בנמל היווני השוקק של סלוניקי ניצבת אנדרטה מצמררת לזכרם של כ-50,000 יהודים מהעיר, שנעצרו על ידי הנאצים ב-15 במרץ 1943 ונשלחו לאושוויץ. בכל שנה ביום השואה, פוליטיקאים מקומיים, דיפלומטים ומנהיגים יהודים מניחים שם פרחים לזכר הקורבנות.

האנדרטה לשואה של סלוניקי, שנחנכה ב-2006, מנציחה את 50,000 היהודים שנרצחו על ידי הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה (צילום: לארי לקסנר)

אחד מאותם נכבדים הוא אקיס דגזיאן, קונסול כבוד של ארמניה בסלוניקי, אותו פגשתי לאחרונה בביקור בעיר. לדבריו, הנוכחות הארמנית בעיר העתיקה הזו החלה בתקופה הביזנטית, ואילו הנוכחות היהודית עוד קודם לכן – כבר בתקופה הרומית. וכמו היהודים, גם הארמנים שלטו במשך דורות במסחר ובמסלולים מקצועיים כמו עריכת דין ורפואה.

לארי לקסנר הוא עיתונאי אמריקאי ותיק, שחי בתל אביב וקריירת הדיווח שלו נפרשת על פני פורטו ריקו, הבלקנים, המזרח התיכון והקווקז הדרומי.

בביה"ס היסודי ובתיכון הייתי הממונה על ציור פלקטים ובריסטולים לקישוט הכיתה. הסיבה שנבחרתי לעשות זאת הייתה, שהמורים והמורות שוכנעו שיש לי כשרון ציור ולכן יהיה זה הדבר הנכון.

זרמתי איתם. בעיקר משום שבאמת אהבתי לצייר. עד כדי כך אהבתי לצייר, שהתחלתי להתעניין באמנות כבר בשנים ההן, וכשסיימתי תואר ראשון בסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב נרשמתי ללימודים במדרשה לאמנות במורשה רמת-השרון, כיום בבית-ברל.