מחפשים קרן אור בקורונה? המשבר לפחות מבהיר דבר אחד חשוב: יש תפקיד חיוני למדינה. כשהכל הולך פייפן אליה אנו פונים, ביד מושטת ובלב מעט כבד.

הורי, ניצולי שואה מרומניה, שנאו את "המדינה" – הדבר המעצבן שבראשו ממשלה, למרותו צבא פקידים, ובכיסיו כספי מיסים. במולדתם כל זה אוכלס באויבים מרים: קודם פאשיסטים, אחר כך קומוניסטים, כולם קרימינלים, רק בגזל יעילים, רק נזק מביאים, זוועת המין האנושי.  ירשתי את האינסטינקט הזה ובתור צעיר באמריקה חשבתי שאני ליברטריאני גדול וטענתי באוזני כל שעדיף שהמדינה פשוט תעוף לנו מהעיניים. נוער נמשך לדעות נחרצות.

הורי, ניצולי שואה מרומניה, שנאו את "המדינה" – הדבר המעצבן שבראשו ממשלה, עם צבא פקידים, ובכיסיו מיסים. במולדתם זה אוכלס באויבים מרים: פאשיסטים, קומוניסטים, קרימינלים, רק נזק מביאים

זה התאים לרוח התקופה, שנות ה-80. אנשים חושבים אמנם זלזלו ברונלד רייגן אבל גם הם אהבו את בדיחתו על כך ש"המילים המפחידות ביותר בשפה האנגלית הן "אני מהממשלה ובאתי לעזור". גם אני אהבתי את זה.  אבל זה לא בדיוק נכון.

עולם אכזרי מחכה לכולנו בחוץ. הפילוסוף האנגלי תומאס הובס האמין שבני האדם אנוכיים מטבעם ותחרותיים באופן הרסני, ושאין אתיקה או מוסר. כלכלה חופשית לחלוטין משקפת את זה. ציוויליזציה מנסה להתעלות מעל זה.

בארצות הברית בשנות ה-30 של המאה שעברה הנשיא פרנקלין ד' רוזוולט הביא לסיום השפל הכלכלי הגדול, בין היתר, באמצעות רתימת כוחה של המדינה. אבל זה לא החליש את האמונה היוקדת ב"יד הנעלמה" של הכלכלן אדם סמית; היא תדאג, כך גרס סמית, שפעולות אנוכיות יועילו איכשהו לכלל הקהילה.

וזה קרה: הקפיטליזם הוציא מיליארדים ממעגל העוני והפך את העולם לכפר גלובלי עם יתרונות רבים. אבל לאחרונה זה חורק. הקורונה גרמה לאסון כלכלי אדיר, אבל גם האיצה והחריפה תהליכים. הכלכלה העולמית נמצאת כבר תקופה ארוכה בציפייה דרוכה לצרה גדולה.

התחושה קשה, ומרכיביה מורכבים:

אי-שוויון

האו"ם מצא לאחרונה כי אי-השוויון נמצא בתהליך החמרה עבור 70% מהאוכלוסייה העולמית. זה נובע מחידושים טכנולוגיים, משחיתויות ובמיוחד מהליברליזציה המואצת של העשורים האחרונים בהרבה מדינות, כולל בישראל.  השוק החופשי אומר את דברו! וזה הדבר שנאמר: מיעוט קטנטן מחזיק ברוב הנכסים ונהנה מרוב ההכנסות. זה משגע את האחרים.

שוק העבודה

איגודים ואירגוני עובדים יכולים לרסק תעשיה שלמה, כמו שקרה עם חברות הרכב האמריקאיות, ולהשאיר את עובדיה מובטלים – ולא כשירים לצרכנות. אבל כשהעסק עובד הם מייצרים צרכנים יותר אמידים. נדנדת המטוטלת בין הון (להרוויח כסף מעושר קיים) לעבודה (להרוויח כסף מעבודה) נמשכת כבר אלף שנה; אך בעידן המודרני – עם עבודות הקבלן ו"כלכלת הגיג" – היא נעה בחריפות לעבר ההון. זה משמח את חסידי השוק החופשי אולי, אבל גם מעלה געגועים לאיגודים החזקים. המכשול הוא…

…אוטומציה

לא מאגדים רובוטים והם לא דורשים זכויות סוציאליות. הטכנולוגיה מייתרת משרות אנושיות, וזה יעיל וזה השוק החופשי. התורה אומרת שהמובטלים בעצם "משוחררים" כדי לעסוק בתחומים חדשים שהיד הנעלמה תייצר. זה אכן הסתדר כך בעבר (איכרים הוסבו לפועלים שבתורם פינו את מקומם לעיתונאים) גם אם לקח כמה דורות. אבל גם האוטומציה עלולה להצליח יותר מדי: אם היא תייתר את כולם כמעט בבת אחת, מי יצרוך את התוצר של הרובוטים? השוק החופשי אכן עומד לייתר את רוב האנשים, והם ידרשו פתרונות מהממשלה. זה עשוי להוביל לסוג של "אריסטוקרטיה המונית" (שחלק מחבריה ינצלו את הפנאי שלהם לנפלאות באמנות ובמדע) – או למהפכה.

סיכון מוסרי

הרי לכם מונח אבסורדי שלא ממש קשור למוסר. הכוונה היא ללקיחת סיכונים בידיעה שאחרים יכסו את ההפסדים. דוגמא לכך היא כאשר בנקים מלווים לחדלי פירעון וגובים בשמחה ריבית על ההלוואות – בציפיה שאם הכל יתמוטט הממשלה תצילם. בגדול זה מה שקרה בעשור הקודם, והוביל למשבר גדול. הקורונה הפכה את היוצרות ובימים אלה ממשלות בכל העולם מעודדות בנקים לחלק כסף כדי להקל על מצוקות הבוחרים. כך או כך, הממשלה תשלם אם צריך; אסור לתת לבנקים לקרוס כי זה יוביל לבהלה ב…

…שווקי המניות

חברות זקוקות לשוק המניות לצורך גיוס הון וזה טוב שאנשים רגילים נהנים מזה גם, וכל הסיפור קפיטליסטי לעילא. אבל יש עוקץ: בעוד שזה נפלא להשתתף בגאות, אף אחד לא רוצה לצלול עם השפל, ולא מעניין אותם שככה זה בשוק החופשי.

חברות זקוקות לשוק המניות לגיוס הון, וזה טוב שאנשים רגילים נהנים מזה גם, וכל הסיפור קפיטליסטי לעילא. העוקץ: בעוד שנפלא להשתתף בגאות, איש לא רוצה לצלול עם השפל. אז מה אם זה ככה בשוק החופשי

קריסת המניות בשנת 1929 היתה גרועה מאוד, אבל רוב הציבור לא היה מושקע בבורסה אז. בימינו הרבה אנשים מדוכאים פחות מהמגפה מאשר מצב תיק ההשקעות.

גלובליזציה

זה נשמע נהדר שכל מדינה תורמת כפי יכולתה. שווקים מתעוררים מציעים עבודה זולה ומשתלטים על מרבית הייצור – אבל מה אם מדובר בתנאי עבדות או ניצול קטינים? מה אם למרות התאוריות זה יוביל לאבטלה עצומה במערב? מה אם הדמוקרטיות תהפוכנה לתלויות ברודנים הפכפכים? אולי מוטב לברר אם הציבור בעצם מעדיף לשלם כפול על הסמרטפון במקום להיות מובטל? הזמן פותר את הבעיה, כי העבודה הזולה בדרך כלל מתייקרת. אך לעת עתה, ההקרבה ההמונית של מקומות העבודה על מזבח השוק החופשי הגלובלי הביא קולות לפופוליסטיים מסוכנים שאינם תמיד חסידי השוק החופשי – גם אם, בצחוק גדול מאד של הגורל, אחד מהם הוא מיליארדר.

בינתיים צעירים בכל העולם מאבדים אמון בקפיטליזם, וגם בדמוקרטיה שלצידו, מכיוון שכמעט אף אחד מהם לא יזכה לעבודה קבועה או לפנסיה. אם כך הכריע השוק החופשי, זה שולח אותם לשולי השמאל. ההבנה שכך יהיה בעצם הולידה לפני מאה שנה את הסוציאל דמוקרטיה: כדי למנוע תמיכה בקומוניזם יש למתן את אכזריות הקפיטליזם (ובזאת להצילו מעצמו).

אמריקה בפרט מתקשה עם התובנה הזו בגלל סגידתה המובנית לאינדיבידואליזם וחירות. זו הסיבה שהמדינה הכל-כך עשירה הזו היא האחרונה בעולם המפותח שלא מציעה ביטוח בריאות אוניברסאלי ולא מונעת מכירת נשק לפושעים ולמטורפים שמידי פעם מבצעים רצח המוני באיזה בית ספר או קניון.

משבר הקורונה עשוי להבליט את הטיפשות שבכך.

בינתיים צעירים בכל העולם מאבדים אמון בקפיטליזם, וגם בדמוקרטיה שלצידו, מכיוון שכמעט אף אחד מהם לא יזכה לעבודה קבועה או לפנסיה. אם כך הכריע השוק החופשי, זה שולח אותם לשולי השמאל

אחרי הכל, מה שכרגע מונע קריסה טוטאלית בשווקים זה חבילות ההצלה של הממשלות למיניהן. מצפים מממשלות לטפל במובטלים ולסייע לעסקים ולנהל את הפעולות למניעת התפשטות הנגיף. גם פנאט של הקפיטליזם לא חושב שכל זה יגיע מהשוק החופשי.

זה יזכיר לאנשים שהשוק החופשי גם לא ידאג לשולי החברה ולא יספק אוטוסטרדות, בתי חולים, בתי ספר או צבא שיגן על הגבולות. זה אולי ישכנע אפילו אמריקאים שקופת חולים זה לא קומוניזם וסוציאל-דמוקרטיה היא שיטה ממש טובה.

המדינה, ממש כמו הדמוקרטיה, יכולה להיות נוראית. אבל שוב כמו הדמוקרטיה, עדיף שתתקיים. בנושאים מסויימים, היא האופציה הכי פחות גרועה.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan

לגבי השפעת הספרדית: אפריל 1918 עד אפריל 1919. שנה תמימה. ההערכה היא שנדבקו בה 500 מיליון איש. מדובר ברבע מהאנושות דאז. מספר בני האנוש האוניברסלי היה אז 2 מיליארד איש. מספר המתים: בין 20 מיליון ל-50 מיליון. כלומר, בין 4 אחוזים ל-10 אחוזים מכלל הנדבקים. מלבד המספרים המחרידים, מדובר גם במחלה ייחודית. היא לא המיתה תינוקות או קשישים כמו מגפות אחרות עד אז. היא המיתה בעיקר בני 20-40. טוב, אני עוד מעט בן 47. זו הייתה המגיפה האוניברסלית הכי מחרידה בתקופה המודרנית.

לגבי נגיף הקורונה: יותר ממיליון נדבקים עד כה. יותר מ-52 אלף מתים (מדווחים). זו לא תהיה השפעת הספרדית. אבל מאד לא נעים. מאד לא נעים זה אנדרסטייטמנט. איטליה, ספרד, צרפת, בריטניה, הולנד וגם ארצות הברית. עכשיו כנראה בעיקר ארצות הברית.

אני חושש שהנזק שממיטים חלק ממי שמכונים גדולי הדור על חלק גדול מהציבור החרדי הוא עצום. בני ברק בהסגר. הערכת מנכ"ל מכבי שירותי בריאות: 38 אחוזים מתושבי העיר נושאים בגופם את הנגיף. מדובר בעשרות אלפים. פוטנציאל ההתפרצות האלימה הוא ממשי. המשמעות יכולה להיות אסון הומניטרי וגם קריסת מערכת הבריאות הישראלית.

הנזק שממיטים חלק ממי שמכונים גדולי הדור על חלק גדול מהציבור החרדי הוא עצום. בני ברק בהסגר. הערכת מנכ"ל מכבי שירותי בריאות: 38 אחוזים מתושבי העיר נושאים בגופם את הנגיף. מדובר בעשרות אלפים

נקודות האיזון בין החשש מקטסטרופה רפואית לבין החשש המתממש מקטסטרופה כלכלית, הן עדינות מאד. אבל אל חשש: חרף הפקרת מדינת הרווחה מחד ועל אף הפקרת מערכת הבריאות מאידך, נתניהו נתפס בעיני רוב הציבור כמי שמנהל את המערכה בתבונה. הוא קלט היטב את פוטנציאל התפשטות הנגיף. הוא אכן פועל כמיטב יכולתו למנוע את התפשטותו. לא התחוללה קריסה רפואית כדוגמת מוקדים שונים באיטליה, ספרד, ארצות הברית ואולי בריטניה. אבל מלבד האסון הכלכלי שמונח לפתחנו, קשה לתאר את עוצמת היקף הפקרת מערכת הבריאות לאורך יותר מעשור.

צריך לזכור שגם במרבית מדינות אירופה ואמריקה הלטינית לא התחוללה קטסטרופה. גם במרבית מדינות המזרח התיכון (למעט איראן למיטב ידיעתנו) ובאפריקה לא התחוללה התפרצות המונית או קריסה של מערכות הבריאות. אבל כל זה לא משנה. גם הפעם יצא נתניהו המנצח הגדול. וגנץ? מממ…פחות.

*  *  *

בלתי נתפס שנתניהו אכן מאמין בקיומה של דיפ סטייט דמיונית. בקיומה של פרקליטות מסתורית שמבקשת להפילו. במערכת משפט שמבקשת לתפור אותו בכלא. זה כל כך חולני. כל כך פתולוגי. אבל הוא שכנע את עצמו כנראה שאלו פני הדברים. מכאן ההסתה האיומה ורקימת עלילת השווא הבדיונית נגד מערכת אכיפת החוק ונגד מערכת המשפט. האסון שטמון בקריסת אמון הציבור במערכות הללו בשל עלילות השווא (להבדיל מביקורת קשה, חיונית ולגיטימית) הוא עצום.

למעשה, כך אי אפשר לקיים מדינת חוק דמוקרטית. לא כך ולא תוך כדי המשך המשטר הצבאי לצד 2 מערכות חוק נפרדות לפי מוצא אתני שונה בגדה. גם לא תוך כדי ההסתה נגד 20 אחוז מאזרחי המדינה שמצביעים ברובם המכריע לרשימה המשותפת. ואם הרשימה המשותפת לא לגיטימית (לרבות עלילת השווא של "תומכי טרור"), שום ממשלת מרכז-שמאל לא תהיה לגיטימית. נתניהו לנצח אפוא. אוטוקרטיה גזענית, כבר אמרנו?

בלתי נתפס שנתניהו אכן מאמין בדיפ סטייט דמיונית. בקיום פרקליטות מסתורית שמבקשת להפילו. במערכת משפט שמבקשת לתפור אותו בכלא. זה כ"כ חולני. כ"כ פתולוגי. אבל הוא כנראה שכנע את עצמו בכך

זה משתלב בהשתלת מדקלמי דף המסרים מבלפור בכל ערוצי החדשות. להבדיל מעיתונאי ימין רציניים. למעשה, מוטב כבר שרק ביסמוט, ברדוגו ואראל סג"ל ירוצו מערוץ לערוץ. קצת הערצה מענגת (אראל). קצת דברי שבח מענגים (ביסמוט). וקצת עילגות משובחת (ברדוגו). נראה לי שזה בהחלט יעניק פרשנות פוליטית מצוינת ומעמיקה על המצב.

התחלנו בשפעת הספרדית וכמעט סיימנו בנתניהו. אז חשוב לסגור את המעגל: נתניהו אמר שהשפעת הספרדית המיתה יותר ממלחמת העולם השנייה. שקר קל נוסף. השפעת הספרדית הייתה טרגדיה אוניברסלית מזוויעה. אבל 20-50 מיליון מתים אינם 65 מיליון מתים. בקטנה. מה זה פער של 15-45 מיליון בינו וביניכם? בן של היסטוריון, לא?

*  *  *

ולסיכום: בחסות משבר הקורונה אסור להפגין בקבוצה שמונה יותר מ-10 אנשים, מותר וצריך לפרק אופוזיציה, אסור להכריע אם להגיש כתב חשדות נגד שר הבריאות ושר הפנים (מה קורה, מנדלבליט?), אסור לפתוח בחקירת פרשת המניות (מה קורה, מנדלבליט?) ואין מצב לועדת חקירה ממלכתית בפרשת הצוללות (מה קורה, בני וגבי? הכל טוב?).

הצלילה במדד הדמוקרטי נמשכת. נראה אם תקום אחרי תקופת המשבר ועדת חקירה ממלכתית בפרשת הפקרת מערכת הבריאות. משהו אומר לי שראש הממשלה הנצחי יעשה הכל כדי שזה לא יקרה. הראשון שזיהה.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.