין בראשון לציון, לא יכולים להיכנס לנתיב ונאלצים לעמוד בפקק עם רבבות מכוניות פרטיות.

"האוטובוס מפוצץ בנוסעים ואנחנו עומדים בפקק עם המכוניות. הנתיב שהיה אמור לשפר את התחבורה הציבורית עושה עבודה הפוכה"

"מרגע שהנתיב הופעל זמן הנסיעה שלי התארך ב־15–20 דקות כל בוקר", אומר איתי, שגר בראשון לציון ונוסע בקו 190 לתל אביב. "האוטובוס מפוצץ בנוסעים ואנחנו עומדים בפקק עם המכוניות. הנתיב שהיה אמור לשפר את התחבורה הציבורית עושה עבודה הפוכה.

"הנקודה הראשונה שבה האוטובוס יכול לעלות על הנתיב המהיר היא באזור בת ים, ועד אז אנחנו תקועים. יש נוסעים עצבניים שדורשים מהנהגים לדרוס את העמודים ולהיכנס לנתיב, אבל הנהגים כמובן לא עושים את זה".

עומס תנועה בתל אביב בצמוד לנתיב המהיר החדש. 12 באפריל 2026 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

לפי בדיקת "15 דקות", יש מספר דו־ספרתי של קווים שסובלים מהצרה הזו, ואלף נסיעות אוטובוס מדי יום (כולל קווים משפיים) שהפרדת הנתיבים החדשים תקעה אותם בפקקים והאריכה להם את זמן הנסיעה.

"זה לא הגיוני שפרויקט שנועד לשפר את התחבורה הציבורית פוגע ברבבות נוסעי אוטובוס מדי יום, רק כדי להיטיב עם כמה אלפי נהגים של מכוניות פרטיות", אומרת סיוון שמואלביץ', מנכ"לית "15 דקות".

בנתיבי איילון טוענים שלא מכירים מספרים כאלה. בתגובה לפוסט ש־"15 דקות" העלו בנושא, הגיבו מאות נוסעי אוטובוס זועמים ורבים מהם תהו למה לא מסירים את עמודי החציצה. התשובה, כנראה, מקוממת: אם הנתיב היה מוגדר כנת"צ בלבד (נתיב תחבורה ציבורית), לא היה צורך בהפרדה פיזית – ניתן להציב מצלמות ולקנוס אוטומטית כל נהג מכונית פרטית שפולש לנתיב.

הבעיה היא שבעתיד הנתיב מתוכנן להיפתח תמורת אגרה גם למכוניות פרטיות – ואז ההפרדה הפיזית תהיה חיונית. ובמילים אחרות: שוב פוגעים בנוסעי האוטובוסים לטובת נהגי מכוניות בעלי אמצעים

הבעיה היא שבעתיד הנתיב מתוכנן להיפתח תמורת אגרה גם למכוניות פרטיות – בדומה למודל של הנתיב המהיר בכביש 1 – ואז ההפרדה הפיזית תהיה חיונית. ובמילים אחרות – שוב פוגעים בנוסעי האוטובוסים לטובת פרויקט פרימיום לנהגי מכוניות בעלי אמצעים.

אביטל גרשון, סמנכ"לית בנתיבי איילון, אומרת שבחברה מודעים לטענות ולתחושות בקרב נוסעי האוטובוסים, ומחפשים פתרון בדמות הסרת העמודים בשערי כניסה מסוימים שיאפשרו לאוטובוסים להשתלב בנתיב.

שאטלים בנתיב המהיר בנתיבי איילון בתל אביב, 12 באפריל 2026 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

"יש הרבה פניות ואנחנו לא מתעלמים מהן", היא אומרת, "צריך להבין שאי אפשר להסיר עמודונים כלאחר יד. זה תהליך ארוך שדורש תכנון ואישורי בטיחות, אבל אנחנו עובדים על זה".

במשרד התחבורה, כרגיל, מתנערים מאחריות ומשגרים את הפונים לנתיבי איילון, כאילו משרד התחבורה אינו האחראי הבלעדי לכל מה שקורה עם אוטובוסים בישראל. להשקה החגיגית של הפרויקט, אגב, השרה רגב כמובן הופיעה. כשצצות הבעיות, מישהו אחר נדרש לספק הסברים.

2

תמי זוסמן, חברת מועצת בית שמש מטעם האופוזיציה, נשמעה נסערת מעברו השני של הקו, וגם קצת משתנקת. בעקבות תלונות שקיבלה מתושבים, היא ניגשה לברר מה קורה במתחם שמשתרע בקצה שכונת רמה ג', צמוד לבתי מגורים שבהם מתגוררים אלפי תושבים.

בשבועות האחרונים, מתברר, השטח המדובר – שמשתרע על כ־150 דונם – הפך למגנט שמושך אליו משאיות מאתרי הבנייה הרבים הפזורים ברחבי בית שמש

לפי מוסדות התכנון אולי יהיה שם פעם בית חולים. בינתיים, היא אומרת, דואגים שלרופאים תהיה הרבה תעסוקה. משאיות נכנסות לשטח בזו אחר זו ושופכות עפר ופסולת בניין. ענני האבק כל כך סמיכים, תיארה זוסמן השבוע בשיחת טלפון מהשטח, עד שאי אפשר לנשום. איך דבר כזה יכול לקרות בטבורה של עיר צפופה?

בשבועות האחרונים, מתברר, השטח המדובר – שמשתרע על כ־150 דונם – הפך למגנט שמושך אליו משאיות מאתרי הבנייה הרבים הפזורים ברחבי בית שמש. זו המכה הישראלית המוכרת: במקום לשגר את פסולת הבניין לאתר מוסדר ולשלם לפי משקל, מחפשים את הנקודה הקרובה ביותר שבה ניתן להיפטר ממנה בחינם.

השלכת פסולת בניין בלתי חוקית בשכונת רמה ג' בבית שמש, אוקטובר 2026 (צילום: תמי זוסמן)

בדרך כלל זה קורה בטבע, בוואדיות ובשדות. עכשיו עולים מדרגה ואפילו לא טורחים לצאת מהעיר.

מאיר, תושב השכונה, מספר שהוא והשכנים מציפים בתלונות כבר שבועות את מוקד 106 של עיריית בית שמש ופונים לכל גורם אפשרי, ללא מענה. לפי גורמים בעירייה ובתחום הפסולת, מתעורר חשד כבד שבמקרה הזה העבריין היא העירייה בכבודה ובעצמה, והיא משתמשת בשטח כפתרון חינמי לפסולת שפינויה החוקי עלול להגיע למיליונים בהתחשב בתנופת הבנייה בעיר.

אליעד אברמצ'יק, מנכ"ל העירייה, מכחיש בתוקף. לטענתו מדובר בפעילות עבריינית שהעירייה מודעת לה ועוקבת אחריה מזה זמן, אבל חסרה את כוח האדם ואמצעי האכיפה הדרושים כדי למגר אותה. זה לא המגרש היחיד בעיר שממגנט אליו קבלנים עבריינים, הוא אומר. לדבריו, העירייה פנתה למשטרה הירוקה בתחינה לעזרה אבל גם שם הבהירו שקצרה ידם.

כדי להפסיק את התופעה, אומר אברמצ'יק, העירייה החליטה להשתלט על האתר ולעשות בו שימוש, מתוך הבנה ששטח נטוש הוא הזמנה לפעילות לא רצויה

כדי להפסיק את התופעה, אומר אברמצ'יק, העירייה החליטה להשתלט על האתר ולעשות בו שימוש, מתוך הבנה ששטח נטוש הוא הזמנה לפעילות לא רצויה. בימים האחרונים כלים כבדים של העירייה משטחים את ערמות הפסולת – לא מפנים אותה – מתוך כוונה להפוך את המקום למגרש חניה זמני או להקצותו לצורך ציבורי אחר שיוחלט עליו.

התושבים וחברת המועצה זוסמן סקפטיים: בינתיים השטח שורץ משאיות וטרקטורים, האבק מתעופף והשינוי אינו נראה באופק.

השלכת פסולת בניין בלתי חוקית בשכונת רמה ג' בבית שמש, אוקטובר 2026 (צילום: תמי זוסמן)

אם הפעילות העבריינית במקום נעשית בסמכות העירייה וברשותה, מדובר כמובן בעניין חמור מאוד. אבל גם אם העירייה היא רק הקורבן, כפי שטוען המנכ"ל, עולים סימני שאלה מטרידים.

אפשר להבין כיצד מועצה אזורית, שבשטחה מאות קילומטרים רבועים ולרשותה מספר מצומצם של פקחים, מתקשה להתמודד עם השלכת פסולת בלתי חוקית בשטחים הפתוחים. אבל עירייה גדולה וחזקה, שפעילות כזו מתרחשת מתחת לאפה במשך שבועות, בלב העיר? זו כבר הגדרה מחדש של חוסר משילות.

ועוד: ספק אם ההחלטה של העירייה לשטח את הפסולת במקום לפנות אותה (ובכך להפוך את המקום רשמית לאתר פסולת מבלי שקיבלה לכך כל אישור והסדרה) היא בכלל חוקית. אברמצ'יק טוען שכן, ושזו הדרך היחידה והמהירה ביותר לשפר את המצב ולהיטיב עם התושבים. אלה, מצידם, מחכים שענני האבק יתפזרו, ואז גם אולי יתברר מה בדיוק קרה כאן.

ספק אם ההחלטה של העירייה לשטח את הפסולת במקום לפנות אותה (ובכך להפוך את המקום רשמית לאתר פסולת מבלי שקיבלה לכך כל אישור והסדרה) היא בכלל חוקית. מנכ"ל העירייה אברמצ'יק טוען שכן

3

הם היו שלושים שחייניות ושחיינים מתשע מדינות, כולל ישראלים, ירדנים ופלסטינים, ולפני בדיוק עשר שנים הם רשמו היסטוריה: הראשונים שחצו את ים המלח בשחייה מגדה לגדה, מהצד הירדני לצד הישראלי.

מעבר למסלול המכשולים המדיני־פוליטי־בירוקרטי שנאלצו לצלוח – שהיום כנראה לא היה מתאפשר – מדובר בכ־17 קילומטרים של שחייה במים שריכוז המלח בהם גבוה פי 10 מהים התיכון. כדי לשמור על העיניים ודרכי הנשימה השחיינים עשו את זה עם מסכה ושנורקל.

שחייני משחה אקסטרים בים המלח של ארגון שומרי ים המלח (צילום: אורי בראון)

מטרת המשחה ההוא, בהובלת פעיל הסביבה הבלתי נלאה עודד רהב שגם הקים את ארגון "שומרי ים המלח", הייתה לעורר מודעות בארץ ובעולם למצבו של ים המלח ולהצהיר: אנחנו לא מוותרים על פלא הטבע העולמי הזה כל כך מהר. במבחן הזמן והתוצאה, ולא באשמת השחיינים חלילה, קשה לומר שההצלחה הייתה מסחררת.

עשר שנים אחרי ו־11 מטרים פחות במפלס, ביום שישי הקרוב (13 בנובמבר) רהב יחזור עם קבוצה של שחייני מים פתוחים לים המלח, הפעם למשחה של חמישה קילומטרים לאורך הגדה בצד הישראלי.

ההזנקה ממצפה שלם ב־06:30 בבוקר. אם הם יצליחו להבקיע ולו חרך קטן אל תשומת ליבו של העולם ומנהיגיו, כולל אלה של ישראל, שעסוקים בכל דבר אפשרי חוץ מהצלת הים הנמוך בעולם, דיינו.

אם הם יצליחו להבקיע ולו חרך קטן אל תשומת ליבו של העולם ומנהיגיו, כולל אלה של ישראל, שעסוקים בכל דבר אפשרי חוץ מהצלת הים הנמוך בעולם, דיינו

4

כבר כמה וכמה שנים גב חולית עומד יבש. והנה – הפתעה: השיטפון האחרון בערבה מילא אותו. קוטרו כ־10 מטרים.

גב חולית, בין ספיר למצפה רמון, על שביל ישראל, אוקטובר 2026 (צילום: אורי טירולר)

גב חולית ממוקם על שביל ישראל בעומק השטח בין ספיר למצפה רמון, ואל כל הטוב הזה אפשר להגיע בהליכה רגלית של כ־20 קילומטרים מספיר או בנסיעה ברכב שטח מעין יהב.